איך היתה לנח נפילה שכזו אחרי המבול - ומה אנחנו יכולים ללמוד מזה?

נח היה אדם גדול. התורה קוראת לו "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים", שזה סטטוס מכובד ביותר. נח זכה להינצל מהמבול, ובימי המבול הוא המשיך להתעלות בתיבה. אך מיד אחרי המבול, במקום להמשיך ולהתפתח עוד מבחינה נפשית ורוחנית, הוא נופל. הפסוק מעיד עליו שהוא ממש נפל (בראשית ט', כ'): "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם". נח השתכר. שכרות היא גנות גדולה, ולא מובן איך אדם בכזו דרגה גבוהה, נפל לדרגת השכרות.

מעניין, הוא לא השיכור היחיד בתורה. גם לוט נפל בזה, גם הוא הגיע למצב של שכרות, ויש מכנה משותף גדול בין נח ללוט: שניהם איבדו את כל עולמם.

אני מכיר מישהו שאיבד בשמחת תורה לפני שנתיים הרבה מבני קהילתו, הרבה חברים. הוא סיפר לי שקשה לו וכואב לו להתמודד עם הזיכרונות, ומפתה אותו מאוד לברוח לעולם נטול דאגות, אפילו אם הבריחה אינה אמיתית. יש כל מיני דברים שמאפשרים לברוח (אין קץ לבריחות). אלכוהול הוא אחד מהם. למעשה, זה פסוק מפורש בספר משלי (ל"א, ו'): "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ". הבריחה להתמכרות אינה נובעת מתאווה, היא בסך הכל חיפוש אחר משכך כאבים לכאב הרגשי העמוק. כולנו חשופים לפיתויים, אבל אדם בריא יודע לנהל אותם, ולא לשקוע ולהתמכר אליהם, ולכן הוא עוצר אם הנהגה מסוימת גורמת לו לפגוע בעצמו או בקרוביו. אם אדם לא שם לעצמו גבולות, הוא כנראה עושה זאת בגלל מנגנון הגנה אנושי שדוחף אותו לברוח. הוא פשוט "אובד", "אבוד" בצער ובכאב, ברגשות אשמה ותסכול, אז יש לו צורך לחפש משככי כאבים. החכמה היא לא להילחם בסימפטומים – זו מלחמת התשה חסרת סיכוי – אלא לרפא את שורש העניין!

כהורים של נערים במצבים כאלה, אנחנו עומדים חסרי אונים כשהאנשים שאנו אוהבים מתנהגים כלפי עצמם בצורה כה הרסנית. אפשר להתעלם ולטמון את הראש בחול, אבל זה לא פתרון. אפשר גם לנסות להוכיח, לשכנע, להטיח בהם כמה זה חמור, אבל גם מהלך שכזה לא ממש יעיל. כדי להצליח לעזור לנערים במצבי סיכון, עלינו קודם כל להבין את שורש מצבם: לראות את הטראומה ואת הכאב העמוק שגורם להם לברוח מעצמם. גם אם מקור הכאב כרגע לא ידוע בדיוק, הוא בהכרח שם. ואם נצליח להבין שיש כאן כאב, נוכל לשנות תדר ממצב מאשים ומתסכל (מה שרק ידרדר עוד את המצב), למצב אמפתי, מכיל ומקדם. עדין ארוכה הדרך, ויש עוד שלל כלים כדי להצליח, כלים כמו חיזוק הקשר, אהבה וקבלה, חוויות הצלחה. לפעמים צריך גם למצוא מוסדות חינוך מתאימים, בהמשך גם צריך לפעמים טיפול מקצועי. אבל השלב הראשון תמיד מתחיל במודעות ובאמפתיה לכאב שלהם, ובחיזוק הקשר הרגשי והנפשי עם הנערים המתמודדים.

יהי רצון שנזכה להיות שליחים טובים במסע של הנשמות היקרות שנבחרנו ללוות.