הם אמרו שהוא בעיקר מתעניין בשטויות. "יופי", אמרתי להם, "התקדמנו. אילו שטויות?"

"אתה עונה לי תשובה לא לעניין. 'טענו חיטים והודה לו בשעורים'... אני לא מבין, אני שואל אותך שאלה על סמכות וגבולות, ובמקום לענות לי, אתה שואל אותי על חוזקות ותחביבים? מה הקשר?".

לא נעים לחטוף ככה... אבל אני משתף היום בסיפור אמיתי עם סוף טוב, שהתחיל ככה: זוג הורים שאל אותי שאלה על הילד שלהם. הילד חצוף. לא משתף פעולה, מנותק. מצפצף על כולם. ניסו להסביר לו שיש השלכות למעשים שלו, עשו לו מבצעים, הבטיחו לו פרסים. לא עזר. החרימו לו את המשחק האהוב שלו, אסרו עליו לצאת מהחדר ולקבל קינוח בסעודות שבת. לא עזר. שום דבר לא עזר. מה עושים? איפה שמים קוים אדומים?

שאלה מצויה. במקום לנסות לענות להם, שאלתי אותם מה הילד אוהב לעשות, מה מדליק לו ניצוץ בעיניים. ההורים ניסו בעדינות לומר לי שלא זאת הבעיה, לא זאת השאלה, השאלה היא לגבי החוצפות שלו, חוסר הגבולות. אמרתי להם שאני מבין, ובכל זאת שאלתי שוב על התחביבים שלו. בשלב הזה האב התעצבן. מה הקשר? יש להם מצוקה, ואני חופר במקומות לא קשורים.

אמרתי להם: "בואו נניח לרגע בצד את עניין הגבולות, אני אענה על זה בעוד רגע. בינתיים ענו לי אתם על התחביבים שלו, ואחר כך נחזור לנושא הגבולות". זה פייס אותם. הם חשבו קצת, ואמרו שהוא בעיקר מתעניין בשטויות. "יופי", אמרתי להם, "התקדמנו. אילו שטויות?". הם ענו: "הדבר שהוא הכי אוהב זה חידות, הוא אוסף בכל שבת מכל העלונים את החידות. אפשר לחזור לעניין האמיתי עכשיו?".

"רגע. תראו, עניין החידות הוא מהותי כאן. נסו לעזור לו לשכלל את זה, לקחת את זה שלב אחד קדימה. אולי אפילו להוציא ספר חידות משלו. אם הוא ירגיש שאתם איתו, עוזרים לו להגשים את החלום שלו, אתם הופכים להיות בצד שלו. הוא נהיה קצת 'בעל חוב' שלכם, ואז 'אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו'. זה ייתן לכם הרבה זמן איכות ביחד בנושא שמעניין אותו. נסו להיות יצירתיים בזה. זה יגרום לו להרגיש אהוב וחשוב, וזה מה שיאפשר גם ל'שמאל דוחה' להתקבל, זה מה שיוריד את ההתנהגויות הבעייתיות".

ההורים תפסו את העניין. הם קבעו לזה זמן קבוע. הם סידרו את גזירי העלונים עם החידות שהוא מצא, חילקו לפי נושאים, חילקו לפי רמות, קצת ערכו ועיבדו, הדפיסו בצורה מסודרת כקובץ, הגיהו וסידרו שוב, עד שיצא ממש קובץ מוצלח ואחדותי. אחת מהוצאות הספרים הביעה עניין, והספר יצא לאור, עם הקדשה חמה בתחילתו: "תודה רבה להורי ולאחיותי הגדולות שממש עזרו לי". והספר אפילו די הצליח! ובעיות ההתנהגות? ראו זה פלא, הן הלכו וירדו.

"כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה", דווקא חיזוק הקשר ועזרה בדברים שמעניינים את הילד, זה המפתח לעלות על מסלול נכון, במיוחד עם ילד מאתגר. סיפור אמיתי, עם סוף טוב, שאני מקווה שייתן השראה לעוד הורים מתמודדים...