תחפושות וקופסאות שימורים: התחבולות שהובילו לפריצה הגדולה בהיסטוריה

לפני כמה עשרות שנים, הידע לגבי מחלות נפש היה דל. אנשים עם בעיה נפשית כלשהי תויגו כ"משוגעים", ובסופו של דבר היו מוצאים את עצמם במה שכונה אז "בית משוגעים". מוסד כזה היה נראה כמו כלא. החוסים היו מגיעים למצבים קשים מאד ובלתי מתקבלים על הדעת, והטיפול של הצוות היה נוקשה, ולפעמים אכזרי – הזנחה, אלימות, ועוד.

אחד מאותם "בתי משוגעים" היה בעכו. בצפון העיר העתיקה, בצמוד לחומה, ניצב לו מבצר עתיק. הוא נבנה בידי ההוספיטלרים לפני כתשע מאות שנים, מסדר צלבני שקיבל את שמו משום שמפעלו הראשון בישראל היה בית חולים (הוספיטל). יסודותיו אבני ענק, הוא בנוי על מרתף מבוצר בקשתות, חוף הים מכאן, וחפיר עמוק מכאן. ואכן, קרב קשה ניהלו הממלוכים מאתיים שנים לאחר מכן כדי לכבוש אותו. מאז הכיבוש הממלוכי הפך מבצר עכו למבצר מוסלמי, לאורך כל התקופה העות'מנית. אך במדינת ישראל הפך מבצר זה ל"בית משוגעים", ודיווחים קשים מאד התקבלו מבין כתליו. מי שלא היה חייב לעבור שם – העדיף להתרחק.

אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשכבשו הבריטים את הארץ, הם הפכו את המבצר לבית כלא, ולאט לאט התמלא בית הכלא באסירים יהודים, בעיקר מתוך מחתרות הימין. ב-1920 נכלא בו זאב ז'בוטינסקי, מנהיג הימין ומייסד שיטתו, שאז כונתה "רויזיוניסטים", עקב ניסיונו להגן על יהודים מפני פרעות בירושלים. בהמשך נאסרו בו עשרות רבות של פעילי מחתרות, וגם מחבלים ערבים. בכלא היו חדרי גרדום, ובסך הכל תשעה יהודים נתלו שם על ידי השלטונות הבריטיים.

הבריטים לא היו ג'נטלמנים כלל ועיקר מול אסירי המחתרות. הזנחה רפואית, התעללות, חקירות לא אנושיות ועוד. המקום נודע לשמצה, ובפרט שגם הגרדום המתין לאותם שהורשעו, והמשפט לא בהכרח היה משפט צדק. המחתרות ביקשו לשחרר את אסיריהן, ביניהם גם נידונים למוות.

עמיחי פאגלין מארגון האצ"ל סייר תקופה ארוכה בסמטאות עכו שסביב הכלא, כדי ללמוד את נקודות התורפה שלו. הוא היה מחופש באופן מושלם לערבי, והערבית המפולפלת שבפיו לא אפשרה מקום לגילויו. על פי דיווחיו נוצרה תוכנית נועזת, שדרשה המון הכנות מראש – הברחות אל תוך הכלא, והיערכויות במקומות שונים בארץ.

וכך יצאה לדרך התוכנית ביום ראשון 4 במאי 1947. שיירה של 34 לוחמי אצ"ל יצאה אל כביש חיפה-נהריה, חסמה אותו, הציתה את תחנות הדלק ויצרה אנדרלמוסיה שתמנע קשר, עזרה ותפיסה של המתרחש. הם היו מחופשים לחיילים בריטיים ונהגו בכלי רכב בריטיים, כדי לזרוע בלבול.

יחידה אחרת של האצ"ל נכנסה לחמאם הטורקי בעכו, מחופשת לטכנאי טלפון, שם הם פוצצו קיר משותף לחמאם ולכלא. במקביל, האסירים פוצצו שער פנימי בכלא בעזרת מטען שהוסלק להם, ועיכבו את הסוהרים באמצעות רימוני הלם ומתרסים בוערים. חומרי ההצתה הוברחו בתוך קופסאות שימורים.

41 אסירי המחתרות יצאו דרך הפרצה שנוצרה, והתפצלו סביב עכו במסלולי בריחה שונים. חלקם נפגעו בקרב יריות וחלקם נתפסו, אך 27 מתוכם יצאו לחופשי. שלשה מן הבורחים שנתפסו נידונו למוות בתלייה על ידי הנציב העליון. בתגובה, המחתרות תפסו שני סרג'נטים בריטיים, והודיעו כי במידה והאסירים היהודים יומתו, גם הסרג'נטים יומתו. הבריטים התעלמו מן האיום ותלו למוות את הקדושים מאיר נקר, אבשלום חביב ויעקב וייס, ועוד באותו יום נתלו שני הסרג'נטים הבריטיים בחורשה על יד נתניה, חורשה שנקראת עד ימינו "חורשת הסרג'נטים".

זמן קצר לאחר מכן הענישו הבריטים יהודים בעונש מלקות, וחברי האצ"ל בתגובה שבו חיילים בריטיים והלקו אותם באותה צורה. הפעולות האלו השפיעו מאד על הבריטים, וזרזו את יציאתם מהארץ.

חברי המחתרות היו גאים מאד בפעולתם, אך ההנהגה שהיתה שייכת למפא"י התנערה מפעולותיהם. יום לאחר הפריצה לכלא עכו פרסם דובר הסוכנות היהודית הודעה ובה נכתב כי הפריצה היא "פעולה בלתי אחראית ומעשה איבוד לדעת. המתקיפים איבדו 15 הרוגים ובמחיר זה שחררו פושעים ערבים, וביניהם כאלה ששפכו דם יהודי". קיבוצי השומר הצעיר סירבו לבקשת הבריטים לקבור בבתי הקברות שלהם את הנופלים מבין המחתרות!

כדי להקטין את האירוע ולהשכיח אותו, הפכו השלטונות את מבצר עכו ל"בית משוגעים", מקום שמרחיק ממנו בני אדם שפויים. אך עם הזמן הכירו בכך שגם אם היו מחלוקות על הצורה המדויקת כיצד לפעול, הרי ברור שגם אנשי המחתרות תרמו תרומה משמעותית לסילוק השלטון הבריטי שהיה מוטה בבירור לצד הערבים, ולהשגת השלום והחירות שאליהם אנחנו מייחלים.