במה עוזרים עשרה צדיקים לעיר שלמה? פרשת וירא בעקבות רש"ר הירש

אברהם אבינו מבקש על סדום. הוא מתחיל בחמישים צדיקים, ממשיך לארבעים וחמישה ומפחית את המספר עד עשרה. הקב"ה משיב: "לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה". כיצד יכולים עשרה צדיקים להצדיק את המשך קיומה של עיר שרוב תושביה רשעים? הרי גם לאחר שתינצל הרשעים יישארו בה, ומספרם יהיה גדול בהרבה ממספר הצדיקים.

בפירושו לסיום השיחה (בבראשית י"ח, כ"ח-ל"ג), רש"ר הירש מפנה את תשומת הלב אל העתיד. נוכחותם של צדיקים בתוך ציבור משאירה אפשרות לשינוי. כל עוד קיימת אפשרות כזאת, יש משמעות להמשך קיומו של הציבור. העשרה האלו עשויים להיות ראשיתה של דרך אחרת.

המסר לדורות הוא "חובתו וחשיבותו של המיעוט בתוך הרוב". הדברים נוגעים במיוחד לצאצאי אברהם. עם ישראל עתיד לחיות דורות רבים כמיעוט בין העמים, וגם בתוכו יהיו תקופות שבהן הנאמנים לדרך הטוב יהיו מעטים. המספר המצומצם אינו פוטר אותם מתפקידם.

בכל פעם שאברהם מפחית במספר הצדיקים, הוא מבקש לברר כמה מעט עדיין יכול להעניק תקווה למקום. חמישים, ארבעים, שלושים, עשרים ואפילו עשרה: האם יש בסדום קבוצה שממנה תוכל לצמוח השפעה טובה?

התורה מציבה את הדיון הזה לאחר דברים שנאמרו על בית אברהם: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". לפני שמסופר מה עתיד לקרות לסדום, מתואר מה עתיד אברהם להנחיל לבניו.

אברהם נבחר "להיות מייסדה ומחנכה של אומה". עליו להקים ציבור שינהל את חייו בדרך ה'. לכן הידיעה על משפט סדום נוגעת ישירות לשליחותו: מי שעתיד ללמד את בניו צדקה ומשפט, צריך ללמוד את דרכי הנהגת ה' בעולם.

התורה אומרת שאברהם יצווה את בניו אחריו. המפעל החינוכי אינו מסתיים בחיי אברהם. בניו וביתו צריכים להוסיף לעמוד על היסוד שהניח, גם כאשר הוא עצמו כבר לא יהיה ביניהם. החינוך נבחן ביכולתו להפוך את העקרונות לדרך חיים הנמשכת מדור לדור.

לפי זה, יש קשר בין הבית שאברהם בונה לבין המיעוט שהוא מחפש בסדום. בביתו הוא מניח יסוד לעתיד רחוק, ובתפילתו הוא מבקש למצוא בעיר יסוד שיאפשר לה עתיד טוב יותר. בשני המקומות נדרשת התבוננות מעבר למצב הנוכחי. ילד שלומד בבית אינו עדיין אומה, ועשרה צדיקים אינם עדיין עיר מתוקנת. אולם יש חשיבות למה שעשוי לצאת מהם.

אדם המנסה להשפיע על סביבתו מבקש בדרך כלל לראות תוצאה. הוא מדבר, מלמד ומסייע, ורוצה לדעת שמשהו השתנה, "אהנו מעשיו". כאשר רוב הציבור ממשיך בדרכו ואינו משתנה, קל לחשוב שהמאמץ אינו מועיל. רש"ר הירש מעמיד לפניו קנה מידה נוסף: גם השפעה שתבשיל בעתיד רחוק היא חלק מהאחריות המוטלת עליו.

אין כאן הבטחה שכל ניסיון יצליח. בסדום עצמה לא נמצאו העשרה שעליהם ביקש אברהם, והעיר נהפכה. חשיבות השיחה היא במה שהתברר בה: אילו נמצא המיעוט הזה, הייתה לנוכחותו משמעות לגורל הציבור כולו.

רש"ר הירש ממשיך מן המיעוט אל היחיד. אדם צריך לאזור אומץ ולהוסיף לעשות את חלקו גם כשהוא עומד מול דור שאינו הולך בדרכו, ואף כאשר התוצאה עשויה להיראות רק לאחר מותו. ההכרה הזאת אינה מאפשרת לו למדוד את ערך מעשיו רק לפי מספר המצטרפים אליו כעת.

אדם אינו יודע תמיד כמה ממעשיו יישארו אחריו, מי ילמד ממנו ובאיזו שעה תועיל הדוגמה שנתן. בבית אברהם מתחילה דרך שתימשך בדורות הבאים. בתפילה על סדום מתברר שגם קבוצה קטנה יכולה להעניק לציבור אפשרות לעתיד אחר.

עשרה אנשים בתוך עיר גדולה הם מעט מבחינה מספרית. בשיחתו של אברהם עם הקב"ה מתברר שלמעטים האלה עשויה להיות אחריות החורגת הרבה מעבר לעצמם.