ה' מתגלה לשמואל לראשונה: ביאור פרק ג' בספר שמואל א'

תקציר הפרק

פרק ג' בספר שמואל א' מתאר את הנבואה הראשונה שקיבל שמואל.

ה' קורא לראשונה לשמואל:  לילה. שמואל שוכב בהיכל ה'. הכתוב מבהיר שבימים ההם "אין חזון נפרץ", כלומר הנבואה לא נפוצה. במהלך הלילה, שומע שמואל קול הקורא לו. מיד שמואל אומר "הנני" ומגיע לעלי. עלי אינו מבין מה שמואל הנער רוצה ממנו, ומחזיר אותו לישון.

ה' קורא שנית לשמואל: שוב אותו קול נשמע. שוב הולך שמואל אל עלי. שוב עלי אינו מבין על מה שמואל מדבר. הנער חוזר לישון ומנסה להבין את פשר הקול המשונה שקורא לו. הוא לא יודע שה' בכבודו ובעצמו קורא לו: "וּשְׁמוּאֵל טֶרֶם יָדַע אֶת ה' וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו דְּבַר ה'".

ה' קורא בשלישית לשמואל: אותו קול, בפעם השלישית. שמואל כבר אינו יודע מה לעשות, ושוב הולך אל עלי. עלי כבר הצליח להבין באיזה קול מדובר ולכן אומר לשמואל: "וְהָיָה אִם יִקְרָא אֵלֶיךָ, וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר ה' כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ". עלי מכין את שמואל לקבלת נבואה מאת ה'.

נבואת ה' לשמואל: שוב אותו קול. שמואל שומע לדברי מורו ואומר: "דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ". כעת ה' מוסר את נבואתו לשמואל על גורל בית עלי, כפי שקראנו בפרק הקודם. שמואל מוסר את הדברים לעלי על אף הפחד שלו. הפרק מסתיים בשיפוט חיובי על שמואל: "וַיִּגְדַּל שְׁמוּאֵל וַה' הָיָה עִמּוֹ וְלֹא הִפִּיל מִכָּל דְּבָרָיו אָרְצָה". מנער, הופך שמואל להיות "שמואל הנביא".

הפרק המלא

(א) וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת ה' לִפְנֵי עֵלִי וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן נִפְרָץ.

(ב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְקֹמוֹ ועינו [וְעֵינָיו] הֵחֵלּוּ כֵהוֹת לֹא יוּכַל לִרְאוֹת.

(ג) וְנֵר אֱלֹוקים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל ה' אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹוקים.

(ד) וַיִּקְרָא ה' אֶל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.

(ה) וַיָּרָץ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִּי וַיֹּאמֶר לֹא קָרָאתִי שׁוּב שְׁכָב וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁכָּב.

(ו) וַיֹּסֶף ה' קְרֹא עוֹד שְׁמוּאֵל וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיֹּאמֶר לֹא קָרָאתִי בְנִי שׁוּב שְׁכָב.

(ז) וּשְׁמוּאֵל טֶרֶם יָדַע אֶת ה' וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו דְּבַר ה'.

(ח) וַיֹּסֶף ה' קְרֹא שְׁמוּאֵל בַּשְּׁלִשִׁית וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיָּבֶן עֵלִי כִּי ה' קֹרֵא לַנָּעַר. (ט) וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל לֵךְ שְׁכָב וְהָיָה אִם יִקְרָא אֵלֶיךָ וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר ה' כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל וַיִּשְׁכַּב בִּמְקוֹמוֹ.

(י) וַיָּבֹא ה' וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ.

(יא) וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו.

(יב) בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶל עֵלִי אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּיתוֹ הָחֵל וְכַלֵּה.

(יג) וְהִגַּדְתִּי לוֹ כִּי שֹׁפֵט אֲנִי אֶת בֵּיתוֹ עַד עוֹלָם בַּעֲוֺן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו וְלֹא כִהָה בָּם.

(יד) וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֺן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם.

(טו) וַיִּשְׁכַּב שְׁמוּאֵל עַד הַבֹּקֶר וַיִּפְתַּח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית ה' וּשְׁמוּאֵל יָרֵא מֵהַגִּיד אֶת הַמַּרְאָה אֶל עֵלִי.

(טז) וַיִּקְרָא עֵלִי אֶת שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל בְּנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.

