העיר נשרפה, הנשים נשבו, והעם זעם: ביאור פרק ל' בספר שמואל א'

תקציר הפרק

העמלקים פושטים על צקלג ושובים שבי: בזמן שדוד היה במחנה הפלשתים, העמלקים הגיעו אל צקלג, מקום מושבם של דוד ואנשיו, ופגעו בעיר קשות: "וַיַּכּוּ אֶת צִקְלַג וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ. וַיִּשְׁבּוּ אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ". דוד ואנשיו מגיבים בצורה קשה: "וַיִּבְכּוּ עַד אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כֹּחַ לִבְכּוֹת".

שאילה בה' והחזרת השבי: דוד אינו מתייאש, על אף המצב החמור, ומבקש מאביתר להגיש את האפוד כדי לשאול בה' האם לצאת לקרב. ה' מחזיר תשובה חיובית, ודוד ואנשיו יוצאים לכיוון מחנה עמלק. מאתיים אנשים לא עומדים בקצב, ונאלצים להמתין לשאר הלוחמים בנחל הבשור. החיילים שממשיכים מוצאים בדרך איש מצרי. דוד מבקש ממנו להראות לו היכן נמצאים העמלקים. בעזרת הנער, מוצאים דוד ואנשיו את מחנה עמלק. העמלקים מופתעים ומפסידים בקרב מול מחנה דוד. כך דוד מצליח להחזיר את כל השלל והשבי שנלקח מהם.

חלוקת השלל: כעת יש לחלק את השלל הרב שנלקח מהעמלקים. דוד חוזר אל נחל הבשור, שם נותרו מאתיים האנשים שלא הצליחו להתקדם בקצב של דוד ושאר לוחמיו. חלק מהחיילים שהלכו עם דוד חושבים שרק להם מגיע השלל, אך דוד מלמד את אנשיו מסר חשוב: גם אם חלק מהחיילים לא השתתפו בצורה פעילה במלחמה, גם להם מגיע השלל: "כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים - יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ".

הפרק המלא

(א) וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו צִקְלַג בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ אֶל נֶגֶב וְאֶל צִקְלַג וַיַּכּוּ אֶת צִקְלַג וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ.

(ב) וַיִּשְׁבּוּ אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ וַיִּנְהֲגוּ וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם.

(ג) וַיָּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו אֶל הָעִיר וְהִנֵּה שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם נִשְׁבּוּ.

(ד) וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ עַד אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כֹּחַ לִבְכּוֹת.

(ה) וּשְׁתֵּי נְשֵׁי דָוִד נִשְׁבּוּ אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי.

(ו) וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד כִּי אָמְרוּ הָעָם לְסׇקְלוֹ כִּי מָרָה נֶפֶשׁ כׇּל הָעָם אִישׁ עַל בָּנָו וְעַל בְּנֹתָיו וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּה' אלוקיו.

(ז) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בֶּן אֲחִימֶלֶךְ הַגִּישָׁה נָּא לִי הָאֵפוֹד וַיַּגֵּשׁ אֶבְיָתָר אֶת הָאֵפוֹד אֶל דָּוִד.

(ח) וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה הַאַשִּׂגֶנּוּ וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל.

(ט) וַיֵּלֶךְ דָּוִד הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל הַבְּשׂוֹר וְהַנּוֹתָרִים עָמָדוּ.

(י) וַיִּרְדֹּף דָּוִד הוּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּעַמְדוּ מָאתַיִם אִישׁ אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מֵעֲבֹר אֶת נַחַל הַבְּשׂוֹר.

(יא) וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מִצְרִי בַּשָּׂדֶה וַיִּקְחוּ אֹתוֹ אֶל דָּוִד וַיִּתְּנוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל וַיַּשְׁקֻהוּ מָיִם.

(יב) וַיִּתְּנוּ לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה וּשְׁנֵי צִמֻּקִים וַיֹּאכַל וַתָּשׇׁב רוּחוֹ אֵלָיו כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם וְלֹא שָׁתָה מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת.

(יג) וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד לְמִי אַתָּה וְאֵי מִזֶּה אָתָּה וַיֹּאמֶר נַעַר מִצְרִי אָנֹכִי עֶבֶד לְאִישׁ עֲמָלֵקִי וַיַּעַזְבֵנִי אֲדֹנִי כִּי חָלִיתִי הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה.

(יד) אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ נֶגֶב הַכְּרֵתִי וְעַל אֲשֶׁר לִיהוּדָה וְעַל נֶגֶב כָּלֵב וְאֶת צִקְלַג שָׂרַפְנוּ בָאֵשׁ.

(טו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד הֲתוֹרִדֵנִי אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹוקים.

