כך מתחילה מלכות - סיפור משיחתו של דוד: ביאור פרק ט"ז בספר שמואל א'

תקציר הפרק

פרק ט"ז בספר שמואל א' מספר על המלכת המלך החדש, דוד, וכיצד הוא הגיע לארמון, עוד לפני שנהיה מלך בפועל.

דבר ה' לשמואל: ה' פותח את הפרק בקריאה לשמואל שעליו להפסיק להתאבל ועליו להמליך את המלך הבא. שמואל חושש ששאול יפגע בו, אך הקב"ה נותן בידו תשובה הגונה ששמואל יוכל לומר לשאול: "עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי". ה' שולח את שמואל למשפחה מסוימת ואומר לו בפירוש: "וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וּמָשַׁחְתָּ לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ".

שמואל מחפש את המלך: שמואל עושה כמאמר הקב"ה והולך לכיוון בית לחם יהודה. זקני העיר נחרדים למראהו של שמואל והוא עונה להם כפי שה' אמר לו: "וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם, לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי", וכך הוא מזמין אותם אל הזבח. לזבח מגיעים גם ישי ומשפחתו. שמואל רואה את אליאב הבכור ומיד מכריז: "אַךְ נֶגֶד ה' מְשִׁיחוֹ". ה' אומר לשאול לא לבחור לפי "מַרְאֵהוּ" ו"גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ", אלא "ה' יִרְאֶה לַלֵּבָב". בניו של ישי עוברים בזה אחר זה, אך ה' לא אומר שאחד מהם הוא המלך. אחרי ששמואל מסיים לעבור על הילדים של ישי, הוא תוהה האם אחד הילדים חסר. ישי נזכר שהקטן לא נמצא: "עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן". כאשר דוד, הבן הקטן, מגיע, ה' מבהיר לשמואל שהוא המלך הנבחר. כעת שמואל יודע בברור מיהו המלך הנבחר.

שמואל ממליך את המלך ורוח רעה שורה על שאול: שמואל ממליך את דוד ורוח ה' שורה על דוד מעתה והלאה. אלא שמעתה רוח רעה תוקפת את שאול. הרוח הרעה אינה באה סתם כך אלא היא מאת ה'. העבדים רואים את המלך שאול במצב הזה ומציעים לו להביא נגן שיעזור להבריח את הרוח הרעה. שאול מתרצה להצעת עבדיו ומבקש מהם: "רְאוּ נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי". אחד מהנערים מכיר נער אחד: "הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַה' עִמּוֹ". שאול שולח שליחים לבית ישי ודוד עובר לארמון שאול. הנגינה של דוד בכינור מרגיעה את הרוח הרעה וגורמת לשאול להרגיש טוב יותר.

הפרק המלא

(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ.

(ב) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וַיֹּאמֶר ה' עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי.

(ג) וְקָרָאתָ לְיִשַׁי בַּזָּבַח וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וּמָשַׁחְתָּ לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

(ד) וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' וַיָּבֹא בֵּית לָחֶם וַיֶּחֶרְדוּ זִקְנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר שָׁלֹם בּוֹאֶךָ.

(ה) וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי הִתְקַדְּשׁוּ וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח וַיְקַדֵּשׁ אֶת יִשַׁי וְאֶת בָּנָיו וַיִּקְרָא לָהֶם לַזָּבַח.

(ו) וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד ה' מְשִׁיחוֹ.

(ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב.

(ח) וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל אֲבִינָדָב וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר ה'.

(ט) וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שַׁמָּה וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר ה'.

(י) וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי לֹא בָחַר ה' בָּאֵלֶּה.

(יא) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה.

(יב) וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר ה' קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא.

(יג) וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ ה' אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה.

(יד) וְרוּחַ ה' סָרָה מֵעִם שָׁאוּל וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת ה'.

(טו) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל אֵלָיו הִנֵּה נָא רוּחַ אֱלֹוקים רָעָה מְבַעִתֶּךָ.

(טז) יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹוקים רָעָה וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְטוֹב לָךְ.

(יז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל עֲבָדָיו רְאוּ נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי.

(יח) וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַה' עִמּוֹ.

(יט) וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל יִשָׁי וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן.

(כ) וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם וְנֹאד יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד וַיִּשְׁלַח בְּיַד דָּוִד בְּנוֹ אֶל שָׁאוּל.

(כא) וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים.

(כב) וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל יִשַׁי לֵאמֹר יַעֲמָד נָא דָוִד לְפָנַי כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי.

(כג) וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹוקים אֶל שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה.

ביאור מילים קשות בפרק

"מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן": תמלא כלי שנקרא "קרן" (משום שהוא דומה בצורתו לקרן של בהמה) בשמן.

"כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם": האדם רואה את הדברים החיצוניים ועל פיהם הוא מסיק את מסקנותיו.

"וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב": אך אני (ה') מסתכל על מה שנמצא בתוך לב האדם, ואני רואה שאליאב אינו ראוי למלוך משום שהוא כעסן.

"וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת ה'": ורוח רעה שהגיעה מה' הייתה מחרידה ומפחידה את שאול.

פירושים מעניינים של פרשנים

רד"ק: כתוב "קרנך" משום שקרן זו הייתה מיוחדת ומזומנת לצורך המלכת מלכי בית דוד, והיא היתה מונחת במשכן יחד עם צנצנת המן ושמן המשחה.

מלבי"ם: שאול נמשח למלך בגלל רצון העם ולכן ה' בחר באדם גבה קומה ויפה תואר כדי שיהיה רצוי לעם, ומשח אותו בפך שמן. הבחירה בדוד למלך כבר הייתה בחירה אלוקית, ולכן הוא נמשח בשמן המשחה, והייתה חשיבות משנית למראהו.

מלבי"ם: הכוונה שהיו עשרה אנשים במעמד משיחת דוד למלך: ישי, שמונת בניו ושמואל, כדי שהשכינה תשרה על דוד.

רש"י: מדובר על המיוחד שבנערים, כאשר הכוונה היא לדואג האדומי.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"כי ראיתי בבניו לי מלך": שיהא מלך לשמי, שבכל מקום שנאמר: לי, הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים: בזקנים, 'אספה לי שבעים איש'. בכהנים, 'וכהנו לי'. בלויים, 'והיו לי הלויים'.  בישראל, 'כי לי בני ישראל עבדים'. בארץ, 'כי לי כל הארץ'. בבכורות, 'כי לי כל בכור'. במקדש, 'ועשו לי מקדש'. בתרומה, 'ויקחו לי תרומה'. בירושלים, 'העיר אשר בחרתי לי'. במזבח, 'מזבח אדמה תעשה לי'. בשמן המשחה, 'שמן משחת קדש יהיה זה לי'. לקרבנות, 'להקריב לי במועדו'. בכסף וזהב, 'לי הכסף ולי הזהב'. הא כל מקום שנאמר: לי, הרי קיים לעולם ולעולמי עולמים".

"תניא ר' יהודה אומר: שמן המשחה שעשה משה במדבר כמה ניסים נעשו בו? מתחילתו ועד סופו לא היה אלא שנים עשר לוגין. ראה כמה יורה בולעת וכמה עיקרין בולעין וכמה האור שורף, ובו נמשח המשכן וכל כליו, ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ובו נמשחו כהנים גדולים, ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה, דכתיב: 'והכהן המשיח תחתיו'. ואין מושחין אלא מלכי בית דוד, דכתיב: 'קום משחהו כי זה הוא', זה טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה. ואין מושחין מלך בן מלך, דכתיב: 'למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו ירושה היא להם'. ואם תאמר מפני מה משחו את שלמה? מפני מחלוקתו של אדוניה. ואת יואש? מפני עתליה. ואת יהואחז? מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים. ואותו שמן קיים לעתיד לבא, שנאמר: 'שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם'. ז"ה בגימטריא שנים עשר לוגין".

לפרקים קודמים

ה' מתגלה לשמואל לראשונה: ביאור פרק ג' בספר שמואל א'

שירת חנה המופלאה: ביאור פרק ב' בספר שמואל א'

תפילת חנה והולדתו הניסית של שמואל: ביאור פרק א' בספר שמואל א'

המלחמה שהסתיימה באסון: ביאור פרק ד' בספר שמואל א'

סיפור נפילת דגון והמסע המטלטל של ארון ה': ביאור פרק ה' בספר שמואל א'

הארון שב הביתה - והעם נענש על קלות ראשו מול הקדושה: ביאור פרק ו' בספר שמואל א'

מה גרם לעם שלם לבכות, לצום - ולנצח? ביאור פרק ז' בספר שמואל א'

ראשית המלוכה בישראל: ביאור פרק ח' בספר שמואל א'

מי היה מלך ישראל הראשון? ביאור פרק ט' בספר שמואל א'

מה התכונה המפתיעה של המלך הראשון? ביאור פרק י' בספר שמואל א'

ניצחון שאול על עמון: ביאור פרק י"א בספר שמואל א'

נאום הפרידה של שמואל: ביאור פרק י"ב בספר שמואל א'

הטעות שחתמה את גורל המלוכה: ביאור פרק י"ג בספר שמואל א'

יונתן יוצא למבצע חשאי ומציל את ישראל: ביאור פרק י"ד בספר שמואל א'

ממלכה שנקרעה: ביאור פרק ט"ו בספר שמואל א'