הלילה שבו דוד יכול היה להרוג - ובחר בחמלה: ביאור פרק כ"ו בספר שמואל א'

תקציר הפרק

הלשנת הזיפים ורדיפת שאול את דוד: כפי שעשו בפרק כ"ד, שוב מלשינים הזיפים לשאול על מקום הימצאו של דוד. שאול סומך עליהם, ומיד יוצא לחפש את דוד. דוד בינתיים שומע ששאול אמור להגיע לאזור, ומוודא שהוא הגיע על ידי שליחת מרגלים.

דוד חס על חייו של שאול ולוקח ממנו את החנית: דוד מגיע אל המקום בו נמצאים שאול ואנשיו, והוא מגלה את כולם ישנים. דוד לוקח איתו את אבישי ויורד אל מעגל הישנים. כמו בפעם הקודמת, גם עכשיו דוד לא מוכן לפגוע בשאול למרות ההפצרות של אבישי. דוד לוקח את החנית ואת צפחת המים שמתחת לראשו ושניהם מיד מסתלקים מהאזור. אנשי שאול לא מתעוררים "כִּי תַּרְדֵּמַת ה' נָפְלָה עֲלֵיהֶם".

נאום דוד והודאת שאול: כעת דוד עומד בהר במרחק גדול, כך ששאול לא יוכל לפגוע בו, אך קרוב מספיק כדי ששאול ואנשיו ישמעו אותו. בתחילה דוד מוכיח את אבנר על ההתרשלות בשמירה על המלך, ולאחר ששאול מצטרף לשיחה, דוד מנסה להסביר לו שאין טעם לרדוף אחריו. שאול שוב מצטער, ואומר "חטאתי". זו הפעם האחרונה שדוד ושאול נפגשים פנים אל פנים. הפעם הבאה שהם יוזכרו בסיפור אחד תהיה בקינת דוד אחרי מות שאול.

הפרק המלא

(א) וַיָּבֹאוּ הַזִּפִים אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.

(ב) וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר זִיף וְאִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד בְּמִדְבַּר זִיף.

(ג) וַיִּחַן שָׁאוּל בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן עַל הַדָּרֶךְ וְדָוִד יֹשֵׁב בַּמִּדְבָּר וַיַּרְא כִּי בָא שָׁאוּל אַחֲרָיו הַמִּדְבָּרָה.

(ד) וַיִּשְׁלַח דָּוִד מְרַגְּלִים וַיֵּדַע כִּי בָא שָׁאוּל אֶל נָכוֹן.

(ה) וַיָּקָם דָּוִד וַיָּבֹא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר חָנָה שָׁם שָׁאוּל וַיַּרְא דָּוִד אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַב שָׁם שָׁאוּל וְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָאוֹ וְשָׁאוּל שֹׁכֵב בַּמַּעְגָּל וְהָעָם חֹנִים סביבתו [סְבִיבֹתָיו].

(ו) וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַחִתִּי וְאֶל אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב לֵאמֹר מִי יֵרֵד אִתִּי אֶל שָׁאוּל אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֲנִי אֵרֵד עִמָּךְ.

(ז) וַיָּבֹא דָוִד וַאֲבִישַׁי אֶל הָעָם לַיְלָה וְהִנֵּה שָׁאוּל שֹׁכֵב יָשֵׁן בַּמַּעְגָּל וַחֲנִיתוֹ מְעוּכָה בָאָרֶץ מראשתו [מְרַאֲשֹׁתָיו] וְאַבְנֵר וְהָעָם שֹׁכְבִים סביבתו [סְבִיבֹתָיו].

(ח) וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל דָּוִד סִגַּר אֱלֹוקים הַיּוֹם אֶת אוֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעַתָּה אַכֶּנּוּ נָא בַּחֲנִית וּבָאָרֶץ פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה לוֹ.

(ט) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי מִי שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ ה' וְנִקָּה.

(י) וַיֹּאמֶר דָּוִד חַי ה' כִּי אִם ה' יִגָּפֶנּוּ אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה.

(יא) חָלִילָה לִּי מֵה' מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ ה' וְעַתָּה קַח נָא אֶת הַחֲנִית אֲשֶׁר מראשתו [מְרַאֲשֹׁתָיו] וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם וְנֵלֲכָה לָּנוּ.

