הנער הגולה שהפך למחבר 'כפתור ופרח': המסע של רבי אשתורי הפרחי

בשנת 1300, לפני 725 שנים, נראה מחזה מוזר בעמק בית שאן. היום היה יום קיץ לוהט. יהודי מבוגר בלבוש צרפתי נסרך לאיטו על חמור, שנראה גם הוא לא צעיר, טיפס במעלה תל עתיק ושומם ופנה אל מאהל ערבי המצוי במקום. כאשר הוא נכנס, קיבלו אותו בני החמולה בריבוי דברים כמקובל והציעו לו שתיה חמה, אך הוא חיפש את זקן המשפחה. הערבית שבפיו היתה שוטפת כערבי מלומד מזה שנים. הצעירים חשבו כי רוצה הוא לכרות ברית שלום, להתריע ממלחמה, לעסוק בענייני שוורים וגמלים, או אולי מחפש שידוך לביתו? הם הופתעו מאד לראות כי היהודי מתעניין בהיסטוריה של המשפחה שלהם ושל המקום. הוא יודע שכעת אין למקום שם, אבל איך קראו לו פעם? לאחר שיחה ארוכה המתובלת בהרבה מליצות, נזכר הזקן כי סבא שלו סיפר לו שאי פעם, לפני כמה דורות, הוא שמע מהזקנים כי המקום נקרא "אל רחבא". כאשר שמע זאת היהודי, קרן מנחת, קפץ ממקומו, השאיר את הכיבוד הרב על השולחנות, הניח מטבע על שולחנו של הזקן ויצא בנימוס.

מי היה אותו יהודי? ומה לו ולאותו תל עתיק?

היה זה ראשון חוקרי ארץ ישראל, וגם אחד מגדולי הדור בתקופת בעלי התוספות, רבי אשתורי הפרחי. רבי אשתורי הפרחי נסע שבע שנים ברחבי ארץ ישראל, מעיר לעיר ומכפר לכפר, מתל לחורבה וממעיין לבאר. בכל מקום חקר ודרש על ההיסטוריה שלו, על השמות שנקראו לו ועל סוג השרידים הקיימים בו, ואת ממצאיו העלה בספרו המפורסם "כפתור ופרח", המשמש גם כספר פסיקה ומנהגים של גדול בתורה.

התל שעליו טיפס רבי אשתורי בעמל מוכר כיום כ"תל רחוב", שבו שכנה העיר רחוב הקדומה, המוזכרת במקרא. רבי אשתורי היה הראשון שהבין כי השמות הקדומים של הערבים משמרים לעיתים קרובות את השמות מתקופת יישוב בני ישראל בארץ. הוא הבין כי השם "רחבא" עשוי לשמר את השם "רחוב", אשר בתלמוד ירושלמי רואים כי היתה סמוכה לבית שאן. כך חקר ומיפה כל אתר בארץ ישראל. מתוך עמל וחקירה, וגם מתוך ידיעה של כל דברי חז"ל בנושא.

רבי אשתורי מצא בתל מטבע ישראלית קדומה, והוא מתאר כיצד בדק אותה ולמד ממנה על מידות ומשקלות של תורה: "עוד בא לידי דינר ממטבע שקל הקודש והוא כסף כתוב סביבו בכתב הכותיים שהוא כתב הדיוט. מצד אחד צורת מחתה ומצד השני אילן שקד בשלשה פרחי שקדים, שקלתיו בדקדוק ועלה ארבעה דרהם וחצי וקירט אחד. אם כן ישווה הסלע של תורה מן הדרהם הכנעני ו' דרהם וי"ג קירט וחצי".

כמה מטרים מתחת למאהל הבדואי ולמקום בו דרכו רגליו של רבי אשתורי, נתגלו בזמננו שרידי בית הכנסת של רחוב, ובו "כתובת רחוב" המפורסמת, שבה נכתבה בפירוט בריתא המופיעה גם בירושלמי מסכת שביעית, ותוכנה הוא פירוט של דיני ירקות ופירות בשביעית לפי אזורים. רחוב היתה מיושבת, כאמור, גם בימי המקרא, ונתגלו בה כתובות ובהן השמות "אלישע" ו"נמשי", שני שמות המוזכרים בנביא בהקשר של האזור ההוא: אלישע הנביא, ונמשי אביו של יהוא, שאותו המליך אלישע על ישראל.

עם המשיכו את מסעו, לאחר ירידתו מתל רחוב, נגלה לפניו הירדן המתפתל בעמק בואכה ים המלח, והוא נעמד וקרא בהתרגשות: "על יד הירדן אברך אהלל ואודה שמך, בעד עמך בקעתו כים סוף, גבול שמתו והסוף". ובספרו הוא מציין כי בכל פעם שהגיע לירדן היה אומר דברי הודאה אלו. מסע המחקר שלו היה רצוף אהבה לארץ, ובכל מקום הוא מביע את רגשות הגעגוע שלו לציון, והוא כותב "ראוי לסבב ולבקר אותם המקומות הקדושים אף בזמן הזה, שאין ספק שיש לעולם בהם ממין קדושתם הראשונה".

אך רבי אשתורי לא נולד חוקר ארצות, הוא נולד בצרפת, בתקופה קשה ליהודים. אביו, רבי משה, נהרג על קידוש ה', והוא יצא לבדו בגולה בגירוש צרפת של 1290, וכך הוא מתאר: "מבית ספר הוציאוני, כותנתי הפשיטוני, כלי גולה הלבישוני, בעוצם לימודי גרשוני, מבית אבי ומארץ מולדתי ערום יצאתי, שולל הלכתי, נער הייתי, מגוי אל גוי וממלכה אל עם לא ידעתי לשונו נודחתי. מנוחה לא מצאתי, עד כי הביאני חדריו המלך שהשלום שלו, משבי - לארץ צבי, ארצו הקדושה".

הוא גלה לברצלונה, והספיק ללמוד רפואה, לטינית, אסטרונומיה וספרות מדע יוונית. משם הפליג באונייה למצרים, שם פגש את רבי שמואל הנגיד, נינו של הרמב"ם, והושפע ממנו רבות. כאשר עלה לארץ ישראל התיישב בירושלים עיר הקודש, אבל באותו הזמן היו בה מחלוקות קשות על כתבי הרמב"ם, ולכן, כדי שלא להיכוות באש המחלוקת, עזב את ירושלים והתגורר בבית שאן. בהיותו בבית שאן שמע אנשים שטוענים שבית שאן היא חוץ לארץ על פי ההלכה, ואין בה קדושת ארץ ישראל. לדבריהם, יהודים צריכים להתגורר רק בירושלים ולא בבית שאן. בשמעו זאת החליט רבי אשתורי לבדוק את הסוגייה לעומק, החל לחקור את גבולות ארץ ישראל בתורה ובדברי חז"ל, ובמקביל לחקור על זיהוי ומציאת המקומות האלו בארץ ישראל. המחקר הזה הפך לשבע שנים שבהן כתב את ספרו המונומנטלי, "כפתור ופרח".

עקב המרחק בין ארץ ישראל לאירופה והתנאים של אותם ימים, לא התפרסם ספרו מיד, אבל ברבות השנים התפרסם ונודע כמקור ראשון במעלה לידיעת הארץ ולקביעת הלכות ומנהגים קדומים, עד שיש אומרים כי השם "אשתורי" הוא שם ספרותי על שם פעלו, "איש – תורי", אדם שתר ומגלה ארצות. זמן פטירתו ומקום קבורתו לא נודעו, אך דבריו הם זכרונו.