כשהמשכילים האשימו את החפץ חיים בלשון הרע: הסיפור שלא הכרתם

ב-14 בדצמבר 1928, תרפ"ח, שלח רבי ישראל מאיר מראדין, החפץ חיים, "מכתב גלוי" למערכת העיתון "דער מאמנט". המכתב פותח במילים: "שמעתי כי בהעיתון מאמענט נדפס מאמר מכותב אחד, שמתפלא עלי איך לא נזהרתי במכתב מחאתי בדבר הרבנות בוילנא באיסור לשה"ר ומחלוקת והלבנת פנים, אשר אני בעז"ה עוסק בזה כל ימי חי", ובכן, הוציאו על החפץ חיים שם רע, כי הוא דיבר לשון הרע... היתכן?

באותם הימים חייבו השלטונות הרוסיים למנות רב שיהיה בקי בשפה הרוסית ושיהיו לו תארים במקצועות שונים. מובן שרבים מגדולי ישראל לא החזיקו באמתחתם את הנדרש לשם כך, ולכן היו ממנים 'רב מטעם', ששימש הרבה פעמים כאיש קש, ובדיחות רבות סופרו על רבנים מטעם שלא ידעו כלום בענייני יהדות. אך לפעמים היתה גוברת ידם של המשכילים, והם היו מצליחים למנות רב שיהיה בעל עמדה והשפעה.

העיר וילנא, עירו של הגאון מווילנא, כונתה "ירושלים דליטא", כי בה שכנו גדולי תלמידי החכמים מדורו של הגר"א ואילך. ברבנותה כיהנו ענקי עולם כמו רבי שלמה הכהן, רבי בצלאל הכהן ורבי אליהו אליעזר גרודז'ינסקי. בשנת תרמ"ז נפטר הרב אליהו אליעזר גרודז'ינסקי, וחתנו הגאון המפורסם רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי מילא את מקומו, אך הוא לא מונה לרב רשמי, אלא רק כראש ועד הרבנים וממלא מקום. הוא סבר כי בעיר שבה מצויים תלמידי חכמים גדולים כל כך, אין מן הראוי למנות רב אחד שכביכול יהיה מעל כולם. בלי קשר כיהן בווילנא "רב מטעם" בשם קנטור, שהיה פקיד של השלטונות גרידא, ולא בעל השפעה, כמנהג הקהילות בנוגע לרב מטעם, שהיה בעיקר מקור למשכורת ליהודי נחמד, דובר רוסית ובעל תארים.

והנה בשנת תר"ע יזמו המשכילים רעיון חדש: להריץ למשרת רב מטעם את סופר ההשכלה חיים טשרנוביץ, תלמידם של ביאליק וקלויזנר. ציבור החילוניים והמשכילים בווילנא התלהב לתמוך בו. טשרנוביץ נחשב לאישיות ציבורית מפורסמת ורבת פעלים, וברור שמינויו היה מציב אותו בעמדת השפעה. החרדים התנגדו לכך בתוקף – רב מטעם אינו אלא פקיד, ולשם כך הריצו מועמד נגדי בשם הרב רובינשטיין, שהיה יהודי יקר ובעל התארים הנדרשים. הרב גרודז'ינסקי הזמין אותו באופן אישי לתפקיד, והרב רובינשטיין התחייב כי לא יתערב בענייני הקהילה, וישמש רק כרב מטעם. הוא אכן ניצח בבחירות, והשקט שב לעיר.

הכל היה טוב ויפה, עד שפרצה מלחמת העולם הראשונה. השלטונות הוציאו צו מעצר על שם הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי, בשל היותו בעל אזרחות זרה, והוא נאלץ לברוח מהעיר. והנה, בשובו אחרי המלחמה, הוא גילה כי הרב רובינשטיין השתלט על כל מוסדות הקהילה, כמנהג הרבנים הראשים של וילנא בימי קדם, והפר את ההסכם שלפיו יישאר רק פקיד מטעם ותו לא. נציגי הציבור החרדי הביעו את התנגדותם, אך נציגי המשכילים הזדרזו לפעול אצל השלטונות לאכוף את המינוי, וטענו כי החרדים מתנגדים בלי שום סיבה. רובינשטיין הוא יהודי יקר, והם עצמם הסכימו שיהיה רב.

אסיפת חירום של רבני וילנא, שכללה את הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, רבי שמעון שקופ, רבי פסח פרוסקין, רבי זלמן סורוצקין, הרב  מבריסק, רבי חזקיהו יוסף משקובסקי ועוד, יצאה בקול קורא לעולם היהודי לפעול למניעת את המצב שבו עסקנים ואנשים חילוניים קובעים מי יהיה הרב. זקן הדור, החפץ חיים הישיש, פרסם הודעה בשם "מכתב גלוי", ובו כתב בין השאר: "מה מאד תיצלנה אזני כל שומע, מהשמועה ששמענו זה עתה מהנעשה בעיר וילנא בדבר שאלת הרבנות דשם, אשר פרצוה ברגל גאוה ובוז פרצת יסודי התורה והאמונה... והנה ירט השטן הדרך לנגדנו שהחליטו ע"י הכרעת רוב הקהלה להרחיק גאוני מורי ישראל מהקהילה הדתית שלא תהי' להם השפעה בענייני הדת ולמנות אלוף לראשם מי שאינו ראוי לכך. אוי לנו שכך עלתה בימינו".

ועל כך יצא קצפם של המשכילים: הייתכן? החפץ חיים מדבר לשון הרע? הוא כותב בגנותו של הרב רובינשטיין, שאינו ראוי?

החפץ חיים לא שתק על ביזוי כבוד התורה, והשיב במכתב מפורט, כי דבריו הם דעת תורה וחובת השעה, ואין בהם שמץ לשון הרע.

גם החזון אי"ש, שהיה עדיין אברך צעיר אז, פעל נמרצות למען כבוד התורה, ובמכתב מפורסם הוא עונה לאחד משואליו, מדוע אין זה לשון הרע: "ואם הותר לדבר לה"ר על אומן באומנותו להאיש הדורש עליו לצורך, על מי שתורתו אומנותו לא כ"ש שמותר להודיע להמחזיקים בתורה וצריכים לדעת, כי הידיעה של חכמי הדור לבם ומידותם הן הן גופי תורה”. אם הרב לא מתאים לתפקידו, זה לכל הפחות כמו בעל מקצוע שאינו עובד כראוי ומרמה את לקוחותיו. אין זה לשון הרע, אלא אזהרה נחוצה.

הפולמוס היה עוצמתי וסוער מאד, וגדולי הרבנים התערבו בו בצורות שונות. בסופו של דבר אישרו השלטונות מינוי שני רבנים, גם רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי מונה לרב, וכך שככה ההתנגדות לרב רובינשטיין, כאשר ישנו גם מינוי ראוי שהולם את הציבור החרדי של וילנא.