מלכי הציד של האוקיינוס: הכירו את דגי המפרש

אוניות גדולות נוסעות בים במהירות של כ-40 ק"מ לשעה, סירות מהירות מגיעות ל-60 קמ"ש, וסירות מרוץ רגילות מגיעות לאזור ה-80 קמ"ש. צבירת מהירות בים קשה מבחינה פיזיקלית, משום שכלי השיט לא נוסעים על הים, כמו הרכב שנוסע על הכביש, אלא בתוך הים. תמיד יש התנגדות של המים.

אבל דג המפרש שט לו להנאתו, בסתם יום של חול, במהירות של מאה קמ"ש. במקרה שהוא ממהר מאוד, הוא עשוי להגיע גם ל-110 קמ"ש. על מהירות זו הוא היה מקבל דו"ח בכביש ירושלים-ת"א, אבל בים אף אחד לא מפריע לו, וגם אף שוטר לא יכול להשיג אותו.

לבני אדם הנוהגים בסירת מפרש, יש פריבילגיה להרים את המפרש בזמן שהרוח נוחה להם, ולקפל אותו בשעת הצורך – משהו שאין לדגים. דג המפרש יוצא דופן בכך.

דג המפרש נחשב לאחד הדגים המהירים ביותר בים. הסיבה למהירות היא תוצאה של התאמה של כמעט כל הגוף למטרה הזו. הגוף של דג המפרש ארוך ומחודד. צורתו דומה לפרופיל הידרודינמי שנועד לצמצם את הגרר. כאשר גוף נע במים, הוא צריך לדחוף את המים סביבו, ולהתגבר על החיכוך בין המים לבין פני השטח. ככל שהגוף מתאים יותר לזרימה, פחות אנרגיה מתבזבזת ביצירת מערבולות ובהתגברות על התנגדות המים.

הזנב הוא מרכיב מרכזי במערכת. דג המפרש שייך למשפחת דגי הקוליאסיים, ובקצה גופו נמצא סנפיר זנב בעל מבנה סהרוני וצר. הזנב אינו רחב כמו אצל דגים המייצרים דחף באמצעות תנועות גדולות ואיטיות. הוא מותאם לתנועות מהירות של גוף הזנב, ולהעברת כוח למים. מחקרים הידרודינמיים על דגים מהירים מצביעים על כך שמבנה הזנב והגוף מאפשר יצירת דחף יעיל במהירויות גבוהות.

לדג המפרש יש סנפיר גב עצום, שבמצב פרוש יוצר צורה המזכירה מפרש. גובה הסנפיר יכול להיות גדול מגובה גוף הדג עצמו. לכאורה, סנפיר כזה היה אמור להאט את הדג, משום שהוא מגדיל מאוד את שטח הפנים החשוף למים. לכן הדג מצויד במערכת שמאפשרת לו לשלוט במבנה הסנפיר.

כאשר הוא שוחה במהירות, הסנפיר יכול להתקפל ולהיכנס לתוך חריץ לאורך גבו. כך הגוף מקבל פרופיל חלק יותר. כאשר הדג פונה בחדות, מאט, עוצר או מבצע תמרון, הסנפירים יכולים להיפתח ולשמש לייצוב ולשליטה בתנועה.

פרט זה משמעותי במיוחד בעת ציד. דגי מפרש אינם מסתמכים על מהירות קו ישר בלבד. הם משתמשים בגופם כדי לבצע שינויי כיוון מהירים, ולעיתים צדים דגים קטנים בלהקות. במחקרים על התנהגות הציד שלהם תועדו דגי מפרש המתקרבים ללהקת סרדינים ומבצעים תנועות מהירות באמצעות הראש, הגוף וסנפיר הגב. הסנפיר יכול להיפתח ולסייע ביציבות בזמן שהדג מסובב את גופו ומכוון את הלסת אל הטרף.

הלסת העליונה של דג המפרש ארוכה ומחודדת, ויוצרת את ה"חרב" האופיינית לו. במשך שנים סברו שהדג משתמש בחרב כדי לדקור את הטרף. מחקרים התנהגותיים מצביעים על תמונה אחרת. הדג מכניס את החרטום אל תוך להקת הדגים, ומניע אותו מצד לצד. בתנועה הזאת הוא יכול לפגוע בדג בודד ולהוציא אותו מהלהקה. לאחר מכן הוא חוזר ולוכד אותו.

דג המפרש יכול להאיץ, לשנות כיוון, להטות את גופו, לפרוש את סנפיר הגב, לשנות את צבעו ולהשתמש בחרטום הארוך בתוך פרק זמן קצר. כל פעולה משפיעה על המיקום של הדג בתוך המים ועל האפשרות שלו לפגוע בטרף. בעולם הימי, תמרון במהירות גבוהה הוא אתגר בפני עצמו. גוף ארוך ומהיר נוטה להמשיך בתנועתו כאשר הוא מתחיל לפנות. כדי לשנות כיוון נדרש כוח צדדי גדול. הסנפירים של דג המפרש מספקים משטחי שליטה המאפשרים לו להגדיל את הכוח הצדדי ולשנות את מסלולו.

כאשר הסנפירים פרושים, הם מגדילים את שטח הגוף שנמצא באינטראקציה עם המים. הדבר מאפשר לדג להפיק כוחות הידרודינמיים גדולים. כאשר הוא זקוק למהירות ישרה, הוא מקפל אותם ומקטין את הגרר.

המערכת הזאת מגיעה לשיא בעת ציד בלהקות. דגי מפרש נצפו כשהם משתפים פעולה סביב להקות של דגים קטנים. כאשר מספר דגים תוקפים את הלהקה, הם יכולים לגרום לדגים להצטופף. הצפיפות הזאת מקשה על כל דג בודד לברוח, והטורפים מנצלים את המצב כדי לתפוס אותם.

אחד המחקרים המפורסמים בתחום נערך במפרץ מקסיקו ותיעד דגי מפרש שצדים סרדינים. החוקרים השתמשו במצלמות תת ימיות כדי לעקוב אחרי ההתנהגות. הם מצאו שהדגים משתמשים במפרש הגב שלהם ובתנועות גופם כדי לשנות את מבנה המרחב סביב הטרף.

אצל דג המפרש יש גם התאמה מעניינת לטמפרטורה. הוא חי במים חמים יחסית, ומסוגל לשמור על טמפרטורת שרירים מסוימת מעל לטמפרטורת המים, באמצעות מנגנוני חילוף חום ופעילות מטבולית. יש לדג המפרש מערכות של כלי דם המסודרים בצורה שמגבירה את החום. הדם הזורם בכלי דם חמים יכול להעביר חום לדם קר יותר החוזר מהאזורים ההיקפיים. כך נשמרת טמפרטורה מתאימה יותר באיברים שבהם נדרשת פעילות שרירית ועצבית מהירה.

הדבר משמעותי משום שמהירות אינה תלויה רק בשרירים. גם מערכת העצבים צריכה לפעול במהירות, וגם השריר צריך להפיק כוח בקצב גבוה. טמפרטורה משפיעה על קצב התהליכים הביוכימיים, ולכן מערכת חילוף החום היא חלק מהיכולת התפקודית של הדג.