טראומה לא חייבת להיגרם מאירוע אחד. לפעמים גם מצב מתמשך יכול לגרום לטראומה

לפני שבועיים כתבתי על טראומה, והאמת – לא ציפיתי לכזה מבול של תגובות. כנראה במציאות שלנו, בדור הזה, יש הרבה נשמות רגישות, והרבה בלגן וקשיים בחיים שלנו, ולכן התופעה מצויה... הרבה מדי אנשים סובלים מהסימפטומים של חוסר התפקוד, הניתוק, הבריחה ממחויבויות, היכולת הנמוכה לדחות סיפוקים והניהול העצמי הבעייתי. אם רוצים לעצור את המערבולת והנרטיב הפסימי, צריך לסגל עדשה אחרת, גישה שמייחסת את קשיי התִּפקוד למחלת הטראומה, ולא לאופי רע, עצלן או מפונק.

אני מניח שחלק מכם חושבים שהתופעות האלה הגיוניות לאדם שעבר חוויה טראומטית רצינית, אירוע גדול, משהו כמו הלם קרב, פיגוע, התעללות, פגיעה, שבי. אבל אצלנו במשפחה לא היה דבר כזה, ולכן, אולי כל הנאמר על מחלת הפוסט-טראומה בכלל אינו רלוונטי אלינו.

שתי תשובות בדבר. גם אם לא ידוע כרגע על אירוע כזה, יכול בהחלט להיות שהיה אירוע כזה, ואתם לא יודעים עליו (זה מצוי במיוחד במקרים של טראומות ילדוּת, או במקרה של פגיעוֹת, שאז, במקרים רבים, זה נשמר בסוד כמוס). אבל במקרים רבים, הטראומה היא מורכבת או מתמשכת. לא היה אירוע אחד גדול, אלא היו הרבה אירועים קטנים, שאף אחד בפני עצמו לא היה ראוי להיחשב כטראומה, אבל ריבוי המקרים מצטרף אצל נפש רגישה, וגורם לתחושת חוסר שייכות וחוסר אונים. המקרים האלו יוצרים את אותה התוצאה בדיוק, וגורמים לאותה מחלה. ולכן חשוב כל כך לדעת שטראומה לא חייבת להיגרם מאירוע אחד. לפעמים גם מצב מתמשך יכול לגרום לטראומה!

טראומה מורכבת היא תלוית תרבות והֶקְשֵׁר, ולכן ממש קל לפספס את האִבחון המדויק שלה. הבנת טראומה מורכבת חייבת להיות בהֶקְשֵׁר של כל קהילה, ומה הצירים המרכזיים בערכים ובשייכות החברתית שבהם. יש כמה סיבות נפוצות לפיתוח פוסט-טראומה מורכבת:

1. דחיה או חוסר קבלה למוסד חינוכי, בריונות, שיימינג, השפלה פומבית או אפליה מגזענות.

2. בעיה רפואית או פיזיולוגית, שיוצרת נחיתות או גורמת לדחייה חברתית. לדוגמה: מום פיזי, הפרעת קשב, הרטבה, אפילפסיה, גמגום, התפתחות מאוחרת או מוקדמת, וכו' (גם הפרעת קשב והפרעת התנגדות ODD).

3. הזנחה הורית (אמיתית, או חווית נטישה סובייקטיבית בגלל גירושין וכדומה, יתמות, אימוץ וכו'). גם עוני מתמשך נכלל בסוג הטראומה הזה, וגם הורים גרושים שנמצאים בסכסוך.

4. פרידה זוגית שוברת לב.

5. דור שני למהגרים – בנים של עולים חדשים (או דור שני של חוזרים בתשובה), שהוריהם לא מספיק מכירים ניואנסים חברתיים, וילדיהם מרגישים מובכים ולא שייכים.

השורש הראשוני, מה שלא יהיה, הוא זה שהתחיל את כדור השלג הזה. אבל בהמשך העסק כבר הסתבך, ועוד אירועים רבים קטנים הצטרפו, וגרמו למֹחַ לעבור למצב הישרדות ולכבות חלקים שאחראים על התפקוד.

הבשורה הטובה היא שטראומה איננה מחלה חשוכת מרפא. היא אמנם עמידה לרוב שיטות הטיפול הרגילות, אבל יש שיטות ויש דרכים להחלים ואפילו לצמוח ממנה. המודעות היא השלב הראשון, ויש סט כלים שלם שבאמצעותו ניתן להחזיר את הניגון האופטימי לחיים, ולחזור לתפקוד.