בואו נעזור לילדינו להרגיש כמה הקב"ה אוהב אותם

השבוע חל יום השנה הראשון לפטירתו של האדמו"ר מביאלה זצ"ל. גישתו של האדמו"ר בחינוך היתה ברורה מאוד: עיקר מטרתנו בחינוך היא להעצים את הילד, שיבין כמה ה' יתברך אוהב אותו, וכמה הוא יכול לעשות טוב, ואז, מתוך גישה כזאת, יש חוסן ומגן נגד פיתויי היצר.

בספרו "מבשר טוב" על חינוך (עמ' ל"ט), האדמו"ר מביא דוגמה ליסוד הזה מהפרשה שלנו. כתוב בפרשה שכאשר אדם מצורע רוצה להיטהר, הוא צריך ללכת לכהן, ומבואר ברמב"ם (הלכות טומאת צרעת, פ"ט הי"א) שאסור לכהן לעכב אותו כלל, אלא עליו לראותו מיד. האדמו"ר הסביר את הדחיפות הזו כך: "עיקר חטאו של המצורע היה בכך שלא העריך אל נכון את כח הדיבור שלו, ולא השכיל להבין שבכח דיבורו לבנות עולמות ולהחריבם. וממילא, עיקר תיקונו הוא בהעלאת ערכו". השלב הראשון לעזור לאותו מצורע לצאת מכל טומאותיו היא להפגיש אותו עם כהן, איש חסד, שיראה בו את הטוב, שייקח אותו ברצינות ויתייחס אליו בכבוד. "ובזה מורה לנו התורה שהתיקון צריך להיעשות דווקא 'ביום טהרתו', בזמן שהאורה שולטת, ויכולים להראות לו את גודל ערך נפשו וכוחותיו המיוחדים, לא כן 'בזמני לילה' הרומז על החשכה שמעיבה ומעיקה, אזי לא יוכלו להחדיר בו את גודל ערך נפשו ואת כוחותיו הסגוליים המיוחדים", עכ"ל.

אצל הנערים, המצב קל יותר מאשר אצל מצורע. האדמו"ר מביאלה אמר שכמו מגנט, שבמציאות נטבע בו הכח המושך, כך הקב"ה אוהב כל אחד מעם ישראל! זו המציאות! וכל יהודי צריך להזכיר לעצמו את הדיבור הזה שוב ושוב, עד שהוא ממש יחיה את זה ("מבשר-טוב", חינוך, עמ' רי"ג רי"ד, בשם "קדושת הלוי"), ובמיוחד בדור הזה, דור עקבתא דמשיחא, שחושך יכסה ארץ, ומי שמתוך החשכה מתאמץ לעבוד את ה', כל מעשה קטן שלו חשוב כעבודה גדולה בדורות הקודמים!

כל מחשבה שבאה להשכיח מאיתנו את היסוד הזה, היא סתם עצת היצר הרע, ועל זה אנחנו מתפללים: "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו". איזהו שטן שמאחרינו? אלו דברי היצר הרע, שבאים לייאש אותנו (כך אמר לי תמיד האדמו"ר זצ"ל, וכן מובא גם בספר "מרגניתא טבא"). וכמו שלמד הבעל שם טוב מהפסוק: "אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ" (בראשית י"ט י"ז), שאין להתיאש ממה שכבר היה, ולא להתבהל מניסיונות הזמן, הן ברוחניות והן בגשמיות, רק להתמקד בטוב ("עבודת-הבורא" לרה"ק בעל "שומר-אמונים", שער העבודה פ"ג, וכן כתב בספר "סור מרע ועשה טוב" לרב הקדוש מזידיטשוב).

יוצא מכאן שעיקר תפקידנו כהורים וכמחנכים, הוא לעזור לילדינו להרגיש כמה הקב"ה אוהב אותם, משתבח בהם ומתפאר בהם. וגם אם בדרך היו נפילות ופספוסים, כל עוד הקב"ה מחייה אותנו, הוא מאמין שאפשר תמיד לתקן, ומתוך תחושת רוממות כזו ניתן להתמלא בתקווה ובכוחות לעבוד את ה' בשמחה. ה' יעזור שנזכה להתחזק בזה תמיד.