אתם מרגישים לבד? הקושי הזה יכול להפוך לדבר הכי טוב שקרה לכם

הפסוק "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" מופיע בפרשת השבוע, וישלח (פרק לב, פסוק כ"ד), ומתאר רגע מכונן בחייו של יעקב. זה הרגע שבו הוא נשאר לבדו, מבודד מהאנשים שסביבו. רגע זה משמש נקודת מפנה משמעותית בעלילה ובפיתוח דמותו. המילה "וַיִּוָּתֵר" נושאת עימה תחושת בידוד, בדידות, אך גם הזדמנות להפנות מבט פנימה. יעקב "נותר" – כמו שנשאר לשהות בעצמו, לבד, ללא תמיכה חיצונית. דווקא מצב זה יכול להיות רגע של חשבון נפש, התמודדות עם פחדים, עם שאלות פנימיות ועם ההחלטה להמשיך הלאה. ואכן, יעקב משתמש ברגע הזה כדי להתעצם ולהילחם כנגד כל הרע שמלווה את חייו, ויוצא מרגע של בדידות וקושי למצב של התחדשות וניצחון.

בדומה ליעקב, גם לנו כתלמידים או כמחנכים ישנם רגעים שבהם אנו נשארים לבד עם עצמנו. בחלק מהם אנו בוחרים מבחירה אישית, ובחלק מהם החברה גורמת לנו תחושה או מצב של בדידות. מצבים אלו יכולים בקלות להכניס אותנו לבועה של דיכאון, עצבות או סתם מחשבה של ייאוש ותסכול, ואין ספק שלבועה הזאת יכולות להיות השלכות של פגיעה בבריאות הגוף ובעיקר בנפש, ומכאן ואילך הדרך למטה קצרה ומסוכנת מאד, ואסור לנו להגיע לשם. יעקב אבינו מלמד אותנו יסוד חשוב בעניין תחושת הבדידות: דווקא הבדידות היא הזדמנות של חישוב מסלול מחדש ואיסוף כוחות מחודשים לצמיחה והתעצמות. זה נשמע קצת הזוי, אבל אם נשתמש במונח "בדידות" בחשיבה חיובית, נגלה מיד שדווקא הסיטואציה הזאת יכולה לאפשר לנו להעמיק בהבנת עצמנו ולהכיר את הכוחות האדירים שנטע בנו הבורא יתברך, ואין ספק שנוכל להתמודד עם קשיים פנימיים ולהתכונן לאתגרים חדשים, עם דימוי וחוסן נפשי מחוזקים ומיוצבים הרבה יותר, ולהמשיך לצמוח ואף להצמיח. יעקב אבינו ע"ה הוא דמות סמלית של התמודדות וצמיחה, שמראה לנו שגם ברגעים של בדידות וקושי ניתן למצוא כוח פנימי וכוחות על אדירים, וכל המחשבות השליליות והתסכול הם בסך הכל דמיון שמתעתע בנו.

התבוננו וראו שבימינו, החיים מלאים כל כך בגירויים ובתקשורת מתמדת, וקשה למצוא רגעים של שקט ובדידות. אנחנו כל הזמן במרוצת הזמן פנים ואחור, בהתמודדות ללא מעצור. הפסוק "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" מזכיר לנו כי דווקא כשאנו לבדנו, אנו יכולים להיפגש עם המחשבות והרגשות העמוקים שלנו ולחזק את עצמנו, לחשוב לאמץ רגעים כאלה לצורך התחדשות, הכנה נפשית וצמיחה חדשה, ממש כדוגמת עציץ שהוזנח, נשאר לבדו והתייבש, ופתאום, ברגע אחד שקיבל קצת מים – מיד הוא מתגבר על ההתייבשות והבדידות שחווה, ומצמיח את עליו ופרחיו היפים. הוא ואינו מתמסכן ובוכה על העבר, אלא פורח מחדש בכוחות מחודשים, והכל שוב שמחים ביופיו.

הבדידות היא תחושה מוכרת ונפוצה בקרב תלמידים ונערים, במיוחד בבית הספר, שם הם מתמודדים עם אתגרים חברתיים, לימודיים ורגשיים. תחושת "חובה" להיות כל הזמן במצבON  בבית הספר, יכולה להעמיק את תחושת הבדידות וליצור קשיים נוספים. בדידות בבית הספר יכולה לנבוע ממספר סיבות, וכאן אציין מספר נקודות שגורמות לבדידות בבית הספר – ומה עומד מאחוריה:

• פערים חברתיים: תלמידים שמרגישים שאינם משתייכים לקבוצה חברתית מסוימת, או שמתקשים ליצור קשרי חברה, יכולים למצוא את עצמם בבדידות ובתחושה של "לא רוצים אותי", ולעיתים במצבים של חרם חברתי.
• לחץ לימודי: תחושת עומס והחובה ללימודים יוצרת לחץ, חרדה ולעיתים ניתוק רגשי מהסובבים אותי, וכך לאט-לאט הילד מתרחק ממורים או מחברים, או שהם בעצמם מרחיקים אותו, כי הוא לא בקצב שלהם, ואולי למורה קל יותר להתחבר לחזקים בכיתה. ופתאום הוא מוצא את עצמו כאילו לא רצוי בכיתה.
• פערים רגשיים: קשיים אישיים, משפחתיים, התנהגות מוזרה וחוסר ביטחון, או התמודדות עם מצבי חיים מורכבים.
• תחושת ניכור: חוסר הבנה או תמיכה מצד מורים, הורים או נערים אחרים.

