הטעות שחתמה את גורל המלוכה: ביאור פרק י"ג בספר שמואל א'

תקציר הפרק

פרק י"ג בספר שמואל א' מספר על ההכנות למלחמת מכמש.

פתיחת המלחמה וההכנות אליה: שאול אוסף מהעם לוחמים, ובאופן לא צפוי יונתן מכה בנציב פלשתים. ממצב של הכנה למלחמה ואיסוף הכוח הלוחם, עובר שאול מידית למצב של מלחמה. שאול תוקע בשופר כדי לאסוף את העם לאזור הגלגל. חלק מהעם מתחבא מפני פלשתים, בעלי הצבא החזק: "שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב". עם ישראל חש פאניקה אמיתית.

חטא שאול בגלגל: כחלק מהפחד ששורר, מתכנס העם בגלגל עם שאול המלך. שאול אמור היה לחכות לשמואל, הנביא והמנהיג הרוחני של העם. המעמד אמור היה לכלול תפילה לה' והקרבת קורבנות להצלחת המלחמה - אך ברגע אחד שאול חוטא. ברגע האחרון העם לוחץ על שאול, והפחד שלהם מאיים עליו והוא מחליט להקריב את הקורבנות בלי שמואל. ברגע ששאול מסיים להקריב את הקורבנות - שמואל מגיע, ובפיו בשורה קשה מאוד לשאול: "וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם בִּקֵּשׁ ה' לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ וַיְצַוֵּהוּ ה' לְנָגִיד עַל עַמּוֹ כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר צִוְּךָ ה'". ממלכת שאול לא תמשיך הלאה. עם הידיעה הזו שאול יוצא למלחמה עם הפלשתים.

המשך ההכנות למלחמה: שאול מתעשת ומבין שצריך להילחם בפלשתים, על אף הידיעה הקשה שקיבל זה עתה מהנביא. שאול ויונתן נמצאים בגבע בנימין והפלשתים מפצלים את הכוחות שלהם לשלושה אזורים שונים. נראה שכמעט בלתי אפשרי לנצח במלחמה הזו, גם משום שלעם אין כלל כלי נשק: "וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי אָמְרוּ פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית. וַיֵּרְדוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַפְּלִשְׁתִּים לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ". כלי הנשק היחידים נמצאים אצל שאול ויונתן והשאר עם כלי נשק מאולתרים: "וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּים וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן".

הפרק המלא

(א) בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל.

(ב) וַיִּבְחַר לוֹ שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ עִם שָׁאוּל אַלְפַּיִם בְּמִכְמָשׂ וּבְהַר בֵּית אֵל וְאֶלֶף הָיוּ עִם יוֹנָתָן בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו.

(ג) וַיַּךְ יוֹנָתָן אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּכָל הָאָרֶץ לֵאמֹר יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים.

(ד) וְכָל יִשְׂרָאֵל שָׁמְעוּ לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל אֶת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים וְגַם נִבְאַשׁ יִשְׂרָאֵל בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּצָּעֲקוּ הָעָם אַחֲרֵי שָׁאוּל הַגִּלְגָּל.

(ה) וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְמִכְמָשׂ קִדְמַת בֵּית אָוֶן.

(ו) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר לוֹ כִּי נִגַּשׂ הָעָם וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים וּבַסְּלָעִים וּבַצְּרִחִים וּבַבֹּרוֹת.

(ז) וְעִבְרִים עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶרֶץ גָּד וְגִלְעָד וְשָׁאוּל עוֹדֶנּוּ בַגִּלְגָּל וְכָל הָעָם חָרְדוּ אַחֲרָיו.

(ח) וייחל [וַיּוֹחֶל] שִׁבְעַת יָמִים לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר שְׁמוּאֵל וְלֹא בָא שְׁמוּאֵל הַגִּלְגָּל וַיָּפֶץ הָעָם מֵעָלָיו.

(ט) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הַגִּשׁוּ אֵלַי הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיַּעַל הָעֹלָה.

(י) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל בָּא וַיֵּצֵא שָׁאוּל לִקְרָאתוֹ לְבָרֲכוֹ.

(יא) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל מֶה עָשִׂיתָ וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כִּי רָאִיתִי כִי נָפַץ הָעָם מֵעָלַי וְאַתָּה לֹא בָאתָ לְמוֹעֵד הַיָּמִים וּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים מִכְמָשׂ.

(יב) וָאֹמַר עַתָּה יֵרְדוּ פְלִשְׁתִּים אֵלַי הַגִּלְגָּל וּפְנֵי ה' לֹא חִלִּיתִי וָאֶתְאַפַּק וָאַעֲלֶה הָעֹלָה.

(יג) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל נִסְכָּלְתָּ לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוַת ה' אלוקיך אֲשֶׁר צִוָּךְ כִּי עַתָּה הֵכִין ה' אֶת מַמְלַכְתְּךָ אֶל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם.

(יד) וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם בִּקֵּשׁ יְהוָה לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ וַיְצַוֵּהוּ ה' לְנָגִיד עַל עַמּוֹ כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר צִוְּךָ ה'.