(יב) וַיִּקַּח דָּוִד אֶת הַחֲנִית וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל וַיֵּלְכוּ לָהֶם וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת ה' נָפְלָה עֲלֵיהֶם.

(יג) וַיַּעֲבֹר דָּוִד הָעֵבֶר וַיַּעֲמֹד עַל רֹאשׁ הָהָר מֵרָחֹק רַב הַמָּקוֹם בֵּינֵיהֶם.

(יד) וַיִּקְרָא דָוִד אֶל הָעָם וְאֶל אַבְנֵר בֶּן נֵר לֵאמֹר הֲלוֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר וַיַּעַן אַבְנֵר וַיֹּאמֶר מִי אַתָּה קָרָאתָ אֶל הַמֶּלֶךְ.

(טו) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אַבְנֵר הֲלוֹא אִישׁ אַתָּה וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל וְלָמָּה לֹא שָׁמַרְתָּ אֶל אֲדֹנֶיךָ הַמֶּלֶךְ כִּי בָא אַחַד הָעָם לְהַשְׁחִית אֶת הַמֶּלֶךְ אֲדֹנֶיךָ.

(טז) לֹא טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ חַי ה' כִּי בְנֵי מָוֶת אַתֶּם אֲשֶׁר לֹא שְׁמַרְתֶּם עַל אֲדֹנֵיכֶם עַל מְשִׁיחַ ה' וְעַתָּה רְאֵה אֵי חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם אֲשֶׁר מראשתו [מְרַאֲשֹׁתָיו].

(יז) וַיַּכֵּר שָׁאוּל אֶת קוֹל דָּוִד וַיֹּאמֶר הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד וַיֹּאמֶר דָּוִד קוֹלִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.

(יח) וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֲדֹנִי רֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה בְּיָדִי רָעָה.

(יט) וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ אִם ה' הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי יְהוָה כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים.

(כ) וְעַתָּה אַל יִפֹּל דָּמִי אַרְצָה מִנֶּגֶד פְּנֵי ה' כִּי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת פַּרְעֹשׁ אֶחָד כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא בֶּהָרִים.

(כא) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל חָטָאתִי שׁוּב בְּנִי דָוִד כִּי לֹא אָרַע לְךָ עוֹד תַּחַת אֲשֶׁר יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד.

(כב) וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר הִנֵּה החנית [חֲנִית] הַמֶּלֶךְ וְיַעֲבֹר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְיִקָּחֶהָ.

(כג) וַה' יָשִׁיב לָאִישׁ אֶת צִדְקָתוֹ וְאֶת אֱמֻנָתוֹ אֲשֶׁר נְתָנְךָ ה' הַיּוֹם בְּיָד וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ ה'.

(כד) וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר גָּדְלָה נַפְשְׁךָ הַיּוֹם הַזֶּה בְּעֵינָי כֵּן תִּגְדַּל נַפְשִׁי בְּעֵינֵיה' וְיַצִּלֵנִי מִכָּל צָרָה.

(כה) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד בָּרוּךְ אַתָּה בְּנִי דָוִד גַּם עָשֹׂה תַעֲשֶׂה וְגַם יָכֹל תּוּכָל וַיֵּלֶךְ דָּוִד לְדַרְכּוֹ וְשָׁאוּל שָׁב לִמְקוֹמוֹ.

ביאור מילים קשות בפרק

"וְשָׁאוּל שֹׁכֵב בַּמַּעְגָּל": שאול שכב בתוך מעגל של חיילים, החיילים הקיפו את שאול, כך שהם היו יכולים לראות מכל כיוון אם מישהו מתקיף אותם.

"וַחֲנִיתוֹ מְעוּכָה בָאָרֶץ מְרַאֲשֹׁתָיו": וחניתו של שאול הייתה נעוצה בארץ בסמוך לראשו.

"קַח נָא אֶת הַחֲנִית אֲשֶׁר מְרַאֲשֹׁתָיו": תיקח עכשיו את החנית שנמצאת ליד הראש של שאול.

"וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם": וכן תיקח את צלוחית המים שנמצאת גם כן ליד שאול.

"כִּי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת פַּרְעֹשׁ אֶחָד": שהרי אתה, שאול מלך ישראל, יצאת לרדוף אחריי למרות שאינני נחשב לדבר חשוב, אני נחשב לפרעוש.

"כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא בֶּהָרִים": כמו שהמלכים אוהבים לצאת ולצוד עוף חשוב שנקרא "קורא". דוד אמר לשאול: אתה רודף אחריי, למרות שאינני אדם חשוב ואני נחשב כפרעוש, כאילו שהייתי אדם חשוב, כמו הציפור החשובה שהמלכים מנסים לצוד אותה.

פירושים מעניינים של פרשנים

מלבי"ם: מה עשיתי - נגד מלכותך, ואיזה עוון יש בי - בשאר העניינים.

רלב"ג: הכוונה היא ששאול עשה מעשה שטות שהוא רדף אחרי דוד למרות שהוא ידע שה' מצליח את דרכו והוא עשה בשוגג בכך שהוא שכח שדוד קרע את כנף מעילו ולא הרג אותו.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"רבי יהודה בשם ר' לוי אמר: שלשה דברים הוציא דוד מפיו על שאול וכולם נגעו בו: 'כי אם ה' יגפנו', 'או יומו יבוא ומת', 'או במלחמה ירד ונספה', וכן הות ליה".

"כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים: וכי מי אמר לדוד לעבוד עבודת אלילים?! אלא לומר לך כל היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ כאלו עובד עבודת אלילים, שנאמר: 'לתת לכם את ארץ כנען וגו' כי אני ה' אלהיכם', וכי הדר בארץ ישראל יש לו אלוה וכל שאינו דר בארץ ישראל אין לו אלוה?! אלא לומר לך, כל שאינו דר בארץ ישראל מעלה עליו הכתוב כאילו עובד עבודת אלילים.

"דבר אחר: וכי תעלה על דעתך שדוד המלך עבד עבודת אלילים? אלא על ידי שפוסק מדברי תורה הולך ומדבק בעבודה זרה, וכן הוא אומר: 'וסרתם ועבדתם אלהים אחרים'. וסרתם מדרך החיים לדרך המוות. ועבדתם אלהים אחרים".

לפרקים קודמים

ה' מתגלה לשמואל לראשונה: ביאור פרק ג' בספר שמואל א'

שירת חנה המופלאה: ביאור פרק ב' בספר שמואל א'

תפילת חנה והולדתו הניסית של שמואל: ביאור פרק א' בספר שמואל א'

המלחמה שהסתיימה באסון: ביאור פרק ד' בספר שמואל א'

סיפור נפילת דגון והמסע המטלטל של ארון ה': ביאור פרק ה' בספר שמואל א'

הארון שב הביתה - והעם נענש על קלות ראשו מול הקדושה: ביאור פרק ו' בספר שמואל א'

מה גרם לעם שלם לבכות, לצום - ולנצח? ביאור פרק ז' בספר שמואל א'

ראשית המלוכה בישראל: ביאור פרק ח' בספר שמואל א'

מי היה מלך ישראל הראשון? ביאור פרק ט' בספר שמואל א'

מה התכונה המפתיעה של המלך הראשון? ביאור פרק י' בספר שמואל א'

ניצחון שאול על עמון: ביאור פרק י"א בספר שמואל א'

נאום הפרידה של שמואל: ביאור פרק י"ב בספר שמואל א'

הטעות שחתמה את גורל המלוכה: ביאור פרק י"ג בספר שמואל א'

יונתן יוצא למבצע חשאי ומציל את ישראל: ביאור פרק י"ד בספר שמואל א'

ממלכה שנקרעה: ביאור פרק ט"ו בספר שמואל א'

כך מתחילה מלכות - סיפור משיחתו של דוד: ביאור פרק ט"ז בספר שמואל א'

דוד מול גוליית - הקרב הגורלי: ביאור פרק י"ז בספר שמואל א'

המהפך ביחסי שאול ודוד: ביאור פרק י"ח בספר שמואל א'

כך ניצל דוד מ-3 סכנות מוות: ביאור מרתק של פרק י"ט בספר שמואל א'

דוד ויהונתן מול כעס המלך: ביאור מרתק של פרק כ' בשמואל א'

נרדף, רעב ומתחזה למשוגע: ביאור פרק כ"א בספר שמואל א'

הריגת כהני נוב: ביאור מרתק של פרק כ"ב בספר שמואל א'

דוד בקעילה ובמדבר זיף: ביאור מרתק של פרק כ"ג בספר שמואל א'

מפגש דרמטי במערת עין גדי: ביאור מרתק של פרק כ"ד בשמואל א'

סיפורם המרתק של דוד, נבל ואביגיל: ביאור פרק כ"ה בספר שמואל א'