הארון שב הביתה - והעם נענש על קלות ראשו מול הקדושה: ביאור פרק ו' בספר שמואל א'

תקציר הפרק

פרק ו' בספר שמואל א' ממשיך לספר על נדודי הארון והחזרתו מערי הפלישתים לישראל.

הפלישתים מעבירים את ארון ה' לבית שמש: הפלשתים מעוניינים להחזיר את ארון ה' למקומו. הם מבקשים לשלוח אשם, כפיצוי או כפרה: "חֲמִשָּׁה טְחֹרֵי זָהָב וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב", בהתאם לאופייה של המכה. בנוסף - הדרך שבה הארון מוחזר תאפשר לוודא שאכן הוא האחראי לנזק. הארון יונח על גבי עגלה חדשה, רתומה לפרות מניקות "אֲשֶׁר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל". אם בניגוד לטבען יישאו הפרות את העגלה עם הארון לכיוון בית שמש, כלומר לישראל - אות היא ש"הוּא עָשָׂה לָנוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת". הארון הונח בעגלה ולצדו הארגז עם האשם המוזהב. הפרות אכן יצאו לדרך - היישר לבית שמש.

הארון בבית שמש: בבית שמש מתקבל הארון בשמחה גדולה ובקרבנות לה'. אך גם בבית שמש הקִרבה לקודש מתגלה כסכנה אמיתית. "וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה' וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ". אנשי בית שמש, כמו הפלשתים בפרק הקודם, שואלים: "מִי יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' הָאֱ-לֹהִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה? וְאֶל מִי יַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ?".

הפסוק האחרון בפרק מדווח על כך שאנשי בית שמש מבקשים לשלוח את ארון ה' לקרית יערים. על כך נקרא עוד בפרק הבא.

הפרק המלא

(א) וַיְהִי אֲרוֹן ה' בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים.

(ב) וַיִּקְרְאוּ פְלִשְׁתִּים לַכֹּהֲנִים וְלַקֹּסְמִים לֵאמֹר מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן ה' הוֹדִעֻנוּ בַּמֶּה נְשַׁלְּחֶנּוּ לִמְקוֹמוֹ.

(ג) וַיֹּאמְרוּ אִם מְשַׁלְּחִים אֶת אֲרוֹן אֱלֹוקי יִשְׂרָאֵל אַל תְּשַׁלְּחוּ אֹתוֹ רֵיקָם כִּי הָשֵׁב תָּשִׁיבוּ לוֹ אָשָׁם אָז תֵּרָפְאוּ וְנוֹדַע לָכֶם לָמָּה לֹא תָסוּר יָדוֹ מִכֶּם.

(ד) וַיֹּאמְרוּ מָה הָאָשָׁם אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ וַיֹּאמְרוּ מִסְפַּר סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים חֲמִשָּׁה עפלי [טְחֹרֵי] זָהָב וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב כִּי מַגֵּפָה אַחַת לְכֻלָּם וּלְסַרְנֵיכֶם.

(ה) וַעֲשִׂיתֶם צַלְמֵי עפליכם [טְחֹרֵיכֶם] וְצַלְמֵי עַכְבְּרֵיכֶם הַמַּשְׁחִיתִם אֶת הָאָרֶץ וּנְתַתֶּם לֵאלֹוקי יִשְׂרָאֵל כָּבוֹד אוּלַי יָקֵל אֶת יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם וּמֵעַל אֱלֹהֵיכֶם וּמֵעַל אַרְצְכֶם.

(ו) וְלָמָּה תְכַבְּדוּ אֶת לְבַבְכֶם כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת לִבָּם הֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהֶם וַיְשַׁלְּחוּם וַיֵּלֵכוּ.

(ז) וְעַתָּה קְחוּ וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אֶחָת וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת אֲשֶׁר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל וַאֲסַרְתֶּם אֶת הַפָּרוֹת בָּעֲגָלָה וַהֲשֵׁיבֹתֶם בְּנֵיהֶם מֵאַחֲרֵיהֶם הַבָּיְתָה.

(ח) וּלְקַחְתֶּם אֶת אֲרוֹן ה' וּנְתַתֶּם אֹתוֹ אֶל הָעֲגָלָה וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ וְשִׁלַּחְתֶּם אֹתוֹ וְהָלָךְ.

(ט) וּרְאִיתֶם אִם דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ יַעֲלֶה בֵּית שֶׁמֶשׁ הוּא עָשָׂה לָנוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וְאִם לֹא וְיָדַעְנוּ כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ.

(י) וַיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִׁים כֵּן וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה וְאֶת בְּנֵיהֶם כָּלוּ בַבָּיִת.

(יא) וַיָּשִׂמוּ אֶת אֲרוֹן ה' אֶל הָעֲגָלָה וְאֵת הָאַרְגַּז וְאֵת עַכְבְּרֵי הַזָּהָב וְאֵת צַלְמֵי טְחֹרֵיהֶם.

(יב) וַיִשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ בִּמְסִלָּה אַחַת הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ וְלֹא סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאול וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם עַד גְּבוּל בֵּית שָׁמֶשׁ.

(יג) וּבֵית שֶׁמֶשׁ קֹצְרִים קְצִיר חִטִּים בָּעֵמֶק וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרוֹן וַיִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת.

(יד) וְהָעֲגָלָה בָּאָה אֶל שְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי וַתַּעֲמֹד שָׁם וְשָׁם אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְבַקְּעוּ אֶת עֲצֵי הָעֲגָלָה וְאֶת הַפָּרוֹת הֶעֱלוּ עֹלָה לַיהוָה.

