נוער מתמודד

המשתנה שאינו ידוע, הוא העובדה שבמלחמה או עימות עם המתבגר התוצאה ידועה מראש, על פי רוב ההורה ינחל כישלון, כי בהורדת ידיים המתבגר תמיד ינצח

איך להתחיל מהתחלה, מה המינימום שצריך לעשות, ואיך מקרבים את הבנים?

הדבר שהושרש אצלי הכי עמוק מבית אבא: כשצריך – קמים ועושים

כשמגיעים לקצה, כשקשה, צריך לעשות עבודה פנימית, ולחפש את ההרחבות. בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי

שאלתי אותה מה נותן לה כוח בהתמודדות עם המתבגרת. התשובה מכוונת לכל אמא באשר היא

החכמה כאן היא לא לאהוב, אלא שהילד ירגיש אהוב, וזה לא אותו הדבר. לפעמים הדרך שבה אנו מבטאים את האהבה היא דרך דאגה ותוכחות, ואצל הילדים זה לא מתפרש כאהבה

מאות הורים קיבלו את המתבגר/ת שלהם בחזרה בזכות הקהילה של דן טיומקין. אל תוותרו על זה >>>

כולנו זקוקים ל"צומי". אז הנה דרך יעילה וחיובית לתת אותו לילדים שלך

האם אפשר למנוע את הדרך של המתבגרים, והאם המתבגר שלך הוא היחיד שמתמודד?

בשירים של חנן בן ארי יש תובנות עמוקות על מתבגרים בסיכון. הרב דן טיומקין מביא כמה מהן

לא תמיד הילדים שלנו רואים את העולם כמו שאנחנו רואים אותו. חשוב לזכור את זה

בונסאי שאינו מתייאש: איך דואגים שהילד יצמח? דואגים להפסיק לגזום ולקצץ אותו

הילד הזה, ש"נכשלתם" בחינוך שלו? הוא בכלל לא הילד שלכם. סיפור שכל הורה צריך לשמוע

האם זו התזונה? המסכים? אבחון יתר? בשורה התחתונה, זה לא באמת משנה. השאלה היא מה אנחנו עושים בשביל הילדים שלנו

כאשר אנו מתבוננים בדברי המדרש אי אפשר שלא לתת דגש על המסר החשוב ביותר שמלמד אותנו אברהם אבינו ע"ה, שאהבת הבנים עבורו היא שווה באותו קנה מידה. ואף שאין ראי זה כראי זה

בפנים: מפגש מרתק עם דן טיומקין, מתנה בשבילכם

הוא מחייך אלינו ומדבר עם כולם. המחברת פתוחה, הקלמר על השולחן, או מתנדנד חזק עם הסטנדר, נראה כאילו הכל בסדר - אבל בתוך תוכו הוא מרוסק. בסוף הבלון מתפוצץ, והעיקר שאמא ואבא חשבו שהכל בסדר...

ככל שהפער בין "איך אני נראה" לבין "איך אני אמור להיראות", גדל, כך גדל הסיכון להפרעות אכילה

מה עושים שיש בבית נער בסיכון, אבל גם עוד ילדים שעלולים להיות מושפעים ממנו?

מאות הורים כבר מעידים: רק התחלנו וכבר רואים שינוי. אל תשארו בחוץ >>>

אל תרשו לעצמכם לפספס: המתבגר/ת שקוע/ה בסמארטפון? כך תצילו אותם מטביעה ברשת

כל אחד יכול לפתוח משהו. רק משהו קטן, פתח קטן שנותן סיכוי לחיים. לא תאמינו מה יכול לצאת מהם בהמשך

למה אתם לא מבינים מה כתוב בכותרת? זה ממש לא בסדר...

יש לא מעט דברים שאנחנו יכולים ללמוד מהילדים שלנו. לצחוק, למשל

לאחר שיסיים את שלב ה"גולם" הקריטי, גם המתבגר יוכל לפרוץ החוצה כשהוא בוגר, יציב ורציני

יש לקויות שבמבט שטחי פחות נראות כלקות, ואנו עלולים לפרש אותן בטעות כעצלנות

המנהג האפריקאי פחות יעבוד אצלנו, אבל נוכל לגייס את עצמנו למטרה

3 נקודות מחשבה על החיים, שיעזרו לכן לשמוח. כי שמחה מביאה לכל המצוות

עלינו ההורים להיזהר מאוד בבחירת המילים, לא לצייר לו עתיד שחור, כדי שחלילה לא ניצור את העתיד הזה במו ידינו

"כשנולדת, נולדת בלי כיפה, בלי ציצית. אהבתי אותך. האהבה הזו – תישאר תמיד ועם זה נלך עד סוף הדרך": צפו בראיון סוחט דמעות של אריה ארליך עם הרב שמעון שניילבג