זו הדרך היעילה באמת לגרום לילדים שלכם לקום בבוקר, גם בחופשה

מים קרים? מים קפואים? טפטוף בעזרת האצבעות, או לשפוך נטלה שלמה? ואולי בכלל כדאי להפוך את המיטה? ומה עם שיחות מוסר ותוכחה? מה הדרך הנכונה והיעילה לעורר דובים ולעזור להם לקום?

אני חושב שאחת השאלות הנפוצות בעונה הזו, היא שאלת הקימה בבוקר. בחורים ובחורות בחופשה נוטים לעבור לשעון לוס אנג'לס – לישון ביום ולהיות ערים בלילה, ואת ההורים זה מתסכל מאד... והשאלה המתבקשת – מה באמת אפשר לעשות עם זה?

לפני שאענה, צריך לומר שיש חילוק והבדלה ברורה בין סתם נוער מתבגר לבין נוער בסיכון. מדובר בסטים שונים לגמרי של כללים, עם מינון אחר לגמרי בין "שמאל דוחה" ל"ימין מקרבת". אצל נוער מתבגר, כדאי מאד לשאוף ולתמרץ באופן חכם, ולשאוף לסדר יום נורמלי. זה נכון גם מבחינת התפקוד האישי, הנפשי והרוחני (זמן קריאת שמע, זמן תפילה וכו'), וגם מבחינת הסכנות הרבות שמצויות בשעות הלילה. אצל נוער בסיכון (בסיכוי) יש כללים אחרים לגמרי, כי כאשר יש טריגרים וכאב חזק, הצורך לברוח מ"אנשי היום" השיפוטיים והביקורתיים, ולהפוך לחיית לילה, הוא הרבה יותר עמוק, ולכן הכלים שאציע כאן בהמשך – רלוונטיים פחות.

בכל מקרה, צריך להתאים את הציפיות שלנו למציאות. כנראה מה שלא נעשה, קשה מאד לצפות לתפקוד מושלם, וביכולתנו רק לשפר קצת את המצב, אם נעבוד בצורה נכונה. וזה אפשרי.

אז העצות הפיזיות (שפיכת מים, הפיכת המיטה) או העצות המצפוניות (ציטוט חז"לים ומקורות על גיהינום) לא ממש עוזרות. גם אכיפת שעת שינה מוקדמת לא מצליחה להביא לתוצאות (אנחנו ההורים נרדמים באיזה שלב, ואז הנערים קמים ומתחילים את חגיגות הלילה). הדרך הטובה ביותר לעודד קימה בבוקר היא: לדאוג שיהיה להם בשביל מה לקום (!).

כאשר אין להם בשביל מה לקום, באופן טבעי גם אין בשביל מה ללכת לישון. ואז כל היום מתחיל להימרח. אבל אם נדאג לתכנון מיטבי של החופשה, נוכל לשפר את זה, בהתאם לגיל ולמצב. אולי לסדר איזו עבודה קטנה בבוקר, אולי לתכנן טיול או פעילות חווייתית בתחילת היום. נכון, כנראה לא נוכל לעשות זאת כל יום, אבל אם יותר ויותר ימים ייצבעו בצבע של סדר יום כלשהו, נגביר את הסיכוי חכך שהשעון לא יהפוך לגמרי לשעון הוואי (לטובת הנערים שקוראים את הטור, אמליץ לדלג קצת לטור הנוער, שם כתבתי לכם בעניין האחריות שלכם והתועלת בניצול החופשה).

אותנו, ההורים, זה מחייב ליצירתיות וליוזמה. לבחון ולראות מה המשאבים העומדים לרשותנו, איזו עבודה קטנה נוכל לסדר (בסביבה רוחנית בטוחה), גם אם אנחנו נממן אותה, בהתאם לגיל ולמצב, אילו מיני אטרקציות נוכל לארגן, חוויות משותפות, חוויות משפחתיות, ובקיצור: ככל שיהיה להם סדר יום שידבר אליהם – כך יהיה להם יותר בשביל מה לקום, וזו הדרך הטובה והיעילה ביותר לעזור לילדים שלנו לקום ולתפקד.