בגיל 101 פרסמה סוד מזעזע ששמרה 80 שנה: הסיפור שהעולם חייב לשמוע

לפני שלש שנים יצאה קשישה בת מאה ואחת מהולנד, בשם סלמה ואן דה פאר, בספר חדש: "שמי הוא סלמה". בספר זה היא מתארת את עלילותיה בשנות השואה. רק שמונים שנה אחרי האירועים העזה סלמה והיתה מסוגלת לתאר את מה שהתרחש איתה באותה תקופה נוראה ומטלטלת, כאשר היתה חברת מחתרת ההתנגדות ההולנדית, ובהמשך נכלאה במחנה ריכוז, מן הגרועים ביותר.

בשנים האחרונות לא רק שסיפורה התפרסם, אלא שהיא זוכה מדי שנה לחזור למחנה הריכוז, מחנה ראוונסבריק, שבו נרצחו 92 אלף נשים, רבות מהן לנגד עיניה, ולספר לצעירים המבקרים בו את שהתרחש.

סלמה נולדה בהולנד בשם שרה וולמן, וגדלה במשפחה נורמטיבית של ארבעה ילדים. אחרי הכיבוש הגרמני של הולנד, ב-1942, נרצח אביה. האם והבנות היו טמונות במסתור קטנטן, כאשר בעקבות הלשנה נלקחו משם אחרי תשעה חדשים של שהיה. האם והבת הקטנה נתפסו ונרצחו, וסלמה הצליחה להימלט, צבעה את שערה, השיגה תעודת זהות מזויפת על השם "מרגה", וניסתה לשרוד.

בסיבוביה בליידן גילתה את המחתרת ההולנדית. היא פגשה בקבוצה של רופאים שעזרו להחביא יהודים וביקשו עזרה. היא התחילה בטיפול במסמכים מזויפים ובהעברתם לאנשים שיינצלו על ידם. באומץ הבלתי רגיל שלה היא נסעה לפריז, ונכנסה לתוך מפקדת הגסטאפו כדי להעביר מסר לקצין נאצי ששיתף איתם פעולה. היא היתה צריכה לגייס את כל האומץ שקיים ביקום, כדי להסתנן כיהודייה עם תעודה מזויפת ללב המעוז הנאצי.

כאשר נתפסה והוכנסה למחנה ראוונסבריק, השוכן על הדרך הפסטורלית שבין המבורג לים הבלטי, על גדת אגם שוודט הציורי, לא גילו הגרמנים כי תעודתה מזויפת, ולכן לא סומנה כיהודייה. סביר שזה הציל את חייה, כי ליהודים לא היה סיכוי לשרוד באותו מחנה אכזרי. ביהודיות בוצעו ניסויים רפואיים אכזריים, ילדיהן הומתו במיתות משונות, ובסופו של דבר רוב האסירות במחנה נשרפו בכבשנים שהן עצמן הקימו. במיוחד "הצטיינה" שומרת מרושעת בשם הרמינה בראונשטיינר, שכונתה "הסוסה", על שם ההצלפות האכזריות שלה באסירות. חברת סימנס הגרמנית פתחה מפעל תעשייתי בלב המחנה, שבו עבדו הנשים היהודיות והפולניות עד מוות.

היתה במחנה קבוצת אסירות שכונתה על ידי הגרמנים בשם המזעזע "ארנבות ראוונסבריק", משום שהגרמנים ראו בהן שפני ניסוי. הם התעללו בהן בצורה מחרידה, כדי "לבדוק" איך הגוף מתמודד עם פציעות, זיהומים ועוד נזקים נוראיים. רובן מתו בייסורים, אך מיעוטן שרד, וארגון מיוחד ניסה לשקם אותן אחרי המלחמה.

האסירות הלא יהודיות שוחררו על ידי הצלב האדום שבוע לפני בריחת הגרמנים, והן הוסעו לשבדיה, בעוד היהודיות נותרו ל"חסדי" צעדת המוות שכילתה רבות מהן. בשבדיה, מתחילה מסרה סלמה את שמה המזויף, מרוב פחד, אך כשהבינה כי הרשימות מתפרסמות בעיתונות לחיפוש קרובים, שינתה את שמה לשם המקורי, וכך אכן אחיה מצא אותה, והתאחד איתה אחר המלחמה.

16 מאנשי הצוות של מחנה ראוונסבריק נידונו למוות ונתלו בשנתיים שלאחר המלחמה. ב-1976 איתר שמעון ויזנטל את "הסוסה", והסגיר אותה למשפט. היא נידונה למאסר עולם. ויזנטל סיפר כי איתר אותה פשוט לפי ספר הטלפונים: בלי שום בושה ובלי מורא היא חיה באוסטריה בשמה המלא. מחנה ראוונסבריק עצמו שימש כבסיס צבאי קומוניסטי עד לנפילת הקומוניזם. כיום שוכן שם מוזיאון.

במשך שנים הדחיקה סלמה את הדברים המזעזעים שראתה ושחוותה בעצמה, ורק בשנים האחרונות הצליחה להכיר בדברים, לכתוב אותם ולדבר עליהם.