הנוער בסיכון, עכשיו יותר מתמיד. אז מה עושים?

בעבר, כשדיברו על ילדים ונוער בסיכון, ידענו והנחנו כי מדובר בתלמידים שמשתייכים לקבוצה מסוימת בחברה הישראלית. אך לא עוד! כיום, לאחר מלחמת חרבות ברזל, הנחה זאת כבר לא נכונה. המצב הרבה יותר מורכב, ואנחנו בפני גל צונמי של אירוע הרבה יותר גדול ומאתגר לגבי מצבם של ילדים רבים בכל שכבות הגיל, ולא רק של תלמידים, אלא של צוותי החינוך וההורים המתוסכלים, מה שמשנה את ההגדרה הישנה של ילדים ונוער בסיכון. כיום סיכון הוא לא רק מקרה קצה ושוטטות ברחובות, אלא פירמידה רחבה של בעיות ונשירה סמויה של ילדים בכל המגזרים.

נזקי חורבות הברזל

משפחות רבות התמודדו עם הפינוי מהבית ונדדו ממקום למקום, עם קשיי הסתגלות והמון לחץ בתא המשפחתי. מצב זה יצר מציאות בלתי מוכרת ובלתי יציבה עבור הילדים ומשפחותיהם, שהשפיעה עמוקות על תהליכי הלמידה, ההורות והאינטגרציה החברתית, ומשפיעה על מערכת החינוך והחברה בכללותה – ועוד תשפיע בעתיד.

אחת התופעות הדרמטיות ביותר היא העובדה שלא מעט תלמידים לא למדו, או למדו לסירוגין, בתפקוד נמוך, וצברו פערים משמעותיים בכל מהלך תקופת הפינוי. במקום למידה מסודרת בכיתה, הם נאלצו לשרוד בסביבה דינמית ומאתגרת כמו בתי המלון או דירות, שבהם הם נחשפו לסכנות, לפגיעות חברתיות ובעיקר ללחצים נפשיים. במצבים כאלה, הילדים היו חשופים לתכנים שליליים, לאלימות, לחוסר יציבות ולנתק מתמשך מעולם הלימודים ומהרגלי למידה, מה שמשפיע על התפתחותם הרגילה ועל יכולותיהם החינוכיות והרגשיות. כתוצאה ישירה מכך, נוצר פער משמעותי ביכולות הלימודיות של הילדים. ילדים אלה נכנסים למערכת החינוך עם פערים עצומים וחווים תסכולים רבים, מה שמקשה על המורים ועל הצוותים החינוכיים לתת מענה הולם לצרכיהם.

בנוסף, משפחות רבות חוו אובדן של סמכות הורית והצבת גבולות מול ילדיהם, ונתון זה נכון לכל הגילאים. המלחמה, הפינוי והמצוקה הכלכלית והחברתית הפכו את ההורים למי שנתונים ללחצים בלתי פוסקים, שפגעו ביכולתם לנהל את חיי היום-יום של ילדיהם ואת חיק המשפחה הנורמטיבי, לספק לילדיהם גבולות ברורים ולשמש דוגמה יציבה. תהליך זה גרם לירידה במעמד ההורה בתוך המשפחה, לבלבול בקרב הילדים ולעלייה בהתנהגויות סיכוניות ובאלימות פיזית ומילולית. ניכרים מאד ליקויי תקשורת בין ההורים לילדים. התמונה די ברורה, ולא מפתיעה.

אז מה עושים?

בגדול, כדי להתמודד עם המציאות המורכבת הזו, יש צורך במערך תמיכה כולל ורב-מערכתי, שיתמוך לא רק בתלמידים, אלא גם במורים ובמשפחותיהם. יש להפעיל תוכניות שמטרתן להקל על ההורים ולהעצים את יכולותיהם, כדי לאפשר שיתוף פעולה אפקטיבי עם מערכת החינוך.

ומה אנו, ההורים, יכולים לעשות?