(טו) וְהַלְוִיִּם הוֹרִידוּ אֶת אֲרוֹן ה' וְאֶת הָאַרְגַּז אֲשֶׁר אִתּוֹ אֲשֶׁר בּוֹ כְלֵי זָהָב וַיָּשִׂמוּ אֶל הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה וְאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ הֶעֱלוּ עֹלוֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים בַּיּוֹם הַהוּא לַה'.

(טז) וַחֲמִשָּׁה סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים רָאוּ וַיָּשֻׁבוּ עֶקְרוֹן בַּיּוֹם הַהוּא.

(יז) וְאֵלֶּה טְחֹרֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֵשִׁיבוּ פְלִשְׁתִּים אָשָׁם לַה'לְאַשְׁדּוֹד אֶחָד לְעַזָּה אֶחָד לְאַשְׁקְלוֹן אֶחָד לְגַת אֶחָד לְעֶקְרוֹן אֶחָד.

(יח) וְעַכְבְּרֵי הַזָּהָב מִסְפַּר כָּל עָרֵי פְלִשְׁתִּים לַחֲמֵשֶׁת הַסְּרָנִים מֵעִיר מִבְצָר וְעַד כֹּפֶר הַפְּרָזִי וְעַד אָבֵל הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר הִנִּיחוּ עָלֶיהָ אֵת אֲרוֹן ה' עַד הַיּוֹם הַזֶּה בִּשְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי.

(יט) וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה' וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם כִּי הִכָּה ה' בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה.

(כ) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ מִי יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' האלוקים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה וְאֶל מִי יַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ.

(כא) וַיִּשְׁלְחוּ מַלְאָכִים אֶל יוֹשְׁבֵי קִרְיַת יְעָרִים לֵאמֹר הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן ה' רְדוּ הַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם.

ביאור מילים קשות בפרק

"כִּי הָשֵׁב תָּשִׁיבוּ לוֹ אָשָׁם": תחזירו לה' את הארון, וגם קרבן אשם כדין מי שמועל בקודש.

"פָרוֹת עָלוֹת": פרות מיניקות.

"אֲשֶׁר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל": העול הוא עגלה שהפרות מושכות, ולפלשתים נאמר לקחת פרות שאף פעם לא משכו עגלה

"וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ": הפרות עלו לבית שמש בדרך ישרה

"חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ": שבעים האנשים החשובים מתושבי בית שמש היו שקולים כנגד חמישים אלף אנשים רגילים.

"רְדוּ הַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם": תרדו אלינו לבית שמש ותעלו את הארון אליכם, לקרית יערים.

פירושים מעניינים של פרשנים

רד"ק: הסיבה שהפרות היו צריכות להיות פרות שמעולם לא נעשה בהן מלאכה איננה כדי למנוע את חזרתן לפלשתים, אלא כדי לכבד את הארון, כמו שהיה צורך גם בעגלה חדשה.

רש"י: גם הוולדות אמרו שירה כשהחזירו את הארון.

מלבי"ם: גם כשהיו אבנים בדרך, הפרות עדיין הלכו דרך האבנים בקו אווירי. בנוסף, למרות שאם הסרנים היו הולכים מקדימה, לא היה בכל פלא שהפרות הלכו אחרי בעליהן, כאן הלכו הסרנים מאחורה ובכל זאת הפרות הלכו בדרך.

רש"י: על ידי השמחה הם הגיעו לקלות ראש, שהם לא הסתכלו עליו בדרך של כבוד ואימה. רד"ק: אנשי בית שמש הסתכלו בתוך הארון. מלבי"ם: השמחה של תושבי בית שמש לא הייתה שמחה של מצווה, אלא שמחה של התפעלות מדבר חדש.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"ויהי ארון ה' בשדה פלשתים שבעה חדשים": "אמר לו הקב"ה לאברהם: 'אתה נתת לו שבע כבשות, חייך, שאני משהה בשמחת בניך שבעה דורות. אתה נתת לו שבע כבשות כנגד כן, בניו הורגים מבניך שבעה צדיקים, אלו הן: שמשון, חפני, ופנחס, שאול ושלשת בניו'. אתה נתת לו שבע כבשות, כנגד כן בניו מחריבין מבניך שבע משכנות, ואלו הן: אהל מועד, וגלגל, ונוב, וגבעון, ושילה, ובית עולמים שניים".

"וישרנה הפרות בדרך": שהיו מהלכין בישרות הפכו פניהם כלפי הארון ואמרו שירה. אי זו שירה אמרו? ר' מאיר אומר: 'שירת הים אמרו'... ר' יוחנן אמר: 'שירו לה' שיר חדש'. ר' אלעזר אמר: 'הודו לה' קראו בשמו'. רבנין אמרין: 'ה' מלך תגל הארץ'. ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק אמר תלת: 'שירו לה' שיר חדש, שירו לה' כל הארץ. ה' מלך ירגזו עמים'. תנא דבי אליהו: 'רני השיטה התנופפי ברוב הדרך המחושקה ברקמי זהב המהוללה בדביר וארמון המעולפת מבין שני הכרובים'. אמר ר' שמואל בר נחמני: 'כמה יגע בן עמרם עד שלימד שירה ללויים, ואתן אומרות שירה מאליכן, יישר חיליכון'".

לפרקים קודמים

ה' מתגלה לשמואל לראשונה: ביאור פרק ג' בספר שמואל א'

שירת חנה המופלאה: ביאור פרק ב' בספר שמואל א'

תפילת חנה והולדתו הניסית של שמואל: ביאור פרק א' בספר שמואל א'

המלחמה שהסתיימה באסון: ביאור פרק ד' בספר שמואל א'

סיפור נפילת דגון והמסע המטלטל של ארון ה': ביאור פרק ה' בספר שמואל א'