פיראטים עם כיפה: סיפורם של אנוסי ספרד שהפכו לשודדי ים

במאה השבע עשרה הייתה קיימת במדינת גמייקה קהילה יהודית מכובדת, שמנתה כמה מאות יהודים. בעיר הבירה, קינגסטון, כמעט חמישית מהתושבים היו יהודים.

אבל מה שהיה מעניין ביותר בקהילה הזו, היה המקצוע שהיה מקובל אצלם – שדידת אוניות.

מדינת ג'מייקה שוכנת על אי הממוקם בים הקריבי, בסמוך למרכז אמריקה.

היהודים הראשונים שהגיעו לאי היו אנוסים ממגורשי ספרד, שהפליגו באונייה מברזיל להולנד. באמצע הדרך הם נשבו על ידי הספרדים, הואשמו בכך שעברו על החוק האוסר על היהודים להתגורר בתחומי העולם החדש שבאמריקה, והוגלו לג'מייקה, שהייתה קולוניה של הממלכה הספרדית מרגע שהתגלתה על ידי קולומבוס.

במהלך השנים הגיעו לשם עוד ועוד אנוסים ובני משפחותיהם, שקיוו לחיים טובים יותר בעולם שמעבר לאוקיינוס, עד שנוצרה במקום קהילה גדולה של יהודים אנוסים.

בשנת 1650 החלו הבריטים בכיבוש האי מידיהם של הספרדים. היהודים האנוסים שמחו מאוד לבואם, וסייעו להם בכל דרך לכבוש את האי.

אחרי שהסתיים כיבוש האי בידי הבריטים, בשנת 1655, קיבלו האנוסים חופש דת, ויכלו לחזור ליהדותם בגלוי.

הם הקימו באי קהילת יהודית גדולה, בנו בית כנסת בשם "שער השמים" – אחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר באמריקה, שקיים עד היום.

בהיותם חדורים שנאה עזה לספרדים על מה שעוללו ליהודים, עלה בליבם של המתיישבים רעיון נועז.

האי ג'מייקה, על מיקומו האסטרטגי, היה אידאלי לשליטה על המרחב הימי של חופי אמריקה. בשל כך, רבים מתושבי האי היו פיראטים, ועסקו בשוד של אוניות סוחר שהפליגו בחופי אמריקה.

האנוסים לשעבר פנו אל הבריטים, והציעו להם לשמש כפיראטים בחסות הכתר. הם יתקפו את אוניות האויב הספרדי, ינקמו את נקמתם של היהודים, וישבשו את חייהם של הספרדים בעולם החדש.

הרעיון קרם עור וגידים. האנוסים, שהרבה מהם היו מנוסים בהפלגה ומלחמה ימית עוד מתקופת שירותם בשורות הצי הספרדי, קנו אוניות, והחלו לשוט לאורך חופי אמריקה ולתקוף כל אונייה שנשאה דגל ספרדי.

לאוניותיהם הם קראו בשמות תנכיים, כמו שמואל הנביא, אסתר המלכה ומגן אברהם.

לאט לאט, הפיראטים היהודיים הפכו לאימתם של הצי הספרדי. הדברים הגיעו עד כדי כך, שמפקדי הספינות הספרדיות העדיפו במידת האפשר לדחות את הפלגותיהם ליום השבת, ביודעם שביום זה הפיראטים היהודיים שובתים ממלחמותיהם.

אחד הסיפורים הידועים מאותה התקופה, הוא סיפורו של יעקב קוריאל.

יעקב נולד למשפחה יהודית ספרדית, שהתנצרה כאשר היה ילד קטן, בזמן גזירת הגירוש. הוא בגר, והחל לשרת בצי הספרדי, עד שהפך לקפטן של אחת מספינות המלחמה הספרדיות. במהלך השנים הוא התוודע למשמעותה של יהדותו, והחליט לחזור לשמירת מצוות.

באחת ההפלגות האינקוויזיציה עצרה אותו, ורצתה להוביל אותו למשפט בספרד. אך מלחי האונייה, שברובם היו יהודים אנוסים, השתלטו על הספינה, החזירו את השליטה לידי הקפטן, והחליטו לברוח מספרד.

יעקב הפך למפקד של חבורת פיראטים יהודיים. תחת פיקודו היו שלוש אוניות מלחמה, שעשו שַמות באוניות הצי הספרדי.

לפי המסופר, באחרית ימיו הוא עלה לארץ ישראל, החל בלימוד קבלה ותורת הנסתר ואף זכה להיקבר בבית הקברות בצפת, בסמוך לקברו של האר"י הקדוש.

סיפור משמעותי נוסף הוא סיפורו של משה כהן הנריקז.

משה היה בן למשפחת אנוסים מפורטוגל, שברחה אל ארצות השפלה הדרומיות, מה שנקרא כיום - הולנד.

במהלך המרד שבו זכתה הולנד לעצמאותה, הציע להם משה להתקיף את האוניות הספרדיות שנשאו אוצרות מיבשת אמריקה.

הוא הוביל פשיטה על הצי הספרדי, שבמהלכה הם הצליחו לתפוס 16 ספינות ספרדיות. האוצרות שנלקחו בשבי על ידי ההולנדים באותה הפשיטה מוערכים בסכום של כמיליארד דולר. היה זה אסון פיננסי לממלכה הספרדית, שפגע מאוד בכלכלתה.

אחרי הקרב, משה עבר לאזור ג'מייקה, שם הקים לעצמו ממלכה קטנה על אחד האיים הקריביים. אך כאשר הפורטוגזים שבו וכבשו את האזור, הוא נמלט, והצטרף לקבוצת שודדי ים ידועים.