שירת חנה המופלאה: ביאור פרק ב' בספר שמואל א'

תקציר הפרק

תפילת חנה: לאחר סיפור הולדת שמואל, מובאת כאן תפילתה של חנה. חנה משבחת את ה' ומדגישה את גדלותו של ה' לשנות את המציאות מקצה אחד לקצה אחר, כמו למשל: "ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם".

בני עלי מול שמואל: פסקה זו מנגידה בין בני עלי שחוטאים ובין שמואל המשרת את ה' בצורה ישרה. בני עלי הכהן נהגו בצורה לא מוסרית במשכן, והכתוב מסכם זאת "וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי ה' כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת ה'". בניגוד אליהם שמואל מוזכר שוב ושוב כמי שעובד את ה': "וַיִּגְדַּל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל עִם ה'".

תוכחת עלי את בניו: עלי שהיה זקן מאוד, שומע על חטאי בניו והוא מוכיח אותם, ואומר להם: "לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה?". עלי מוסיף ומסביר להם כי בחטאים שבין אדם לחברו ה' משמש שופט חיצוני, ואילו בחטאים שבין אדם למקום ה' הוא חלק מהדין עצמו ולכן אין עזרה חיצונית. בני עלי לא שומעים לתוכחת אביהם, וממשיכים בשלהם.

נבואת איש אלוקים: איש אלוקים, שאת שמו הכתוב לא מגלה, בא אל עלי ומטיח בפניו נבואת זעם שעיקרה הכרתת זרעו של עלי והפסקת שירותם בקודש "הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגָדַעְתִּי אֶת זְרֹעֲךָ וְאֶת זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ".

הפרק המלא

(א) וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּיהוָה רָמָה קַרְנִי בַּיהוָה רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ.

(ב) אֵין קָדוֹשׁ כַּיהוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ.

(ג) אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהוָה ולא [וְלוֹ] נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת.

(ד) קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל.

(ה) שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה.

(ו) יְהוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.

(ז) יְהוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם.

(ח) מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַיהוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל.

(ט) רַגְלֵי חסידו [חֲסִידָיו] יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ.

(י) יְהוָה יֵחַתּוּ מריבו עלו [מְרִיבָיו עָלָיו] בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם יְהוָה יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ.

(יא) וַיֵּלֶךְ אֶלְקָנָה הָרָמָתָה עַל בֵּיתוֹ וְהַנַּעַר הָיָה מְשָׁרֵת אֶת יְהוָה אֶת פְּנֵי עֵלִי הַכֹּהֵן.

(יב) וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל לֹא יָדְעוּ אֶת יְהוָה.

(יג) וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים אֶת הָעָם כָּל אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ.

(יד) וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה.

(טו) גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת הַחֵלֶב וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן וְלֹא יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל כִּי אִם חָי.

(טז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב וְקַח לְךָ כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְאָמַר לו [לֹא] כִּי עַתָּה תִתֵּן וְאִם לֹא לָקַחְתִּי בְחָזְקָה.

(יז) וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי יְהוָה כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת יְהוָה.

(יח) וּשְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי יְהוָה נַעַר חָגוּר אֵפוֹד בָּד.

(יט) וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה בַּעֲלוֹתָהּ אֶת אִישָׁהּ לִזְבֹּחַ אֶת זֶבַח הַיָּמִים.

(כ) וּבֵרַךְ עֵלִי אֶת אֶלְקָנָה וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר יָשֵׂם יְהוָה לְךָ זֶרַע מִן הָאִשָּׁה הַזֹּאת תַּחַת הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר שָׁאַל לַיהוָה וְהָלְכוּ לִמְקֹמוֹ.

(כא) כִּי פָקַד יְהוָה אֶת חַנָּה וַתַּהַר וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת וַיִּגְדַּל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל עִם יְהוָה.

