כל התכנים של יהוסף יעבץ

דווקא באותם ימים עלתה דמות בלתי צפויה. שמו היה יניי. לא כהן ולא נשיא, אלא משורר. פייטן. הוא לא נאבק בחרב, אלא במילים. בשירה. יניי היה הראשון שהכניס חריזה לפיוט העברי, והוא גם היה מהראשונים שחתם את שמו בשיריו

בעודם שקועים בדרשה, נשמעו לפתע קולות תופים ופרסות סוסים שועטים. הדלתות נפרצו בבת אחת, ובית הכנסת הוצף בצלבנים חמושים – צרפתים רכובים על סוסים אדירי קומה, עטויי שריונות ברזל מבהיקים, ובגדים אדומים רקומים בצלבים לבנים

בירושלים מצא ייעוד חדש - מלחמה נמרצת בתנועת השבתאות. יחד עם חבריו נאבק בשבתי צבי ובמבול הטומאה ששטף את העולם היהודי

הוא היה קיסר אכזרי ומגלומן. לא היה סוף לתאוות הבצע, השלטון והכבוד שלו. אבל  הכל התגמד מול מה שהוא התחיל לרצות לקראת סוף חייו – הוא פיתח אובססיה למציאת שיקוי אלמוות

בגוף באורך 3 מילימטרים בלבד, בלי עוקץ, בלי שריון מרשים ובלי מראה מאיים, היא חוללה שואה אקולוגית שקטה אך עיקשת, הרסה מערכות טבעיות, חקלאות ואף חדרה למטבחים ולפחי האשפה שלנו. זהו סיפורה של הלוחמת הלא-סבירה, ששלטונה חוצה אוקיינוסים ויבשות

בתחילת 1943 החליטו הנאצים לחסל את גטו קרקוב. כל היהודים שהוכרו ככשרים לעבודה רוכזו במחנה פלאשוב, שנוהל על ידי הנאצי המרושע אמון גת, ושאר יהודי הגטו – נשלחו להשמדה. שינדלר גמר בלבו לנסות ולהציל כמה שיותר יהודים על ידי העבודה במפעלו

והיה רב הקהילה מרים את הספר היקר, עטוף בכריכת עור מהוהה אך מכובדת, פותחו ביראה, ומכריז: "נפנה נא אל ספר מנהגים דק"ק וורמיישא!". וכך, כל שאלה, קטנה כגדולה, זכתה למענה מדויק בספרו של האיש שמנהגיו נעשו מופת בקהילות אשכנז: רבי יוזפא שמש

ר' ברוך השיב כי הבית אינו שייך ליתום כלל, אלא הוא נכס מלוג של אשתו, דבורה, שקיבלה אותו מנכסי משפחתה עוד לפני נישואיהם. הוא מוסיף שאשתו אוסרת עליו לדון על הנכס בשמה, ולפיכך, אין לו רשות לעמוד לדיון כלל. אם ר' אלעזר מבקש לברר את הבעלות – עליו לפנות אל דבורה בעצמה

על הנייר – מדובר במעמד קדוש, רוחני, כמעט נבואי. בפועל? לפחות במאה החמש־עשרה, זו הייתה תחרות פרועה בין אלו שהצליחו לגייס את הרוב המבוקש. ואיך משיגים את הרוב? פשוט מאוד: מבטיחים מִנוּיים, מעניקים הטבות, משחררים מעטפות, ולוחשים לחישות מהסוג שלא כתוב באף ספר תפילות. ובאותה תקופה – העניינים החלו לצאת משליטה

"בדיוק כאשר עמדתי לצאת, הגיעו שלושה מן הנערים בריצה טרופה. נשימתם הטרופה הקשתה עליהם לדבר, ובקושי הם הצליחו לפלוט את המילים. מתברר כי שלושה בלשים עומדים בסמטה המובילה לבית הכנסת, ממתינים לעקוב אחרינו"

רבי אליהו שלף מתיקו צרור דפים והניח אותם לפני רבי אליעזר. "אלו דפי ספר 'דרכי משה', שהעתקתי והגהתי מחדש", אמר לו. רבי אליעזר התיישב, קרא בעיון שורה אחר שורה, והנהן לעצמו בהערכה. "עבודה מדויקת, ישרה ונאמנה. תבורך"

כאשר העבדים בוקעים – הם מתנהגים כאילו שייכים לפוליארגוס, ומתחילים לשרת ללא תנאי: לנקות את הקן, לטפל בדור הבא, לצוד מזון, ואף להאכיל את אדוניהם מפה לפה. רמת "שטיפת המוח" כה עמוקה, עד שאם יפגשו נמלי פורמיקה חופשיות – יתייחסו אליהן כאויב

פעילי ז'גוטה אף טרחו לבלוש ולחפש עבור היהודים מקומות שיוכלו להסתתר בהם. כאשר הזדמנו לידיהם ילדים יתומים, הם שילמו למשפחות פולניות על מנת שיחזיקו אותם בביתם ויציגו אותם כקרובי משפחה, או מסרו אותם לבתי יתומים ומנזרים ברחבי פולין

"אין זה ממנהגי לוותר", אמר לבסוף. "אך אתה... אינך כאחרים. יש בך אש של אמת. אני מבטיח לך, העיר לא תיפגע". מיהו האיש הזה, שנכנס אל מחנה עוין, תוך סיכון חייו, ומצליח להשפיע על המפקד?

כתב יד של הגמרא, מדרשים תנאיים נדירים ואולי גם מסמכים יהודיים שמעולם לא נחשפו – מסע בעקבות כתבי היד היהודיים בארכיון הסודי של הוותיקן

מופע זה, מלבד היותו מופע הפתיחה של התזמורת, היה בעצם גם מופע הסיום למבצע ההצלה הייחודי של שבעים משפחות יהודיות, המונות כשמונה מאות נפשות, שניצלו מן הכיבוש הנאצי אך ורק הודות למסירותו ויצירתיותו של ברוניסלב הוברמן

היה זה יום של חסד. קהל מלווים פסע לאטו ברחוב הראשי של קלן. בראשם פסע רבי פטר, תלמידו של רבנו תם, לצד מיטתו של אחד מחשובי הקהל. ברגע אחד, כמו קם השטן עצמו – פורעים עטויי צלב פרצו אל תוך ההלוויה, היכו עד מוות את המלווים, וחיללו את הגופות

היטלר עצמו, כך נטען, הפך חשדן כלפי פרויקט הגרעין. נאמנותו למיתולוגיה הארית גרמה לו להגדיר את הפיזיקה הקוונטית, ובעיקר את תורת היחסות – שפותחו על ידי מדענים יהודים – כ"מדע יהודי", בלתי נאמן ובלתי ראוי

ברגע שהתלמידים של ישו הבינו שהם צפויים להיחשב יהודים ולשלם את המס, הם החלו לטעון שהם דת נפרדת. כך החלו הנוצרים להתרחק אט אט מהיהודים, ולא החשיבו עוד את עצמם כחלק מעם ישראל, וכך נוצרה הבדלה. אין יותר שני זרמים ביהדות, אלא שתי דתות שונות בתכלית

ימיו של רבי שלום לא עברו בשלוה. בימי זעף ומצוקה גברו הרדיפות כלפי חכמי ישראל במרוקו, והוא נאלץ לעזוב את ארץ מולדתו. את כאב הגלות נשא עמו עד יומו האחרון, ולא פעם חתם על כתביו בשם "אוד מוצל מאש" – עדות חיה לייסורי הזמן והנפש