סיפור נפילת דגון והמסע המטלטל של ארון ה': ביאור פרק ה' בספר שמואל א'

תקציר

ארון ה' הובא על ידי ישראל אל המערכה, ונלקח בשבי על ידי הפלישתים. הוא נודד בשלוש תחנות:

תחנה ראשונה: מאבן העזר לאשדוד - ארון ברית ה' מובל מאבן העזר אל אשדוד, שם שוכן בית דגון, האל הפלישתי. למחרת הפלישתים קמים ורואים שהפסל של דגון נפגע, ויום לאחר מכן הוא נמצא שבור מול הארון. בשלב השני פוגעת מגפה קשה באנשי העיר אשדוד וסביבותיה, וזו מביאה אותם למסקנה: "לֹא יֵשֵׁב אֲרוֹן אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ כִּי קָשְׁתָה יָדוֹ עָלֵינוּ".

תחנה שנייה: מאשדוד לגת - האשדודים סובלים מנוכחותו של ארון ה' בקרבם ומחליטים להעבירו לעיר הפלישתית גת. גם שם ארון ה' לא נשאר חייב, ובעיר מתחוללת מהומה גדולה. כמו תושבי אשדוד, גם תושבי גת מבינים שעליהם להעביר את ארון ה', הגורם לבעיות אצלם.

תחנה שלישית: מגת לעקרון - אנשי עקרון אינם מקבלים בחום את ארון ה', כי הם כבר יודעים מה התרחש לפני כן. לכן הם תוהים: "הֵסַבּוּ אֵלַי אֶת אֲרוֹן אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲמִיתֵנִי וְאֶת עַמִּי?!". המגפה פוגעת גם באנשי העיר עקרון "וַתַּעַל שַׁוְעַת הָעִיר הַשָּׁמָיִם".

על חזרת הארון לישראל נקרא בפרק הבא.

הפרק המלא

(א) וּפְלִשְׁתִּים לָקְחוּ אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹוקים וַיְבִאֻהוּ מֵאֶבֶן הָעֵזֶר אַשְׁדּוֹדָה.

(ב) וַיִּקְחוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹוקים וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ בֵּית דָּגוֹן וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ אֵצֶל דָּגוֹן.

(ג) וַיַּשְׁכִּמוּ אַשְׁדּוֹדִים מִמָּחֳרָת וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה' וַיִּקְחוּ אֶת דָּגוֹן וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ.

(ד) וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר מִמָּחֳרָת וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה' וְרֹאשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו כְּרֻתוֹת אֶל הַמִּפְתָּן רַק דָּגוֹן נִשְׁאַר עָלָיו.

(ה) עַל כֵּן לֹא יִדְרְכוּ כֹהֲנֵי דָגוֹן וְכָל הַבָּאִים בֵּית דָּגוֹן עַל מִפְתַּן דָּגוֹן בְּאַשְׁדּוֹד עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

(ו) וַתִּכְבַּד יַד יְהוָה אֶל הָאַשְׁדּוֹדִים וַיְשִׁמֵּם וַיַּךְ אֹתָם בעפלים [בַּטְּחֹרִים] אֶת אַשְׁדּוֹד וְאֶת גְּבוּלֶיהָ.

(ז) וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי אַשְׁדּוֹד כִּי כֵן וְאָמְרוּ לֹא יֵשֵׁב אֲרוֹן אֱלֹוקי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ כִּי קָשְׁתָה יָדוֹ עָלֵינוּ וְעַל דָּגוֹן אֱלֹהֵינוּ.

(ח) וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים אֲלֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן אֱלֹוקי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ גַּת יִסֹּב אֲרוֹן אֱלֹוקי יִשְׂרָאֵל וַיַּסֵּבּוּ אֶת אֲרוֹן אֱלֹוקי יִשְׂרָאֵל.

(ט) וַיְהִי אַחֲרֵי הֵסַבּוּ אֹתוֹ וַתְּהִי יַד ה' בָּעִיר מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיַּךְ אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּשָּׂתְרוּ לָהֶם עפלים [טְחֹרִים].

(י) וַיְשַׁלְּחוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹוקים עֶקְרוֹן וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן הָאֱלֹוקים עֶקְרוֹן וַיִּזְעֲקוּ הָעֶקְרֹנִים לֵאמֹר הֵסַבּוּ אֵלַי אֶת אֲרוֹן אֱלֹוקי יִשְׂרָאֵל לַהֲמִיתֵנִי וְאֶת עַמִּי.

(יא) וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ שַׁלְּחוּ אֶת אֲרוֹן אֱלֹוקי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב לִמְקֹמוֹ וְלֹא יָמִית אֹתִי וְאֶת עַמִּי כִּי הָיְתָה מְהוּמַת מָוֶת בְּכָל הָעִיר כָּבְדָה מְאֹד יַד הָאֱלֹוקים שָׁם.

(יב) וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא מֵתוּ הֻכּוּ בעפלים [בַּטְּחֹרִים] וַתַּעַל שַׁוְעַת הָעִיר הַשָּׁמָיִם.

ביאור מילים קשות בפרק

"דָּגוֹן": דגון היה עבודה זרה שהחצי העליון של הגוף שלו היה עשוי בצורת אדם והחצי התחתון היה עשוי בצורת דג.

"וַיַּךְ אֹתָם בַּטְּחֹרִים": ה' היכה את אנשי אשדוד בטחורים, סוג של מחלה.

"וַיִּשָּׂתְרוּ לָהֶם טְחֹרִים": הטחורים שה' היכה את אנשי גת היו נסתרים בתוך גופם, וכך הם היו עמוקים יותר בגופם ממה שהם היו באנשי אשדוד, וכתוצאה מכך היה כאבם של אנשי גת גדול יותר.

פירושים מעניינים של פרשנים

מלבי"ם: דגון היה עומד עפ ידיו כפותות לא בכיוון הארון ורק גופו היה כנגד הארון ועל ידי כך ה' הראה שקודם כל דגון נפל ורק לאחר מכן השתחווה לארון. הסיבה שהדברים קרו כך היא שלא יאמרו שהייתה מלחמה בין הארון לדגון ולאחר שהארון ניצח אותו, הוא כרת את ראשו.

רש"י: עכברים היו נכנסים לנקביהם וגורמים לטחורים.

רבנו ישעיה: הטחורים האלה נוצרו בתוך המעיים והסיבה שהפלשתים הוכו דווקא בטחורים היא שהטחורים באו במקומות נסתרים והם ראו את סתרי הבורא, על ידי שהם ראו את הארון.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"ופלשתים לקחו את ארון": "ר' יוחנן וריש לקיש. ר' יוחנן אמר: 'כבדוהו', אמרו: 'זה אלוה וזה אלוה, יבא אלוה וישרה אצל אלוה'. ריש לקיש אמר: 'כך היה שכרן?! אלא אמרו: זה נצוח וזה נוצח, יבא נצוח ויעבוד לנוצח'. אמר להם הקב"ה: 'אי אתם נכוין בפושרין אלא ברותחין', הדא הוא דכתיב: 'וישכימו בבקר והנה דגון נופל לפניו ארצה וראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות על המפתן'".

"ותכבד יד ה' אל האשדודים": "לפי שאמרו הרשעים: 'אלה הם האלהים המכים את מצרים' – 'עשרה מכות היו לו ושלמו'. אמר להם הקב"ה: 'אין לי מכה?! עתה אני מביא עליכם מכה שלא נהייתה מעולם', אלו עכברים שהיו שומטים בני מעיהם. חזרו לעשות להם ספלים, היה העכבר אומר לספל: 'אנו שלוחים של מי שאמר והיה העולם ואתה בריותיו, תן כבוד למי שברא!' והיה הספל נבקע ועכבר עולה מן התהום ושומט את בני מעיו. וזה אחד מהדברים שהשליט הקב"ה את הרך בקשה".

לפרקים קודמים

ה' מתגלה לשמואל לראשונה: ביאור פרק ג' בספר שמואל א'

שירת חנה המופלאה: ביאור פרק ב' בספר שמואל א'

תפילת חנה והולדתו הניסית של שמואל: ביאור פרק א' בספר שמואל א'

המלחמה שהסתיימה באסון: ביאור פרק ד' בספר שמואל א'