נוער מתמודד
עצות, מאמרים וטיפים יעילים ליצירת קשר תומך עם נוער מתמודד
מדור נוער מתמודד בהידברות נוגע בתופעה הכואבת והרווחת של נוער שמתקשה במסגרת החינוך הסטנדרטית. בין אם אתם הורים לנוער מתמודד ובין אם אתם צעירים מתמודדים ומתחבטים בדרך החיים - המדור הזה מיועד בשבילכם. בין התכנים תמצאו הדרכות וטיפים יעילים מאת הרב אורי זוהר, הרב דן טיומקין ועוד. תכנים מומלצים ומחכימים ביותר להורים הנבוכים
כשהישועה לא נראית באופק: איך מצליחים לראות את האור?
כל כך הרבה פעמים זה קורה לנו. דווקא הרגע שבו משהו טוב מתחיל לקרות, הוא הרגע שבו אנחנו כבר לא מסוגלים להאמין. מה אפשר לעשות במצבים כאלו, של ישועה שמסתתרת ואין כוח אפילו לצפות?
"אה, אני פשוט שאלתי אותה אם יש לה איפה להתארח בשבת"
לפעמים לפני שמסבירים מהלכים רוחניים נשגבים, צריך לחשוב על הקומה הראשונה, צרכים פיזיים מתאימים. אברהם אבינו קודם האכיל את האורחים שלו, ורק אחר כך ביקש מהם לברך
מה שאפשר ללמוד מהבחירה בממדאני, ראש עיריית ניו יורק – על הנוער המתמודד
אני לא נוהג לעסוק בפוליטיקה, ובכל זאת רציתי להקדיש את הטור השבוע ליהודֵי ניו יורק שזכו לראש עיר מוסלמי שונא ישראל, כי יש כמה נקודות חשובות שניתן ללמוד ממנו על הסוגייה שלנו, של נוער מתמודד
הפוך על הפוך: כוחם של הכלים העקיפים בחינוך
בגיל ההתבגרות הכול נעשה מורכב יותר. המתבגרים חדים יותר, מודעים וחשדניים מול כל ניסיון להשפעה. ובכל זאת, גם הם מגיבים טוב יותר לכלים עקיפים
חוזרים לשגרה: למה הילדים לא רוצים לחזור ללימודים אחרי החופשה?
חנוכה עוד רגע נגמר, והילדים חוזרים ללימודים. איך נגרום לחזרה הזאת להיות נעימה עבורם?
מהי השלווה שאנחנו מבקשים בחיינו, ומהי השלווה האמיתית?
בשבר הזה גם יתרון: הוא גורם לשבירת קונספציות ולבירור מחדש של היסודות הקיומיים, של משמעות ותכלית, של מהות ושל אמת. אחרי הניפוץ הכואב, יש אפשרות לעצירה ובחינה מחדש
"תן לי פתרון לבעיות של הילד שלי, כאן ועכשיו!"
גם בדור האינסטנט אין חינוך מיידי. חינוך הוא תהליך, וסבלנות ההורים היא התרופה העיקרית לחיבור מחדש בין ההורה לילד, ולחינוך טוב שבא בעקבותיו
הם אמרו שהוא בעיקר מתעניין בשטויות. "יופי", אמרתי להם, "התקדמנו. אילו שטויות?"
מה הוא אוהב? סיפור אמיתי, עם סוף טוב, שאני מקווה שייתן השראה לעוד הורים מתמודדים
אתם מרגישים לבד? הקושי הזה יכול להפוך לדבר הכי טוב שקרה לכם
אם נשתמש במונח "בדידות" בחשיבה חיובית, נגלה מיד שדווקא הסיטואציה הזאת יכולה לאפשר לנו להעמיק בהבנת עצמנו ולהכיר את הכוחות האדירים שנטע בנו הבורא יתברך, ואין ספק שנוכל להתמודד עם קשיים פנימיים ולהתכונן לאתגרים חדשים
לפני התשובה לשאלה, צריך לשים לב לאיתותי המצוקה שמאחוריה
מודעות וערנות לנושאים יכולה לפעמים להציל חיים, ממש, ולחסוך הרבה עוגמת נפש, צער וכאב
הנוער בסיכון, עכשיו יותר מתמיד. אז מה עושים?
כדי להתמודד עם המציאות המורכבת הזו, יש צורך במערך תמיכה כולל ורב-מערכתי. אבל גם אתם, ההורים, יכולים לעשות הרבה, בבית שלם
טראומה לא חייבת להיגרם מאירוע אחד. לפעמים גם מצב מתמשך יכול לגרום לטראומה
טראומה מורכבת היא תלוית תרבות והֶקְשֵׁר, ולכן ממש קל לפספס את האִבחון המדויק שלה. הבנת טראומה מורכבת חייבת להיות בהֶקְשֵׁר של כל קהילה, ומה הצירים המרכזיים בערכים ובשייכות החברתית שבהם
מרגישים שנכשלתם בחינוך של הילד? אתם צריכים לקרוא את זה
בכל שלושת השלבים אנו, כהורים, מלווים את הילד, אך עלינו להשכיל שככל שהילד גדל – כך זכות הבחירה שלו, שהייתה בידינו, מזדחלת וחוזרת למקומה ולהתנהל בהתאם לכך
איך היתה לנח נפילה שכזו אחרי המבול - ומה אנחנו יכולים ללמוד מזה?