הנה כמה עצות שיתנו לכם פתרונות משמעותיים:

• שמירה על שגרה יציבה ככל האפשר. כדאי לנסות ליצור שגרה יומית לילדים הכוללת שעות קבועות לשינה, ארוחות, למידה והפעלות. שגרה זו נותנת לילדים תחושת ביטחון ויציבות גם בסביבה משתנה. אל תתנו לזמן לנהל אתכם, אלא תנהלו אתם את הזמן.
• תקשורת פתוחה וכנה עם הילדים. לדבר איתם על השינויים והקשיים בצורה מותאמת לגילם, להסביר את המצב בלי להעמיס עליהם. לעודד אותם לשתף ברגשותיהם ולשאול שאלות, להזדהות במה שכואב או מציק להם.
• תמיכה רגשית וזמן איכות. להקדיש זמן איכות לילדים, לפעול יחד במשחקים, קריאה או פעילויות שמרגיעות ומחזקות את הקשר המשפחתי. להקשיב ולנסות להבין את התחושות שלהם בלי שיפוט.
• ניהול לחצים ומשאבים אישיים. להכיר ולזהות את מצבי הלחץ האישיים, ולקחת הפסקות לעיתים, בין אם בהליכה קצרה, נשימות עמוקות או שיחות עם חברים ובני משפחה.
• שמירה על הכללים. לשמור על כללים ברורים בבית, ולהסביר להם בשפה רגועה ומכבדת, כדי למנוע אלימות פיזית ומילולית. להשתמש בשיטות משמעת חיוביות כמו חיזוקים חיוביים והסחות דעת במקום עונשים. די להעיר לילדים ולהעביר ביקורת – תתחילו להעצים אותם ולתת להם במה משלהם. הם משוועים לכך שמשהו יגיד להם: "את/ה מיוחד במה שאת/ה", "אני גאה בך", ועוד.
• תזוזה ופעילות. לעודד פעילות גופנית, יצירה, מוזיקה או פעילות משפחתית, שיכולות לסייע בהפחתת מתחים, להרחיב את ההזדמנויות לילדים לביטוי עצמי. כן, אל תחסכו את הזמן מלשבת עם הילדים ולתת להם זמן איכות ומחבק, גם אם אתה רב, אברך או עובד לפרנסתך.

זו עצה נפלאה ומוכחת לכל אב: בתוך שגרת החיים המאתגרת, תמצא לך זמן איכות ואישי רק אתה ובנך. ואל תאמר "אני לומד איתו כל יום גמרא, או מכין איתו שיעורי בית", שגם זה חלק חשוב מאד, אך צריך לתת חיות לנפש, בבחינת "וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת הַיְלָדִֽים". לך איתו ליד הנחל לדוג דגים, קח שתייה טעימה שהוא אוהב ומיני מתיקה, או אפילו טיול קטן רק אתה והוא, ותדברו על הכל חוץ מלימודים והערות שליליות. הפגישה הזאת מחוללת פלאים בבניית קשר וחוסן נפשי מדהים בין אב ובן (זו עצה שפיתחתי באופן אישי, והורים רבים מודים שפעולה זו חוללה פלאים בחינוך ילדיהם, וחיזקה את הקשר בין אב ובן. פעולה זו נכונה בוודאי גם לאם ובת).

• דוגמא אישית. לתת דוגמה לערכים חינוכיים בדרך מסורת ישראל, ובעיקר בנושא הדיבור, כבר מהגיל הרך, וריפוי הנפש בחיזוק האמונה התמימה והביטחון בהשם יתברך, כי אין דרך לריפוי הנפש והחוסן הנפשי כמו חיזוק באמונה ולימוד המידות הטובות כפי שהורונו חז"ל. רצוני לומר: תפסיקו להיות "מרצים הרצאות" לילדיכם – פשוט תשנו גם אתם את אורח חייכם, צאו מהקופסה הישנה, כי גם אתם צריכים גלגל הצלה. השראת רוגע ושמחה בבית היא סוד ההצלחה לחוסן הנפשי שלכם ושל ילדיכם, והשאר יבוא ממילא...
• עזרה. לא לפחד לפנות לעזרה מקצועית אם מרגישים שהלחץ גדול מדי, למשל לפסיכולוג או יועץ משפחתי, מטפל/ת רגשי/ת וכו'. נכון מאד להתייעץ עם דעת תורה. כמו כן חפשו קבוצות תמיכה להורים, אפילו באופן מקוון, לשיתוף חוויות ולקבלת עצות. זה משחרר לחץ, ומאידך מקנה כלים לחיים.

הרב ישראל אזולאי הוא קצין ביקור סדיר במשרד החינוך, ויועץ חינוכי במחלקת יהלו"ם של הידברות