(כב) וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

(כג) וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ אֶת דִּבְרֵיכֶם רָעִים מֵאֵת כָּל הָעָם אֵלֶּה.

(כד) אַל בָּנָי כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ מַעֲבִרִים עַם יְהוָה.

(כה) אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים וְאִם לַיהוָה יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם כִּי חָפֵץ יְהוָה לַהֲמִיתָם.

(כו) וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב גַּם עִם יְהוָה וְגַם עִם אֲנָשִׁים.

(כז) וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה.

(כח) וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן לַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לָשֵׂאת אֵפוֹד לְפָנָי וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ אֶת כָּל אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(כט) לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי.

(ל) לָכֵן נְאֻם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר אָמַרְתִּי בֵּיתְךָ וּבֵית אָבִיךָ יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי עַד עוֹלָם וְעַתָּה נְאֻם יְהוָה חָלִילָה לִּי כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ.

(לא) הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגָדַעְתִּי אֶת זְרֹעֲךָ וְאֶת זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ.

(לב) וְהִבַּטְתָּ צַר מָעוֹן בְּכֹל אֲשֶׁר יֵיטִיב אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל הַיָּמִים.

(לג) וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי לְכַלּוֹת אֶת עֵינֶיךָ וְלַאֲדִיב אֶת נַפְשֶׁךָ וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים.

(לד) וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אֲשֶׁר יָבֹא אֶל שְׁנֵי בָנֶיךָ אֶל חָפְנִי וּפִינְחָס בְּיוֹם אֶחָד יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם.

(לה) וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי מְשִׁיחִי כָּל הַיָּמִים.

(לו) וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֺת לוֹ לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר לָחֶם וְאָמַר סְפָחֵנִי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת לֶאֱכֹל פַּת לָחֶם.

יצוין כי פרק זה, והפרק הקודם לו, סגוליים מאוד. ב"קיצור שולחן ערוך" (סימן ע"ה) נאמר: "וְאִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ בְּגִדּוּל בָּנִים אוֹ שֶׁאֵין לָהּ כְּלָל, סְגֻלָּה שֶׁתֹּאמַר לְאַחַר הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת, הַהַפְטָרָה שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְטוֹב שֶׁתָּבִין מַה שֶּׁהִיא אוֹמֶרֶת, וְתֹאמַר בְּכַוָּנָה" הפסוקים הסגוליים הם, כאמור, בספר שמואל א', מפרק א' פסוק א' עד פרק ב' פסוק י'.

ביאור מילים קשות בפרק

יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם - ושלא ייצאו מכם דברי עזות

וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת - ולפני ה' נמנים מעשי האדם.

וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ - ובידו (משרת הכהן) היה מזלג בעל שלש שיניים. על ידי מזלג זה היה המשרת יכול לקחת נתח גדול מבשר הקרבן.

אוֹ בַפָּרוּר - או שהיה מכה עם המזלג על הפרור, שגם הוא סוג של סיר.

פירושים מעניינים של פרשנים

עלץ ליבי בה' - הגר"א: הכוונה לאברהם ששמח. תרגום: פירש את כל דברי חנה כנבואה על העתיד. צלע זו של הפסוק מדבר על הניסים שה' עתיד לעשות על ידי שמואל במלחמות נגד הפלשתים.

רמה קרני בה' - הגר"א: מדובר על יצחק שבשעת עקידתו ראה אברהם אבינו איל נאחז בסבך. תרגום: מדובר על ארבע עשרה לויים שעתיד יואב, בנו של שמואל, להעמיד, שישירו בעבודת בית המקדש. מהר"י קרא: על ידי שהייתי עקרה, הושפל כבודי, ועתה שנפקדתי, הורם כבודי. רלב"ג: מדובר על לנגוח את הפלשתים. מלבי"ם: בשלב הראשון אני שמחתי לאחר שעלי אמר לי שעתיד להיוולד לי בן. עכשיו רמה קרני בפועל כשנולד הבן.

