תפילת חנה והולדתו הניסית של שמואל: ביאור פרק א' בספר שמואל א'

תקציר הפרק

ספר שמואל נפתח בסיפור משפחת אלקנה וחנה, ועלייתם מדי שנה לבית ה'.

תיאור העלייה הראשון - ההליכה הקבועה מדי שנה: לאלקנה, המתגורר ברמתיים צופים שהיא בנחלת אפרים, שתי נשים: חנה ופנינה. לראשונה אין ילדים ואילו לשנייה יש. בכל שנה עולה כל המשפחה לבית ה' בשילה. מדי שנה חנה חווה קושי בהתמודדות עם פנינה, ולכן "וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל".

תיאור העלייה השני - תפילתה של חנה: באחת הפעמים שחנה ומשפחתה עולים אל בית ה', לאחר שמסתיימת סעודת הזבח המשותפת, קמה חנה וניגשת אל היכל ה': "וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה. וַתִּדֹּר נֶדֶר" להקדיש לה' את הבן שייוולד לה, אם תיענה תפילתה. עמידתה הממושכת של חנה ועוצמת תפילתה מעורר רושם אצל עלי הכהן שהיא שיכורה. חנה מבהירה לו שהיא לא שתתה יין, אלא היא פשוט מתפללת. לאחר שעלי מבין את טעותו הוא מברך את חנה "לְכִי לְשָׁלוֹם וֵא-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ"

תיאור העלייה השלישי - לידת שמואל והקדשתו: חנה ואלקנה חוזרים הביתה, וה' פוקד את חנה בעקבות תפילתה. ברכתו של עלי מתגשמת וחנה יולדת בן. כשמגיע תאריך החגיגה בבית ה', חנה לא עולה עם כל המשפחה אלא אומרת "עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי ה' וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם". לאחר שנגמל הבן, חנה ממלאה אחר הנדר שנדרה, ומעלה את שמואל אל המקדש בשילה. חנה מודה לה' ומפקידה את שמואל בבית ה'.

הפרק המלא

(א) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי.

(ב) וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים.

(ג) וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֺת וְלִזְבֹּחַ לַה' צבקות בְּשִׁלֹה וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַה'.

(ד) וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת.

(ה) וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וַה' סָגַר רַחְמָהּ.

(ו) וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כִּי סָגַר ה' בְּעַד רַחְמָהּ.

(ז) וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית ה' כֵּן תַּכְעִסֶנָּה וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל.

(ח) וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים.

(ט) וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל ה'.

(י) וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְהוָה וּבָכֹה תִבְכֶּה.

(יא) וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צבקות אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ.

(יב) וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה' וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ.

(יג) וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה.

(יד) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ.

(טו) וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי ה'.

(טז) אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה.

(יז) וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹוקי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ.

(יח) וַתֹּאמֶר תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד.

(יט) וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי ה' וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ ה'. (כ) וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵה' שְׁאִלְתִּיו.

(כא) וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה וְכָל בֵּיתוֹ לִזְבֹּחַ לַה' אֶת זֶבַח הַיָּמִים וְאֶת נִדְרוֹ.

(כב) וְחַנָּה לֹא עָלָתָה כִּי אָמְרָה לְאִישָׁהּ עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי ה' וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם.

(כג) וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ שְׁבִי עַד גָּמְלֵךְ אֹתוֹ אַךְ יָקֵם ה' אֶת דְּבָרוֹ וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה וַתֵּינֶק אֶת בְּנָהּ עַד גָמְלָהּ אֹתוֹ.

(כד) וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה וְאֵיפָה אַחַת קֶמַח וְנֵבֶל יַיִן וַתְּבִאֵהוּ בֵית ה' שִׁלוֹ וְהַנַּעַר נָעַר.

(כה) וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר וַיָּבִיאוּ אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי.

(כו) וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה'.

(כז) אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ.

(כח) וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַה' כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַה' וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַ ה'.

ביאור מילים קשות בפרק

וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ - ותער, מספריים, לא יעלה על ראשו של הבן שיוולד לי. הבן שיוולד לי לא יסתפר, כיוון שהוא יהיה נזיר לה'.

אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי - אני אישה שנמצאת בצער גדול.

וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי ה' - אני מרבה להתפלל מעומק הלב לפני ה' ולכן אינני מתפללת בקול.

פירושים מעניינים של פרשנים

רש"י בשם חז"ל: בכל שנה היה אלקנה עולה בדרך אחרת כדי לשכנע את עם ישראל לעלות איתו למשכן.

חז"ל: פנינה הכעיסה את חנה כדי שחנה תתפלל שיהיו לה בנים ובעצם פנינה התכוונה לשם שמים.

מלבי"ם: חנה אמרה שיהיו שלושה הבדלים בין בנה לשאר הלויים. א. שאר הלויים פונים לפעמים לעסקיהם ושמואל יהיה מוקדש כולו לה'. ב. שמואל ייכנס לעבוד במשכן כבר מגיל צעיר יותר. ג. לשמואל לא יהיה מורא מאף אחד משום שהוא יירא רק מה'.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"אמר ר' יונה בשם ר' חמא: כיון שראתה חנה שלא ילדה, אמרה: אומר לו שיכניס צרתי בתוך ביתי, ומתוך כך יראה הקב"ה ויפקוד אותי. אמר לה הקב"ה: 'חנה הפקדת אצלי נפשות, חייך אני משלם לך, כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות'".

"להשתחוות ולזבוח - ר' אבא בר יוסף בשם ר' יצחק: התפלה גדולה מן הקרבנות, דכתיב: 'להשתחוות', ואחר כך: 'לזבוח'. ורבנין אמרי: תפילה שקולה כנגד כל הקרבנות, דכתיב: 'להשתחוות ולזבוח'".

"אלקנה ואשתו בניו ואחיותיו וכל קרוביו היה מעלה עימו לרגל ובאים ולנים ברחובה של עיר והייתה המדינה מרגשת והיו שואלין אותן: 'להיכן תלכו?' ואומרים: 'לבית ה' שבשילה שמשם תצא תורה ומצוות. ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך יחד?' מיד עיניהם משגרות דמעות, אומרים להם: 'נלך עמכם'. ואומרים להם: 'הן', עד לשנה הבאה - חמישה בתים, לשנה אחרת - עשרה בתים, עד שהיו כלם עולים. ובדרך שהיה עולה שנה זו, לא היה עולה שנה אחרת, עד שהיו כולם עולים. אמר לו הקב"ה: 'אלקנה, אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחינכתם במצות וזכו רבים על ידך, אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצוות'. הא למדת שבשכר אלקנה - שמואל".