כל הנקודות הנ"ל הם נכונות ולא מופרכות. אם רק נפעל נכון, נוכל לשנות הרבה מהם לטובה, ולשנות את חיינו לחיים הרבה יותר מאושרים וחיוביים. ממש כמו יעקב, שנשאר לבדו רגע לפני מפגש משמעותי עם הרע מכל. עשו הרשע רוצה להרוג אותו. על אף התחושות והפחדים והסכנות שאורבים לו בדרך, הוא מוצא רגע בחייו שבו הוא לבדו, ומיד הוא לוקח את הרגע הזה לחשיבה חיובית, יוצר לעצמו כוחות חדשים להתגבר, ונאבק בכל כוחו – ואף מצליח ומנצח. ומעז יצא מתוק.

גם אתם, התלמידים / המחנכים, יכולים לנצל את רגעי הבדידות שלכם לפיתוח עצמי ולצמיחה. הבדידות אינה בהכרח מצב שלילי; היא יכולה להיות הזדמנות לחשבון נפש, להעמקת ההבנה העצמית ולחיזוק הכוחות הפנימיים.

ואתם, המורים, הנה לכם עצות נפלאות לשינוי המצב מבדידותליעילות והצמחה של כלל התלמידים שנפלה הזכות בחלקכם לחנך:

1. פיתוח מודעות עצמית: עודדו את התלמידים להכיר את תחושותיהם ולזהות מתי הם חשים לבד. המודעות, החשיפה וההכרה הם הצעד הראשון לשינוי.
2. יצירת סביבה תומכת: מורים וגורמים חינוכיים צריכים להעניק תמיכה רגשית וליצור אווירה מקבלת, שבה התלמידים מרגישים בטוחים לשתף. אל תסתפקו בתשובות קצרות של "כן" ו"לא", או "צא", "היכנס", "שב" ו"קום". תנו לתלמידים מקום וזמן להביע את מה שמסתובב להם בבטן, תנו להם תחושה שהם יכולים לסמוך עליכם ושאתם כאן ועכשיו בשבילם, למרות העומס שיש לכם.
3. פעילות חברתית: עידוד השתתפות בקבוצות לימוד, פעילויות חברתיות או תחביבים משותפים שמאפשרים יצירת קשרים חברתיים. אל תתנו שבכיתה שלכם תלמיד/ה יהיו מחוץ לתחום, ולא משנה מה מצבם הלימודי או כל מצב אחר. לא משאירים חייל פצוע בשטח, גם אם הוא לא לוחם.
4. תמיכה רגשית וליווי מקצועי: חשוב לספק לתלמידים גישה למומחים בתחום הפסיכולוגיה החינוכית, שיכולים לעזור לתלמידים להתמודד עם תחושות בדידות וחרדה. אם אתם מזהים מצבים כאלו, אל תהססו לשתף את ההורים – אבל עשו זאת בחכמה, כאילו זה הילד שלכם. לא בביקורת שלילית ולא כמטיפים מוסר, "הילד שלכם צריך...". ממש לא כך! אלא "הילד שלכם מקסים, אבל אני חושב שהוא מתמודד עם קושי מסוים, בואו ננסה לחשוב יחד אולי הוא צריך עזרה מקצועית כמו...".
5. פיתוח מיומנויות חברתיות: היו יצירתיים. פדגוגיה היא לא הכל. תנו להם הזדמנות ללמוד מכם כיצד ליצור קשרים, לפתור קונפליקטים ולהביע את עצמם בצורה בריאה.
6. הדגשת ערך הבדידות: ללמד את התלמידים כי לבד יכול להיות גם זמן להתבוננות פנימית ולפיתוח כישורים אישיים כמו יצירתיות, חשיבה עצמאית והתמדה.

בקיצור, תפקיד מערכת החינוך בהתמודדות עם בדידות ממלאת תפקיד מרכזי ביצירת סביבה שתומכת בתלמידים, גם ברגעים של בדידות. החינוך לא רק מעביר ידע, אלא גם מחנך לערכים של קבלה עצמית, סובלנות ויכולת להתמודד עם אתגרים רגשיים. דרך מודעות והכשרה של מורים, ניתן לזהות תלמידים במצוקה, ולתמוך בהם באופן יעיל. הבדידות בבית הספר היא אתגר משמעותי, אך גם הזדמנות לצמיחה אישית וחינוכית. באמצעות הבנת תחושת הבדידות כשלב טבעי בהתפתחות ומתן כלים להתמודדות, נוכל לסייע לתלמידים להפוך את הבדידות למקור כוח, כפי שקרה ליעקב אבינו. כך נבנה דור של תלמידים חזקים, מודעים ובעלי יכולת להתמודד עם קשיים, ובעיקר בעלי אמונה חזקה בהשם יתברך, כפי שלימד אותנו יעקב אבינו, שאכן נותר לבדו – אך ידע שתמיד ה' יתברך לצדו ואיתו, כי אין עוד מלבדו.

הרב ישראל אזולאי הוא קצין ביקור סדיר במשרד החינוך ויועץ חינוכי במחלקת יהלו"ם של הידברות.