אם אדם לא שם לעצמו גבולות, הוא כנראה עושה זאת בגלל מנגנון הגנה אנושי שדוחף אותו לברוח. הוא פשוט "אובד", "אבוד" בצער ובכאב, ברגשות אשמה ותסכול, אז יש לו צורך לחפש משככי כאבים
איך אנחנו מגיבים כשיש עת רצון מצד המתבגרים שלנו?
זו ההזדמנות ללמד את הילד שיעור חשוב: תמיד אפשר להתחיל מחדש, ואדרבה. צריך לייחל לזה, לצפות לזה, וכשזה מגיע, לא להרוס את הרגע המיוחד
כך תנהגו עם הילד המתמודד... של השכנים
כשחז"ל אמרו: "שכן טוב", הם לא התכוונו לומר שזכה מי שזכה, אלא התכוונו שכל אחד צריך להפוך את עצמו להיות כזה שכן! תהפוך את עצמך לשכן טוב
בשביל מה צריך את כל האבחונים האלה?
כאשר נותנים שם לתופעה, לא כדי לקבע אותה, אלא כדי לעבוד עם סט הכלים הנכון, אפשר לחסוך הרבה כאב
אם הקב"ה שם אותי פה, מול הילד, אני מחויב להתאמץ עבורו
אם יש בן שעושה בעיות, לא מתנחמים בשאר האחים, אלא כמו בן יחיד, עושים הכל בכל מכל כל, כדי להילחם עליו. לא מתייאשים, לא מתנחמים בחצי הכוס המלאה, אלא מחפשים כל דרך וכל מה שיוכל לעזור לילד לחזור ולהיות מחובר
זו הדרך היעילה באמת לגרום לילדים שלכם לקום בבוקר, גם בחופשה
מים קרים? מים קפואים? טפטוף בעזרת האצבעות, או לשפוך נטלה שלמה? ואולי בכלל כדאי להפוך את המיטה? ומה עם שיחות מוסר ותוכחה? מה הדרך הנכונה והיעילה לעורר דובים ולעזור להם לקום?
לפעמים החורבן לא ידוע. השורש האמיתי מתחבא לו. זה עדיין כואב
רבי עקיבא היה בדרגה שגם בשיא החורבן הוא כבר ראה את הגאולה, ולכן שחק, אבל חבריו התנאים בכו, כי עכשיו כואב. יש כאן כאב, ואין לנו תשובות, אנחנו לא יודעים חשבונות שמים
אזהרת טריגר: כך גורמת פוסט טראומה לשלל בעיות נפשיות, גופניות ותפקודיות
איך אפשר להסביר את השוני בתגובות שלהם? הרי כולם היו באותו ארוע. איך אפשר להסביר את ההבדל הקיצוני הזה? על סף הרגישות של הנשמה שלנו
הרגשת פעם ריקנות עצומה? אולי זאת הסיבה
אז דיברנו קצת, מה קרה? מה, אסור לדבר? למחרת, התחושה לא חולפת. מה נסגר? פתאום עוברת בראש מחשבה שכל השיחה אתמול היתה מיותרת
אם הבן שלך רואה אותך ככה, יש לנו בעיה
משמים קיבלת כאן נורית אזהרה מהבהבת, שאתה כנראה מדי נוטה איתו לדין ולצמצום. בדור שבו הפיתויים כל כך זמינים, וקול המונה של רומי מנסר בעולם, צריך יותר חסד ויותר רחמים
גיל ההתבגרות – אתגר כפול: עצמאות וגבולות
איך מעניקים לבני הנוער עצמאות, אך גם שומרים על הגבולות שכל כך חשובים עבורם?
"רגע, מה עם הפיצות? נראה שהן הגיעו ממש עכשיו, חבל שהן יתקררו"
המסר שהעברתי בהרצאה היה מעשי ומועיל, ב"ה, אבל את המסר החשוב יותר הן קיבלו לפניה
איך הגישה של "ימין מקרבת" מסתדרת עם מצוות התוכחה שבתורה?
העיקר בחינוך הוא ה"ימין המקרבת", כמו שהדריכו גדולי ישראל. אבל איך זה מסתדר עם המצווה להוכיח? איך אפשר להתעלם מהמצווה הזו?
בואו נעזור לילדינו להרגיש כמה הקב"ה אוהב אותם
כל מחשבה שבאה להשכיח מאיתנו את היסוד הזה, היא סתם עצת היצר הרע, ועל זה אנחנו מתפללים: "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו". איזהו שטן שמאחרינו? אלו דברי היצר הרע, שבאים לייאש אותנו
זה לא חוסר רצון, זה חוסר כלים: הוא פשוט לא יודע איך לעשות את זה
אנחנו לא מבינים למה הוא פשוט לא מצליח להתארגן בזמן. אנחנו מופתעים כשהוא לא מראה שום רצון לצאת. על הפער בין הרצון לבין היכולת של המתבגר עם הפרעות קשב
כש"נמאס לי מהישיבה" זה לא מה שזה נשמע
הסיבה למילים המוקצנות היא פשוטה: המוח של המתבגר לא תמיד מצליח לשלוט על הזרם הרגשי שמציף אותו. להבין את השפה של המתבגר עם הפרעות קשב
כל אחד במסע שלו נדרש להתמודד עם כאב, ולבחור בחיים. איך עושים זאת?
אולי תהליך הריפוי הלאומי שלנו מהטראומה הלאומית של שעבוד מצרים, יכול לתת גם לנו קצת כלים ותקווה לטראומות הנוכחיות שלנו. אחרי הטראומה שעברנו במצרים, אנו נדרשים לדבר. לשחרר.