אִם תְּמִיתֵנִי וְאִם תַּסְגִּרֵנִי בְּיַד אֲדֹנִי וְאוֹרִדְךָ אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה.

(טז) וַיֹּרִדֵהוּ וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי כׇל הָאָרֶץ אֹכְלִים וְשֹׁתִים וְחֹגְגִים בְּכֹל הַשָּׁלָל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לָקְחוּ מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּמֵאֶרֶץ יְהוּדָה.

(יז) וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמׇחֳרָתָם וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ.

(יח) וַיַּצֵּל דָּוִד אֵת כׇּל אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק וְאֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו הִצִּיל דָּוִד.

(יט) וְלֹא נֶעְדַּר לָהֶם מִן הַקָּטֹן וְעַד הַגָּדוֹל וְעַד בָּנִים וּבָנוֹת וּמִשָּׁלָל וְעַד כׇּל אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם הַכֹּל הֵשִׁיב דָּוִד.

(כ) וַיִּקַּח דָּוִד אֶת כׇּל הַצֹּאן וְהַבָּקָר נָהֲגוּ לִפְנֵי הַמִּקְנֶה הַהוּא וַיֹּאמְרוּ זֶה שְׁלַל דָּוִד.

(כא) וַיָּבֹא דָוִד אֶל מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דָוִד וַיֹּשִׁיבֻם בְּנַחַל הַבְּשׂוֹר וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת דָּוִד וְלִקְרַאת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת הָעָם וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם.

(כב) וַיַּעַן כׇּל אִישׁ רָע וּבְלִיַּעַל מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם דָּוִד וַיֹּאמְרוּ יַעַן אֲשֶׁר לֹא הָלְכוּ עִמִּי לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ כִּי אִם אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ.

(כג) וַיֹּאמֶר דָּוִד לֹא תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי אֵת אֲשֶׁר נָתַן ה' לָנוּ וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ וַיִּתֵּן אֶת הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ.

(כד) וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ.

(כה) וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

(כו) וַיָּבֹא דָוִד אֶל צִקְלַג וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה מִשְּׁלַל אֹיְבֵי ה'.

(כז) לַאֲשֶׁר בְּבֵית אֵל וְלַאֲשֶׁר בְּרָמוֹת נֶגֶב וְלַאֲשֶׁר בְּיַתִּר.

(כח) וְלַאֲשֶׁר בַּעֲרֹעֵר וְלַאֲשֶׁר בְּשִׂפְמוֹת וְלַאֲשֶׁר בְּאֶשְׁתְּמֹעַ.

(כט) וְלַאֲשֶׁר בְּרָכָל וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַיְּרַחְמְאֵלִי וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַקֵּינִי.

(ל) וְלַאֲשֶׁר בְּחׇרְמָה וְלַאֲשֶׁר בְּבוֹר עָשָׁן וְלַאֲשֶׁר בַּעֲתָךְ.

(לא) וְלַאֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וּלְכׇל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הִתְהַלֶּךְ שָׁם דָּוִד הוּא וַאֲנָשָׁיו.

ביאור מילים קשות בפרק

"וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ": עמלק פיזר את חייליו ונלחם, כדי להתנקם בדוד על שהוא פשט על עריהם והרג מאנשיהם. למרות שדוד לא השאיר אדם בחיים כשהוא תקף את ערי העמלקי, העמלקים ביררו וגילו שדוד היה זה שתקף אותם, ולכן הם התנקמו בו, אלא שבדרך נס הם לא הרגו מאנשיו של דוד.

"וַיִּשְׁבּוּ אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ": העמלקים לקחו בשבי את הנשים שהיו בעיר צקלג.

"מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל": העמלקים לקחו בשבי את כל הנשים מהקטנות ועד הגדולות.

"תֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד": לדוד נוספה צרה על הצרה שנשותיו נשבו.

"כִּי אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ": לדוד נוספה צרה שהרי אנשיו רצו לרגום אותו באבנים, משום שהם האשימו אותו שהוא רצה להצטרף לאכיש במלחמה נגד בני ישראל, והעמלקים ניצלו את היעדרותם מהעיר כדי לשבות את נשותיהם וילדיהם.

"כִּי מָרָה נֶפֶשׁ כָּל הָעָם אִישׁ עַל בָּנָיו וְעַל בְּנֹתָיו": אנשיו של דוד רצו לרגום אותו, כיוון שכל אחד מהם הצטער על שבניו ובנותיו נלקחו בשבי.

"וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּה' אלוקיו": למרות שדוד היה בצרה גדולה, הוא התחזק להישען ולסמוך על ה'.

"וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב": דוד חיכה עד שעות הערב כדי לתקוף את עמלק (כיוון שהוא היה במיעוט מספרי מולם), והוא תקף אותם מהערב ועד לערב יום המחרת (במשך כעשרים וארבע שעות).

"לֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ": מכל חיילי עמלק שהלכו ברגל, לא נמלט מדוד אפילו חייל אחד, דוד הרג את כולם.

"כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ": רק ארבע מאות חיילים שהיו רוכבים על הגמלים הצליחו לברוח מדוד.

"וַיַּצֵּל דָּוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק": דוד הציל את כל מי שעמלק לקחו בשבי.

"וְאֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו הִצִּיל דָּוִד": ובתוך כך הציל דוד גם את שתי נשותיו.

"וְלֹא נֶעְדַּר לָהֶם מִן הַקָּטֹן וְעַד הַגָּדוֹל": לא היה חסר מהאנשים שנלקחו בשבי אף אחד: מהקטן שבשבויים ועד הגדול שבהם.

"וְעַד בָּנִים וּבָנוֹת": לא היה חסר מהאנשים שנלקחו בשבי אף אחד - כל הבנים והבנות חזרו גם הם מהשבי.

"כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ": שהרי המנהג הוא לחלק את השלל בין החיילים שתקפו את האויב, ובין החיילים שנשארו לשמור על הכלים. ללא החיילים שיישארו וישמרו על הכלים, החיילים האחרים אינם יכולים לתקוף, וממילא יש גם להם חלק במלחמה ובשלל.

פירושים מעניינים של פרשנים

מלבי"ם: אנשיו של דוד האשימו אותו שהוא לא הניח שמירה על העיר.

רד"ק: למרות שדוד שאל כאן שתי שאלות ומותר לשאול באורים ותומים רק שאלה אחת, הוא נענה כאן על שתיהן - משום שהוא היה דחוק בזמן, ולא היתה לו יכולת להפריד את השאלות ולשאול פעמיים.

רש"י: כלל זה היה קיים גם כאשר אברהם תקף את ארבעת המלכים ונתן את שכרם של היושבים על הכלים.

לפרקים קודמים

ה' מתגלה לשמואל לראשונה: ביאור פרק ג' בספר שמואל א'

שירת חנה המופלאה: ביאור פרק ב' בספר שמואל א'

תפילת חנה והולדתו הניסית של שמואל: ביאור פרק א' בספר שמואל א'

המלחמה שהסתיימה באסון: ביאור פרק ד' בספר שמואל א'

סיפור נפילת דגון והמסע המטלטל של ארון ה': ביאור פרק ה' בספר שמואל א'

הארון שב הביתה - והעם נענש על קלות ראשו מול הקדושה: ביאור פרק ו' בספר שמואל א'

מה גרם לעם שלם לבכות, לצום - ולנצח? ביאור פרק ז' בספר שמואל א'

ראשית המלוכה בישראל: ביאור פרק ח' בספר שמואל א'

מי היה מלך ישראל הראשון? ביאור פרק ט' בספר שמואל א'

מה התכונה המפתיעה של המלך הראשון? ביאור פרק י' בספר שמואל א'

ניצחון שאול על עמון: ביאור פרק י"א בספר שמואל א'

נאום הפרידה של שמואל: ביאור פרק י"ב בספר שמואל א'

הטעות שחתמה את גורל המלוכה: ביאור פרק י"ג בספר שמואל א'

יונתן יוצא למבצע חשאי ומציל את ישראל: ביאור פרק י"ד בספר שמואל א'

ממלכה שנקרעה: ביאור פרק ט"ו בספר שמואל א'

כך מתחילה מלכות - סיפור משיחתו של דוד: ביאור פרק ט"ז בספר שמואל א'

דוד מול גוליית - הקרב הגורלי: ביאור פרק י"ז בספר שמואל א'

המהפך ביחסי שאול ודוד: ביאור פרק י"ח בספר שמואל א'

כך ניצל דוד מ-3 סכנות מוות: ביאור מרתק של פרק י"ט בספר שמואל א'

דוד ויהונתן מול כעס המלך: ביאור מרתק של פרק כ' בשמואל א'

נרדף, רעב ומתחזה למשוגע: ביאור פרק כ"א בספר שמואל א'

הריגת כהני נוב: ביאור מרתק של פרק כ"ב בספר שמואל א'

דוד בקעילה ובמדבר זיף: ביאור מרתק של פרק כ"ג בספר שמואל א'

מפגש דרמטי במערת עין גדי: ביאור מרתק של פרק כ"ד בשמואל א'

סיפורם המרתק של דוד, נבל ואביגיל: ביאור פרק כ"ה בספר שמואל א'

צקלג במתנה: למה מלך גת נתן לדוד עיר שלמה? ביאור פרק כ"ז בספר שמואל א'

דרישת סרני פלשתים והכרעת אכיש: ביאור פרק כ"ט בספר שמואל א'