לא רוצה לבוא!

דמיינו לעצמכם בן אדם שנמצא ממש בבאסה, בייאוש, בצער. יום אחד אמא שלו מודיעה לו שבן דוד שלו מתחתן, והיא לא מוותרת לו, הפעם הוא חייב להגיע לחתונה. בלי ויכוחים. עוברים יומיים והוא מוצא את עצמו "נסחב" לחתונה בעל כרחו. עדיין בדיכאון של החיים, אבל איכשהו הוא שם. יושב ליד השולחן, מסתכל על מעגל הרוקדים ורק רוצה לחזור הביתה לישון.

פתאום בא מישהו שהוא בכלל לא מכיר, תופס לו את היד, ולפני שהוא שם לב – הוא בתוך במעגל. לפני רגע הגוף שלו היה כבד כל כך מרוב עצבות, ופתאום איכשהו הרגליים זזות, והוא רוקד. ברגע הראשון הוא רק רוצה לברוח. גם ברגע השני, בעצם. אבל אחרי דקה, משהו בכוח העצום של מעגל הרוקדים (אם רקדתם פעם במעגל כזה בחתונה, אתם יודעים) גורם לגוף שלו לזוז מעצמו, ומשהו בנפש זז גם כן. היגון נהפך לשמחה, אולי רגעית, אבל שמחה.

איך זה קורה?

התשובה, כמובן, טמונה בפרשה: יעקב אבינו היה הראשון שירד לגלות, והצליח להפוך אותה למצב של שמחה. דווקא במצרים, במקום הכי טמא ונמוך, יעקב אבינו פיצח את הסוד, הצליח לשבר יגון ואנחה של שנים, וזכה לשלווה. הכוח העצום הזה, של שבירת העצבות והגעה לשמחה אמיתית, נמשך ממנו (ומכל האבות הקדושים).

ואיך זה קשור אלינו?

כשבן אדם נמצא בעצבות ובייאוש, הוא בעצם בסוג של גלות. "וְזֶה בְּחִינַת כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁעוֹבְרִין עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁעִקָּרָם הוּא גָּלוּת הַנֶּפֶשׁ...שֶׁעִקַּר הַגָּלוּת הוּא הָעַצְבוּת" (ליקוטי הלכות). ומגלות, כמו שאנחנו יודעים, צריך לצאת.

כשבא בן אדם, לוקח אותך מהכיסא ו"זורק" אותך לתוך מעגל של שמחה – הכוח של השמחה מצליח לדחוק החוצה, אפילו לכמה רגעים, את הכוח הכבד, הגלותי הזה של העצבות. ואם נחזיק חזק ברגעים האלו של השמחה, נוכל למשוך אותם הלאה את תוך החיים שלנו, ולצאת מהייאוש לשמחה גדולה.