(טו) וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיַּעַל מִן הַגִּלְגָּל גִּבְעַת בִּנְיָמִן וַיִּפְקֹד שָׁאוּל אֶת הָעָם הַנִּמְצְאִים עִמּוֹ כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ.

(טז) וְשָׁאוּל וְיוֹנָתָן בְּנוֹ וְהָעָם הַנִּמְצָא עִמָּם יֹשְׁבִים בְּגֶבַע בִּנְיָמִן וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בְמִכְמָשׂ.

(יז) וַיֵּצֵא הַמַּשְׁחִית מִמַּחֲנֵה פְלִשְׁתִּים שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים הָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה אֶל דֶּרֶךְ עָפְרָה אֶל אֶרֶץ שׁוּעָל.

(יח) וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה דֶּרֶךְ בֵּית חֹרוֹן וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה דֶּרֶךְ הַגְּבוּל הַנִּשְׁקָף עַל גֵּי הַצְּבֹעִים הַמִּדְבָּרָה.

(יט) וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי אמר [אָמְרוּ] פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית.

(כ) וַיֵּרְדוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַפְּלִשְׁתִּים לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ.

(כא) וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּים וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן.

(כב) וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָן וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ.

(כג) וַיֵּצֵא מַצַּב פְּלִשְׁתִּים אֶל מַעֲבַר מִכְמָשׂ.

ביאור מילים קשות בפרק

"בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ": שאול התחיל למלוך על כל ישראל לאחר שעברה שנה מאז שהוא נמשח למלך.

"וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל": בכל ארץ ישראל, לא היה ניתן למצוא אומן שעסק בברזל.

"כִּי אָמְרוּ פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית": הפלשתים אמרו שמא בני ישראל יכינו חרבות או חניתות. הפלשתים רצו למנוע מבני ישראל להשיג כלי נשק, ולכן הם אסרו על בני ישראל לגמרי את מלאכת הברזל.

"וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ": רק לשאול ויונתן בנו נמצאו חרב וחנית. בדרך נס נמצאה חנית וחרב לשאול וליונתן (אך לא לשאר החיילים מישראל שהשתתפו במלחמה.

פירושים מעניינים של פרשנים

רש"י: חוזר על הדין שלזר מותר להקריב קרבן בבמה.

מלבי"ם: שאול חשב ששמואל ציווה אותו להימנע מהיציאה למלחמה בלעדיו, אבל היה מותר לו להקריב את קרבן העולה לפני ששמואל הגיע.

רלב"ג: הכוונה לא הייתה ששאול וצאצאיו ימלכו לעולם, שהרי יעקב אבינו אמר בברכותיו שלא יסור שבט מיהודה ושאול היה משבט בנימין, אלא הכוונה הייתה ששאול ימלוך לפרק זמן ארוך שיכולה להיות מוגדרת גם היא ב"עד עולם".

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"בן שנה שאול במלכו": רבי זעירא בעו מימניתיה ולא קביל עילויה. כיון דשמע הדא מתניתא: חכם וחתן ונשיא מכפרין, קביל עילויה. חכם, מפני שיבה תקום. וכתיב: כי יגור אתך גר מה גר נמחלו לו עונותיו אף זה נמחלו לו עוונותיו. חתן דכתיב: וילך עשו אל ישמעאל וגו' וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה?! אלא מלמד, שנמחלו לו עונותיו. נשיא דכתיב: בן שנה שאול במלכו וכי בן שנה היה שאול כשמלך?! אלא מלמד, שנמחלו לו כל עונותיו כבן שנה שלא טעם טעם חטא. רב הונא אמר: כבן שנה שלא חטא ממימיו.

"אמר רבי יהודה אמר רב": מפני מה נענש שאול? מפני שמחל על כבודו, שנאמר: ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויהי כמחריש.

לפרקים קודמים

ה' מתגלה לשמואל לראשונה: ביאור פרק ג' בספר שמואל א'

שירת חנה המופלאה: ביאור פרק ב' בספר שמואל א'

תפילת חנה והולדתו הניסית של שמואל: ביאור פרק א' בספר שמואל א'

המלחמה שהסתיימה באסון: ביאור פרק ד' בספר שמואל א'

סיפור נפילת דגון והמסע המטלטל של ארון ה': ביאור פרק ה' בספר שמואל א'

הארון שב הביתה - והעם נענש על קלות ראשו מול הקדושה: ביאור פרק ו' בספר שמואל א'

מה גרם לעם שלם לבכות, לצום - ולנצח? ביאור פרק ז' בספר שמואל א'

ראשית המלוכה בישראל: ביאור פרק ח' בספר שמואל א'

מי היה מלך ישראל הראשון? ביאור פרק ט' בספר שמואל א'

מה התכונה המפתיעה של המלך הראשון? ביאור פרק י' בספר שמואל א'

ניצחון שאול על עמון: ביאור פרק י"א בספר שמואל א'

נאום הפרידה של שמואל: ביאור פרק י"ב בספר שמואל א'