מאירופה ועד אוסטרליה: לאיזה כיוון מתפללים בקצה העולם?

בכל מקום שבו נמצא יהודי בעולם, עליו לכוון את לבו ותפילתו לעבר בית קודש הקודשים שבירושלים. הלכה זו השפיעה על מבנה בתי הכנסת ועל אופן התפילה של היחיד והציבור בכל קצוות תבל.

המקור הקדום ביותר לתפילה לעבר ירושלים נמצא בדברי המלך שלמה, בחנוכת בית המקדש הראשון. שלמה מונה את המצבים שבהם עם ישראל יימצא בגלות או במלחמה, ומציין כיצד עליהם להתפלל: "...וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ" (מלכים א', ח', מ"ח).

המשכה של מסורת זו מופיע בספר דניאל, שם מתואר כיצד דניאל התפלל בבבל: "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם" (ודניאל... חלונות פתוחים לו בעלייתו נגד ירושלים) (דניאל ו', י"א).

במשנה ובגמרא (מסכת ברכות ל' ע"א) נקבע הכלל של כיוון התפילה:

העומד בחוץ לארץ: יכוון את לבו כנגד ארץ ישראל.

העומד בארץ ישראל: יכוון את לבו כנגד ירושלים.

העומד בירושלים: יכוון את לבו כנגד בית המקדש.

העומד בבית המקדש: יכוון את לבו כנגד בית קודש הקודשים.

נמצא שכל ישראל, מכל מקום שהם, מכוונים את תפילתם למקום אחד.

מרן השולחן ערוך פוסק את דברי הגמרא להלכה (אורח חיים, סימן צ"ד, סעיף א'): "היה עומד בחוץ לארץ, יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוון גם כנגד ירושלים וכנגד המקדש וכנגד בית קדשי הקדשים... היה עומד במזרח, יחזיר פניו למערב; במערב, יחזיר פניו למזרח; בדרום, יחזיר פניו לצפון; בצפון, יחזיר פניו לדרום. נמצאו כל ישראל מכוונים לבם למקום אחד".

מה זה אומר בפועל? לאיזה כיוון יש לפנות?

במדינות המערב (אירופה ואמריקה): רוב מדינות אירופה וצפון אמריקה נמצאות צפונית-מערבית לישראל. לכן המתפללים שם מכוונים את פניהם לכיוון מזרח (או ליתר דיוק: דרום-מזרח). זו הסיבה שבבתי כנסת רבים באירופה ואמריקה ארון הקודש קבוע בקיר המזרחי (ומכאן הביטוי "כותל המזרח").

במדינות המזרח (אסיה, אוסטרליה): מדינות כמו סין, יפן, אוסטרליה וגם ארצות המזרח התיכון כמו עיראק ואיראן נמצאות מזרחית לישראל. המתפללים בהן מכוונים את פניהם לכיוון מערב (או צפון-מערב).

במדינות הדרום (דרום אפריקה, דרום אמריקה): מדינות שנמצאות מדרום לישראל (כמו דרום אפריקה) מכוונות את התפילה לכיוון צפון.

במדינות הצפון (רוסיה הצפונית, סקנדינביה): מכוונים את התפילה לכיוון דרום.

בעידן המודרני, עם התפתחות הגאוגרפיה והבנת כדוריותו של העולם, התעוררה שאלה מרתקת בין הפוסקים: כיצד מחשבים את הכיוון לירושלים ממרחקים עצומים (כמו מארצות הברית)?

בנושא זה ישנן שתי שיטות:

שיטת המפה השטוחה (הקו הישר): אם נביט במפה סטנדרטית, קו ישר מניו יורק לירושלים עובר בכיוון דרום-מזרח.

שיטת כדוריות הארץ (המעגל הגדול): מכיוון שהעולם הוא כדור, המרחק הקצר ביותר בין שתי נקודות על פני הגלובוס אינו קו ישר במפה, אלא קשת של "מעגל גדול". מניו יורק לירושלים, המסלול הקצר ביותר מתחיל דווקא לכיוון צפון-מזרח.

להלכה: רוב הציבור והפוסקים נהגו להתפלל לפי הכיוון הכללי שנראה במפות (מזרח/דרום-מזרח בארה"ב), אך ישנם פוסקים (כגון בעל "פאת השולחן" ואחרים בדורות האחרונים) שהדגישו שיש ללכת לפי המסלול האמיתי על פני הכדור (המעגל הגדול). אפליקציות ומצפני תפילה מודרניים מתוכנתים כיום לרוב לפי חישוב המעגל הגדול כדי להצביע בדיוק על המרחק הקצר ביותר לירושלים.

מה עושה אדם שאינו יודע את הכיוון, או שנמצא במקום שבו לא ניתן לפנות לכיוון הנכון?

הגמרא והשולחן ערוך קובעים: "לא ידע לכוון הרוחות – יכוון לבו לאביו שבשמיים". כלומר, יתפלל לכל כיוון שבו הוא נמצא, ויחשוב בלבו שהוא עומד מול קודש הקודשים.

טעות בכיוון בבית הכנסת: אם אדם נכנס לבית כנסת ומגלה שהציבור מתפלל לכיוון שגוי (למשל, בגלל אילוץ אדריכלי של המבנה): במקרה כזה נפסק להלכה שאין לפרוש מן הציבור ולהתפלל לכיוון אחר, משום "לא תתגודדו" ומשום מראית עין של מחלוקת. מה שעליו לעשות הוא לעמוד עם הציבור באותו כיוון, אך להטות את ראשו מעט לכיוון הנכון של ירושלים, ועיקר העבודה תהיה בכוונה שבלב.