מדוע הגיע המבול לעולם? פרשת נח בעקבות רש"ר הירש

מדוע הגיע המבול לעולם?

התורה מתארת את רשעות דור המבול בשני משפטים: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקִים", ו"וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס". הראשון מתאר את השחתת היסודות המוסריים, והשני – את התוצאות בחיי החברה. רש"ר הירש מסביר כי חברה יכולה להוסיף לקיים מסחר, מוסדות ומשפט גם כאשר מתבצעות עברות, ואפילו עברות חמורות – אבל לא כאשר בני אדם אינם יכולים להסתדר ביניהם.

ה"חמס" הוא עוול שחומק מהמשפט האנושי: פגיעה קטנה, תחבולה או ניצול שהחוק מתקשה לתפוס (הדוגמה שהביאו חז"ל היא לקיחת פרי אחד מהדוכן, כביכול ל"טעימה". כאשר זה נעשה באופן קבוע, אין דרך משפטית להתגונן, וההפסד הוא ממש "חמס"). כשמעשים כאלה חוזרים בהתמדה, הם יכולים להרוס את חייו של הזולת. החברה מסוגלת להתגונן מפני שוד גלוי באמצעות ענישה; קשה לה יותר להתמודד עם ערמומיות המנצלת את לשון החוק. קיומה תלוי גם במצפון, המחייב את האדם במקום שאין בו שופט. ולכן התמלאות הארץ בחמס היא סימן להתפוררותה של החברה מבפנים.

לכן מודגש היותו של "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים". הצדיק נותן לזולת את המגיע לו, ובוחן דברים לפי הצדק. התמים שומר על דרכו ועל עצמאותו המוסרית בתוך סביבתו. תכונותיו של נח הן היסודות שנבחרו לבניית האנושות החדשה. נח נבחר לעמוד בראשיתו של דור חדש, כאדם בראשית הבריאה.

פירוש דברי ה', "קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי", הוא שהאנושות הגיעה למצב שבו המשך דרכה יביא אותה לחורבן עצמי. בשביל להרוס לא היה צורך במבול – המבול בא בשביל להציל. ההתערבות האלוקית מצילה את האפשרות להתחלה מחודשת, באמצעות נח. התיבה משמרת את הגרעין שממנו יוכל להתפתח עולם לאחר שהתפוררו יסודות העולם הקודם.

אחר המבול אומר הקב"ה: "לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כׇּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: עֹד כׇּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ". הקריאה הפשוטה היא שהקב"ה לא יקלל עוד את האדמה, משום שהאדם לא אשם, היצר שלו רע מנעוריו. זו כמובן קריאה קשה. וכי האדם לא אחראי למעשיו?

רש"ר הירש מפרש להיפך: לא אוסיף לקלל את האדמה, אפילו אם יצר לב האדם רע מנעוריו, משום שיש דרך אחרת לתקן. נער – מלשון התנערות, הנער מבקש עצמאות, ולכן מתקשה לקבל עול. זה הוא מצבו של האדם, שהוא בורח מעול, אבל אפילו כך, לא תתקלל האדמה. הדרך לתיקון מעתה ואילך תהיה שונה: "זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ". בעקבות מדרשי חז"ל מבאר רש"ר הירש, כי זה מעיד על שינוי בתנאי החיים שנעשה לאחר המבול. חילופי העונות, הצורך בעבודה חוזרת וקיצור חיי האדם יוצרים מציאות שבה האדם תלוי בתנאים משתנים, ודורות חדשים מחליפים את קודמיהם. גם שלטונו של אדם רב כוח מוגבל במשך חייו. כך הרוע האנושי אינו מתפשט, ההבדלים בין ארצות ואומות מאפשרים התפתחויות שונות, ומקשים על השחתה אחת להשתלט על האנושות כולה. האנושות יוצאת מחיים של כוח ושליטה על העולם, לחיים של עמל ומאמץ, בדומה לקללת אדם הראשון.

ברית הקשת מעניקה לרעיון הזה ביטוי נראה לעין. גווני הקשת מסמלים את ריבוי דרגות ההתפתחות של בני האדם בתוך ברית משותפת. ישנן דרגות שונות אצל בני אדם, אבל "גם כהי הרוח המרוחקים מן האור – בני האור המה". הברית כוללת גם את מי שעדיין רחוק מהשלמות.