כל התכנים של יהוסף יעבץ

לעת זקנתו החל להדריך מבקרים ביד ושם, ולמסור עדות על ילדותו במסתור בזמן השואה. אפרים ניחן בזיכרון יוצא דופן, והוא מסוגל לתאר את כל שעבר עליו מגיל צעיר ביותר, כולל ניסיון הברחת הגבול והתפיסה ע"י הגסטאפו

אישה מבוגרת גוררת את עצמה למרכז השולחן, והיא צועקת ומתלוננת: "גזלנים, רמאים, רשעים! כל החכמים יושבים בסוכה גזולה! גזלו את הסכך שלי!". רב נחמן התכופף ולחש על אזנה הסבר קצר, אך היא לא השגיחה בו, והמשיכה לצווח, רב נחמן חזר ואמר: "והלא אמרתי לך, שאין כאן איסור גזל כעת"

הספר "מלאכת מחשבת" נדפס על ידי רבי משה חפץ בשנת ת"ע, 1710. בשער הספר נדפסה תמונתו, ותחתיה כתב רבי משה "בן מא"ה שנים אנכי היום". הוא היה בן 46 שנים, ומא"ה בגימטריה 46

כל שלש מאות בחורי ישיבת מיר קיבלו ויזות יפניות, ועשו את המסע הארוך מזרחה. במשך 11 ימים הם נסו ברכבת הטראנס-סיבירית שהגיעה עד לפאתי סין, ומשם המשיכו בספינה לקובה שביפן, שם מצאו מקום משכן והמשיכו את סדרי הישיבה. אך בעיה חמורה התעוררה לפתחם: איזה יום היום?

"אני מודה שלא יכולתי לעצור בעד דמעותי", סיפר ידין. "באותו רגע אמרתי לה: 'איזה צרוף מקרים מופלא! בכיסי תצלומי התפילין הקדומים ביותר שבידנו, ולא אוכל לעשות עמך חסד גדול יותר מאשר להראותן לך ברגע זה'"

אומרים שלפילים יש זיכרון טוב, ואילו לדגים יש זיכרון קצר. אבל מה עם עובש? הייתכן שלעובש יש זיכרון?

במשך חמש שנים הבאות, בכל יום ובכל לילה, 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה, היתה רק רופאה אחת ששמרה על בריאותם של ילדי הנגב: דוקטור וילהלמינה כהן

מפקד בית הספר היה אונטרשטורמפירר וילהלם רוזנבאום מהמבורג. עם הגיעו לעיר ציווה על כל היהודים בעיר "להירשם". היהודים ידעו בדיוק את משמעותו של הרישום, ולאן יוביל אותם. אך משפחת רוזנבאום היהודית לא חלמה כי גורלה ייחרץ מהר כל כך

ישנם סוגים של עכבישים שכל גופם מכוסה בשערות. טכנית הם משמשים כמו מרכז בקרה לוויני עמוס צלחות קליטה: כל שערה ושערה בגוף שלהם מושפעת ממטענים חשמליים של עצמים באזור, והם מוזנים בכמויות גדולות של מידע

התלמידים הבינו כי מטרתו היא לעורר בהם עניין, אך השאלה נשמעת טפשית. העץ צומח מתוך האדמה, הוא שואב ממנה מינרלים נחוצים וחומרי גלם אורגניים, ולאט לאט דוחף את החומר מהשורשים כלפי מעלה. מה רוצה המורה?

מן הסתם לעולם לא היינו יודעים על המסע הלילי הזה, לולי אחד מאנשי העיירה היה ער במקרה, והוא הסיט את קצה הווילון כדי לצפות במחזה. הדמות בעלת האומץ היתה אישה. הוא הכיר אותה, אשתו של ר' אנשיל, ממשפחה קשת יום. אך מדוע היא מהלכת לה בעיצומו של הלילה מעיר לעיר בגפה?

לאחר שישבו, התבססו והשתלבו בחיי האיכרים המשיכו יהודים לסייע לאחיהם ה"נוצרים החדשים" שנותרו בספרד – שלחו אליהם בסתר מוהלים ואוכל כשר, סיפרו להם על תאריכי החגים, השיאו זוגות ועוד. למלכה איזבלה היו מרגלים בכל מקום והם סיפרו לה על כך. היא רגזה מאוד, אך לא יכלה לעשות מאומה

מרים לא פונה לאחיה הגדול סתם. היא לא רוצה להטריד אותו, אבל אירע לה מקרה קשה ביותר: בנה נעלם, והיא לא הצליחה לאתר אותו

השליחים שמחו מאד על המציאה, והחלו להתכונן ליבוא עדרי בקר. אלא שאז שם לב אחד הנוכחים, כי הבקר הזה אינו דומה לבקר שנאכל בארץ. מלבד העובדה שהוא הרבה יותר גדול, יש לו גם חטוטרת על גבו, הייתכן שבגלל זה כשרותו מוטלת בספק?

סופרים ומבקרים רבים מעידים ומתארים את הספר הקדוש והמיוחד. מה עלה בגורלו בשנות השואה האיומה?

אין שום הסבר הגיוני שיכול להסביר כיצד מכלום נוצרו חיים. אף על פי שהמדענים ניסו והוגיעו את מוחם – אין הסבר, וזה אכן בלתי אפשרי. אבל בתקשורת זה נראה אחרת. שם הכל ורוד, שם בשביל קליקבייט כותבים את דברי ההבל הכי מגוחכים

מדובר בחבורת צדיקים נסתרים, שהיו נפגשים מדי יום ללימוד סודות התורה. אין זה סיפור מימי הבעל שם טוב, אלא מימינו אנו, או מדויק יותר – מן הדור הקודם לנו

הוא גילה כי גם כאשר מסירים מן המוח אזורים שלמים שאמורים להיות אחראים על התודעה לפי התיאוריות המקובלות, המטופלים המשיכו לדבר, לחייך, ולתפקד באופן מלא מבחינה תודעתית

באוקטובר 1943 נשלחו פרידמן ואחותו למחנה שקולנה. עם התקרבותה של תבוסת הגרמנים נראה היה כי הם עומדים לחסל את המחנה, לכן ברח פרידמן יחד עם כמה אסירים דרך תעלת הביוב, והסתתר בבית הקברות משך מספר שבועות

יעקב הקטן לא יכול היה לדעת שמאה שנים לאחר מכן תוקם באותה עליה, שהוא מטפס בה כעת, שכונה ענקית בשם "גבעת שאול", והיא קרויה על שמו, יעקב שאול אלישר, הילד מצפת שנעשה לרבה הראשי של ירושלים ולראשון לציון