(יז) וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ אַל נָא תְכַחֵד מִמֶּנִּי כֹּה יַעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹוקים וְכֹה יוֹסִיף אִם תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ.

(יח) וַיַּגֶּד לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הַדְּבָרִים וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ וַיֹּאמַר ה' הוּא הַטּוֹב בְּעֵינָו יַעֲשֶׂה.

(יט) וַיִּגְדַּל שְׁמוּאֵל וַה' הָיָה עִמּוֹ וְלֹא הִפִּיל מִכָּל דְּבָרָיו אָרְצָה.

(כ) וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַה'.

(כא) וַיֹּסֶף ה' לְהֵרָאֹה בְשִׁלֹה כִּי נִגְלָה ה' אֶל שְׁמוּאֵל בְּשִׁלוֹ בִּדְבַר ה'.

ביאור מילים קשות בפרק

"אֵין חָזוֹן נִפְרָץ" - לא היה ניתן לדעת את דבר ה' משום שהנבואה לא פרצה החוצה, לא היו נביאים שהתנבאו.

"אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה" - אני נשבע על בית עלי שלא יתכפר עוון משפחתו על ידי הקרבת קרבנות שלמים או מנחות, (אבל העוון כן יתכפר על ידי חזרה בתשובה).

"וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ" - שמואל לא נמנע מלומר לעלי אפילו פרט אחד מדברי הנבואה שה' אמר לו.

פירושים מעניינים של פרשנים

מלבי"ם: בפסוקים הוזכרו 6 סיבות לכך שה' התגלה אל שמואל.

1. שהיה משרת את ה' והכוונה "לפני עלי" היא שהוא היה משרת את ה' במרגה גבוהה יותר מעלי.

2. באותו דור היה מיעוט של הנבואה ועכשיו מצאה הנבואה דרך לפרוץ החוצה - דרך שמואל.

3. כדי שהנבואה של איש האלוקים שבא אל עלי יקבל תוקף על ידי נבואה נוספת.

4. עלי ירד אז ממדרגתו ולכן כתוב עליו שהוא היה שוכב במקומו ולא בבית המקדש.

5. שמואל שכב אז סמוך לאור הבוקר, שאז הנפש נקיה יותר משום שכל ענייני היום כבר נעלמו ממנו.

6. "שמואל שוכב בהיכל ה'" – כל מחשבתו הייתה כלפי היכל ה'.

רד"ק בשם חז"ל כתב שהכוונה שרוח הקודש עדיין לא פסקה, עד שלא שקעה שמשו של עלי, הזריח ה' את שמשו של שמואל.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"והנער שמואל משרת את ה'" - וכי לפני שכינה היה עומד?! אלא כל זמן שהיה עומד לפני עלי כאילו עומד לפני השכינה.

וכן הוא אומר: 'חי ה' אשר עמדתי לפניו'. וכי לפני השכינה היה עומד?!

אלא כל זמן שהיה עומד לפני אחיה השילוני כאילו עומד לפני השכינה.

וכן הוא אומר: 'ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים'. לומר לך, כל המקביל פני זקן כאילו מקביל פני השכינה".

"ודבר ה' היה יקר" - עשרה דברים נקראו יקרים, אלו הן:

התורה

והנבואה

והתבונה

והדעת

והסכלות

והעושר

והצדיקים

ומיתתן של צדיקים

והחסד

וישראל.

תורה מנין? שנאמר: 'יקרה היא מפנינים'.

הנבואה מנין? שנאמר: 'ודבר ה' היה יקר בימים ההם'.

התבונה מנין? שנאמר: 'יקר רוח איש תבונה'.

הדעה מנין? שנאמר: 'וכלי יקר שפתי דעת'.

הסכלות מנין? שנאמר: 'יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט'.

העושר מנין? שנאמר: 'והון אדם יקר חרוץ'.

צדיקים מנין? שנאמר: 'ולי מה יקרו רעיך אל'.

מיתתן של צדיקים מנין? דכתיב: 'יקר בעיני ה' המותה לחסידיו'.

החסד מנין? דכתיב: 'מה יקר חסדך אלהים'.

ישראל מנין? דכתיב: 'הבן יקיר לי אפרים'".

פרקים קודמים:

פרק ב' - שירת חנה

פרק א' - תפילת חנה והולדת שמואל