רבי חיים נראה נסער: "שמעתי באומרים, כי הטעם שמאור עיניי כבה הוא משום שבהיותי דיין בעיר ואם קהיר, נטלתי חלילה שוחד, והתורה אמרה 'השוחד יעוור עיני חכמים'. לא על כבודי אני חס, אלא על כבוד שמיים. היש כאן אדם שנטלתי ממנו או נגדו פרוטה אחת של שוחד? אם כן, יקום ויאמר, ואם חלילה עשיתי זאת – כאן אבוא על עונשי"
אחרי עשרות שנים של עיסוק במכונות זעירות ובחלקיקים מלאכותיים, שאל את עצמו פתאום הרוניאן: איך הופיעה בעולם מכונה כה משוכללת כמו הגוף האנושי? הוא ידע שישנה תיאוריה על אבולוציה, אבל הוא, כפיזיקאי העוסק כל ימיו במכונות מורכבות זעירות, לא הבין איך זה באמת מסביר את העניין
הפרשה הועברה מבית הדין המקומי לבית הדין המלכותי בלובלין. שרידי גופתו של קרסובסקי הונחו בארון ונשלחו לשם. סביב ההעברה הופצה שמועה שלפיה מהגופה נטפו בדרך טיפות של "דם טרי". השמועה, שלא היתה בה כל הוכחה משפטית, קיבלה מיד מעמד של אות שמיימי בעיני מי שביקשו לראות בפרשה ראיה לאשמת היהודים
התשובה הטכנית לשאלה "מי מדשן את יערות האמזונס" נמצאת כמעט 3,000 קילומטרים מעבר לאוקיינוס. אבל התשובה המהותית בולטת: בורא העולם דאג ליערות לדשן, בדרכים שלבני אדם קשה לשער ולדמיין
לאורך ביקורו בארץ ישראל הוא סרק את בתי הכנסת והגניזות בחפשו אחר כתבי יד, ואכן מצא כאלו והצליח להעתיקם או לרכשם, ולאחר מכן מכר אותם ביבשות אחרות. היסטוריונים מכנים אותו "ראשון ציידי כתבי היד"
חוק חברתי אנושי נועד בעיקר למנוע התנגשות בין בני אדם. אפשר להעלות על הדעת הסדרים שונים שישיגו אותה מטרה. לעומת זאת, דברי תורה אינם רק פשרה חברתית שנועדה למנוע "איש את רעהו חיים בלעו". הם נובעים מהשכל האלוהי ומתאימים לטבעו האמיתי של האדם. וזה דבר שאינו משתנה
רבי שמעון בן צמח הגיע עם משפחתו, במנוסה טרופה, אל הנמל, וביקש לעלות על אוניה שהייתה שייכת לו, כדי לברוח מהאי. הוא השאיר את ביתו וכל נכסיו, שאותם לא יכל לקחת איתו, כמובן. הוא לקח איתו רק צרור של יהלומים וכסף מזומן שהיה איתו, כדי להתקיים מעבר לים
לאט לאט נפתחו דלתות ונשמעו טפיפות רגלים של אנשים היוצאים לסליחות. צעירים שהולכים מהר, הורים שלוקחים את ילדיהם איתם, ונשים מבוגרות המצטרפות גם הן לסליחות מעזרת הנשים. המעורר של נחלאות העיר גם את הספרדים וגם את האשכנזים, ללא אפליה
פרשת כי תבא בנויה סביב שאלה אחת: מה קורה לאדם ולעם לאחר שהם מצליחים? כיצד נשמרת תודעת הייעוד כאשר כבר יש ארץ, בית, שדה, יבול, ערים משגשגות ומערכת כלכלית מתפקדת?
התנשמת נראית כמו ההיפך מטורפת מוצלחת. היא נעה לאט, בתנועה שנראית גמלונית; היא לבנה, המראה שלה בולט בלילה, להבדיל מהנשרים והעיטים שהצבע הכהה שלהם מוסווה בלילה; הפרצוף שלה מוזר ונראה מעוות. איך היא צדה בכלל?
ב-5 במאי 1943 נכנסה הקבוצה למערה החדשה. מספר המסתתרים הגיע ל-38, מגיל שנתיים ועד גיל 75. מראשית מאי החל הפרק הארוך ביותר של המחבוא: 344 ימים רצופים עד היציאה באפריל 1944
התימוס היה מוכר כבר לרופאים הרומאים, אבל הם לא ידעו איך להתייחס אליו. לכל איבר יש פעילות מוגדרת על ידי הצינורות המחוברים אליו. הלב מחובר לצינורות דם, הריאות לצינורות נשימה, הכליות לשתן, וכן הלאה. אך מה עושה התימוס?
מתוך ארבעת העצורים, שניים היו יהודים. שמו של אחד היהודים היה אלכסנדר זיסקינד. כמאתיים שנים אחרי האירועים, מצא ההיסטוריון דוד קאופמן, בספריית החצר הקיסרית בווינה, את יומנו של זיסקינד, שבו מופיעים פרטי האירוע המדהים לו היה שותף
הקונסול הבריטי בבנגאזי הודיע כי בתוך ימים אחדים יוצאו הנאשמים להורג. רבה של העיר, רבי אליהו לביא, מיהר לבית הקונסול, אך בקשתו נדחתה. רבים מיהודי בנגאזי נמלטו אל מחוץ לעיר, והנשארים הסתגרו בבתיהם
כיצד ייתכן שדווקא אותן גזרות מאוחרות מתוארות בדברי חז"ל כמעלה מיוחדת של ישראל? כיצד אפשר לומר שהקב"ה נושא פנים לישראל מפני שהם מדקדקים בדינים שלא נכתבו במפורש בתורה?
היא פתחה את החומר ולא מצאה בו את מה שרצתה לראות. היו בו המלצות, מכתבים, ניסוחים כלליים, טענות על בטיחות ודיווחים שנשענו במידה רבה על התרשמות רופאים. אבל לא היו בו מחקרים מספקים מן הסוג שיכול להרגיע בודק פרמקולוגי זהיר
הצוללת הראשונה ירדה מתחת למים הבהירים של השונית, ובתוכה אריקה ברגמן. התמונה לנגד עיניה השתנתה בהדרגה. האור נחלש, קירות התכנסו סביב החלונות העגולים, ומתוך הכחול הופיעו שרידי מערה עתיקה: מדפים, קירות, חללים, ונטיפים
הטיפול כלל הזנה כמעט אפסית, טיפולים גופניים קשים, חוקנים ממושכים ועיסויים אגרסיביים. האזרד דרשה ממטופליה להאמין כי רק דרך החלשת הגוף וניקויו יוכלו לזכות בריפוי. היא עצמה הייתה אישה תקיפה מאוד, ואנשים שהיו תחת מרותה התקשו לא פעם להתנגד לה
שודדים בדואים התנפלו עליו במדבר. הם הרגו את חמורו, לקחו את כספו ואת חפציו והותירו אותו בבגדיו בלבד. הם ניסו להרגו, אך חרבותיהם נשברו בידם, ניסו להמשיך בדרכם אך לא יכלו, ואז שבו והחזירו את כל אשר לקחו, מחוט ועד שרוך נעל
התורה אינה מסתפקת בקביעת מטרות המלחמה ובהגבלת השחתת עצי הפרי, היא עוקבת אחר החייל גם לאחר הניצחון, ומכניסה את מעשיו הפרטיים תחת מרות החוק. מלחמת ישראל אינה מצב שבו האדם משתחרר מהמוסר, אלא זירה שבה נבחנת כפיפותו אליו
