רכיבה טיפולית היא חוויה – אבל יש בה גם לימוד משמעותי

מה דעתכם על הנתון הבא: קופות החולים מסבסדות בצורה ניכרת לימודי רכיבת סוסים לתלמידים בעלי הפרעת קשב או הפרעות התנהגות. מה דעתכם על זה? האם כספי ציבור אמורים לספק חוויה לילדים?

האמת היא שהשאלה קצת מטעה. רכיבה על סוס אינה רק חוויה, אלא "שיעור מוסר" חי, ולכן זה באמת מועיל! הרי הסוס הוא חיה כבדה, ממש מפלצת, שאם היתה רוצה, היתה יכולה להעיף את הרוכב החצוף. ובכל זאת, הקב"ה נתן לסוס טבע כזה, שהוא מתבטל לרוכב עליו. אם הרוכב יודע להנהיג את הסוס, הסוס מתבטל לרוכב ועושה רצונו. אם הרוכב רוצה ללכת לאט, הסוס ילך לאט. אם הרוכב רוצה לרוץ, הסוס ירוץ. אם הרוכב רוצה לפנות ימינה, הסוס לא מתווכח – ופונה ימינה. אם הרוכב רוצה לקפוץ מעל מכשול, הסוס יתגבר על נטייתו הטבעית לעצור, או ללכת מהצד, ויעשה את רצון הרוכב, ויקפוץ מעל המכשול. אם הסוס מרגיש שהרוכב לא סגור על עצמו, גם הוא לא באמת יהיה סגור על עצמו... הוא יבדוק גבולות, אבל רוכב רציני ידע לנווט את הסוס לעבר הרצון והמטרות שלו.

נכון שהרכיבה היא (גם) חוויה, אבל יש בזה עומק עצום! כבר בפסוק כתוב: "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ" (משלי י"ב, י'). בכל אחד ואחת מאיתנו יש צדיק, ויש סוס פנימי. ממש שתי מערכות הפעלה שונות (תניא, פרק א' בשם האר"י), כמו שנאמר: "וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי" (ישעיהו נ"ז, ט"ז). שתי נשמות בכל אחד. יש בנו נפש אלוקית, ויש בנו גם נפש בהמית. חלק מתפקיד חיינו הוא לדעת לנהל את הבהמה שבנו באופן מוצלח. לא לתת לבהמה לנווט אותנו, שרק נהיה טרודים לספק לה עונג, אלא ללמוד לשלוט עליה. "איזהו גיבור? הכובש את יצרו". אמנם בפרשתנו למדים על עבודת הקרבנות, שהיא בחינת זביחת הנפש הבהמית שבנו, אבל כתוב בספרים שהנפש הבהמית הזו אינה רק דבר שלילי שיש לבטל, אלא מנוע חשוב (של כמה וכמה "כוחות סוס") של אנרגיות, ולכן ההכנעה שלו אינה מטרה, אלא רק שלב ראשון בדרך לגיוסו ורתימתו בעבודת ה', כמו שאמרו חז"ל: "צדיקים - לבם ברשותם" (בר"ר ל"ד, י'). יש להם לב, אבל הם מנהלים אותו! כדי שהמוח יהיה שליט על הלב (זוהר ח"ג רכ"ד), וכדי שהכוח של הדעת ינהל ויצליח לרתום את כוחות הגוף למטרות הנכונות, בהרמוניה ובשלום פנימי.

מדריך רכיבה טוב, יודע לא רק לתת חוויה מעצם הרכיבה, אלא גם לעשות תהליך שיעזור לילד להקיש מהרכיבה על יכולת השליטה העצמית שלו, ולנהל את הנפש הבהמית שלו. ללמוד מהדרך שבה הוא הצליח לנווט את הסוס, גם דרכים לנווט את עצמו. בחכמה ובצורה מאוזנת, הילד לומד להכיר את הדחפים שלו, להקשיב להם, ועם זאת – לאחוז ברסן ולרתום אותם לצמיחה ולהתקדמות.

אז בקופות החולים ממש לא סתם מבזבזים כספים, הם יודעים שזה באמת עובד... בניגוד לשיטות טיפול של שיחה "חופרת" ושיתוף פעולה מוגבל, כאן יש שיעור חי ויעיל, שבאמת עובד.