המנצח בכל המרוצים: הכירו את דג הברקודה

יוני הוא חובב מכוניות מושבע. הוא לא יכול לראות מכונית בלי לנסות להציץ מה יש לה מתחת למכסה המנוע, והוא מכיר את כולן, לפחות את כל המכוניות ששווה להכיר. הוא יכול לציין את נפח המנוע, כוחות הסוס וכמובן איך כל הנתונים האלו מתורגמים לכביש – תאוצה, באיזו מהירות מסוגל הרכב להאיץ מאפס למאה קמ"ש ומהירות מלאה. בשבילו, העולם הוא מסלול מרוצים אחד גדול: פרארי 488 עם 3.9 ליטר טווין-טורבו, 670 כ"ס, 0–100 ב-3 שניות שטוחות; רימק קונספט וואן עם 1,914 כ"ס חשמליים, 0–100 ב-1.85 שניות; או אפילו דראגסטר NHRA שמגיע ל-500 קמ"ש בפחות מארבע שניות, עם 11,000 כ"ס של ניטרו. יוני חי את המספרים האלה, מרגיש אותם בגוף – הרעידה של המנוע, הצמיגים שנדבקים לאספלט, הרוח ששורקת.

יום אחד, בחופשה באילת, יוני מחליט לצלול. הוא לוקח מסכה, סנפירים, ויורד לשונית האלמוגים. הדבר הראשון שיוני מרגיש מתחת למים זו הדממה. הוא חווה שקט מוחלט מתחת למים. אין – לא רעשים, לא קולות ולא צלילים. הדבר השני שהוא חווה הוא ההילוך האיטי שבו הכל קורה מתחת למים. המוני הדגים הנגלים לעיניו ברחבי השונית שוחים להם לאיטם בשלווה במים. עיניו נמשכות אל עבר להקת דגים כהים מאורכים באורך של ארבעים סנטימטרים בערך כל אחד. הוא עוקב אחרי הלהקה החוצה את האופק. לפתע הוא קולט בזווית עיניו הבזק כסוף – לשבריר שנייה, החץ הכסוף מבזיק מבין שוניות האלמוגים, ובתוך פחות משניה הוא נבלע אל תוך להקת הדגים עוד לפני זו מספיקה בכלל לשים לב, תופס דג אחד וקורע אותו לחתיכות. כאשר הלהקה מתפזרת, רואה יוני דג גדול באורך של מטר ושמונים, עם עיניים נוצצות ושינים חדות כמו להב של מסור. יוני, שיודע דבר או שניים על מהירות, מעולם לא ראה משהו מאיץ ככה. הוא מצלם את הדג ומחליט לבדוק את העניין.

הוא חוזר אל החוף, מוציא את הטלפון ומפעיל חיפוש לפי תמונה. הוא מגלה שהדג נקרא ברקודה ענקית, ושהתאוצה שלו מביישת את כל מותגי המכוניות לדורותיהם.

הברקודה מאיצה עד למהירות של 42 קמ''ש, או 12 מטר לשנייה. אולי זה לא נשמע מרשים כל כך, אבל היא עושה זאת במהירות של 0.32 שניות. רק בשביל לסבר את האוזן, מכונית פורמולה 1 מאיצה ל-12 מטר לשנייה רק אחרי 0.7 שניות. זאת אומרת שדג מאיץ במהירות כפולה ממכונית עם 1000 כוחות סוס! אבל לא רק את פורמולה 1. בוגאטי שיריון מגיעה למהירות הזאת רק אחרי 0.6 שניות!

אבל לא רק למכוניות משאירה הברקודה אבק, או יותר נכון – בועות, אלא גם למטוסי קרב. ל-f35 המפורסם לוקח 0.4 שניות להאיץ למהירות הזאת, וזה עם שישים אלף כוח סוס! וזה לא החלק הכי מרשים: הברקודה עושה זאת במים, שם ההתנגדות גבוהה פי 800 מהיבשה! אם ניקח את אותה תאוצה ונתרגם אותה לאוויר, זה כמו לעבור מאפס ל-460 קמ"ש בשנייה אחת. זה יותר מכל מכונית על הפלנטה, אפילו יותר מבוגאטי שירון ספורט, שמגיעה ל-490 קמ"ש, אבל רק אחרי 60 שניות של האצה.

יוני ממשיך לחפור. הוא מגלה שהשריר של הברקודה מכיל ריכוז גבוה במיוחד של מיוגלובין – חלבון שמאחסן חמצן ישירות בתוך הסיבים. זה כמו להחזיק את הדלק לא במיכל, אלא ישירות בתוך הפיסטונים. הזנב, הוא קורא, מתנועע בתדירות של עשרות תנודות בשנייה, ומשתמש באפקט שנקרא "תנודה הידרודינמית" שדוחפת מסות מים בכוח אדיר לאחור – בדיוק כמו חרירים סילוניים, רק אורגניים.

הברקודה, קורא יוני, מזהה את הטרף בעזרת קווי לחץ שנמצאים לאורך גופה – איבר מיוחד שמזהה שינויים בלחץ המים. בעזרתו היא קולטת את הכיוון והמהירות של הטרף, מחשבת את המסלול היעיל ביותר לפגוש את הטרף באמצע הדרך, ואז – בום – הדג כבר נמצא בין שיניה החדות.

יוני כבר קרא פעם תיאור כזה. הוא קרא על מערכת היירוט "כיפת ברזל", שהדהימה את כל העולם בחדשנות שלה. היא בנויה משלושה חלקים: מכ''ם עוצמתי שמזהה את המטרה, הכיוון והמהירות שלה; מחשב שמחשב את המסלול היעיל ביותר ליירוט; וכן את הטיל, שטס אל עבר המטרה במהירות עצומה. כל המערכת המורכבת הזו, מתפלא יוני, נמצאת בתוך דג!

הוא יושב שם על החוף, הסנפירים עדיין לחים בידו, וחושב על כל המסלולים שעבר, כל המכוניות שראה, כל הספידומטרים שבהם בהה – ופתאום מבין שהוא זה עתה פגש את ה"דראגסטר" האמיתי, זה שלא צריך בנזין, לא צמיגים ולא מוסך, זה שתכנן המהנדס הגדול מכולם – הקב''ה. יוני נעמד, קורא פרק תהילים, והולך לדרכו.