רחב פי על אויבי - הגר"א: הכוונה ליעקב אבינו שיכול להרחיב את פיו על אויביו, על לבן ועשיו. תרגום: מדובר על הבאת ארון הברית על ידי הפלשתים.

כי שמחתי בישועתך – הגר"א: הכוונה ליוסף בבית האסורים. רלב"ג: על ידי שגרמת לניצחון ישראל במלחמה הראשונה של שמואל נגד הפלשתים, חיזקת את אמונתו.

אין קדוש כה' - הגר"א: הכוונה ליציאת מצרים ולשעת מתן תורה שהתקדש שמו של ה' בגוים. תרגום: הכוונה שלאחר הנס שייעשה שכל חייליו של סנחריב ימותו, יאמרו כולם שאין קדוש כה'. רד"ק: הכוונה שחנה התפללה במקום מקדשו של ה' ותפילתה התקבלה, ושאין ראוי להתפלל למישהו אחר. רלב"ג: כל אדם בעולם יכול לעשות רק את התפקיד שה' ייעד לו וה' הוא היחיד שיכול לשנות את הטבעים. מלבי"ם: בדברים אלה פרכה חנה את טענת הפילוסופים שהבורא קדוש ונבדל ולכן אין בעולם השגחה פרטית, שהרי הבורא נעלה יותר מהתערבות באופן זה או אחר בעולם. חנה אמרה שקדושתו של ה' היא שגורמת לו להיות מעורב ולקיים את העולם וקדושתו מתבטאת לא בכך שהוא מנותק מהם, אלא בכך שהוא הנותן לכולם את זכות הקיום.

אין צור כאלוקינו - רש"י: הכוונה שאין צייר כאלוקינו שצר צורה בתוך צורה. הגר"א: הכוונה לבנין המשכן שמגן על ישראל. רד"ק: אין מישהו שהופך את הטבע של כמו ה' שהפך את הטבע שלי להיות עקרה וגרם לי ללדת. מלבי"ם: גם בדברים אלה פרכה חנה את טענת הפילוסופים שטענו את הטענה הבאה. כשם שאומן שעושה כלי יכול להפסיק לעבוד כשהכלי הושלם, כך הבורא יכול להפסיק להתערב בענייני העולם לאחר בריאתו, אחרת העולם איננו מושלם. חנה אמרה שקיום הטבע היא גם בריאה שמתקיימת כל הזמן, ולכן ה' צריך להיות מעורב בו עדיין.

אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה - תרגום: הכוונה לנבוכנדנצר שלא יאמר דברי גאווה משום שה' עתיד להעניש אותו על מעשיו.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"הנגלה נגליתי ... בהיותם במצרים": "תניא ר' שמעון בן יוחאי אומר: 'בוא וראה כמה חביבין ישראל על הקב"ה, שבכל מקום שגלו גלתה שכינה עמהם, שנאמר: 'הנגלה נגליתי וגו' בהיותם במצרים'. גלו לבבל, שכינה עמהם, שנאמר: 'למענכם שולחתי בבלה'. גלו לעילם, שכינה עמהם, שנאמר: 'ושמתי כסאי בעילם'. גלו לאדום, שכינה עמהם, שנאמר: 'מי זה בא מאדום'. ואף כשהן עתידים להיגאל שכינה עמהם, שנאמר: 'ושב ה' אלהיך את שבותך', ישוב לא נאמר אלא ושב. מלמד, שהקב"ה שב עמהם מן הגליות. אין לי אלא צרת ציבור, צרת יחיד מנין? תלמוד לומר: 'יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה'".

"רבי מאיר אזל לממלא: ראה אותם שחורי ראש, אמר להם: 'מבני עלי אתם, שכתוב: וכל מרבית ביתך ימותו אנשים?!' אמרו ליה: 'רבי התפלל עלינו'. אמר להם: 'הטפלו בצדקה ואתם מאריכים ימים, שנאמר: 'עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא''.

הפרק הקודם: ​פרק א' - תפילת חנה והולדת שמואל