ההגמון שביקש מזוזה: הדילמה המפתיעה שאיימה על חייו של סוחר יהודי

רזי זלמן מזלצבורג הרגיש במצוקה נוראה. לפני דקות ספורות חש עצמו כמי שחייו הסתדרו בדרך נס, ועכשיו חייו תלויים לו מנגד...

רק אתמול, כאשר הגיע אל טירתו החדשה של ההגמון מזלצבורג, להסדיר את מכירת הסוסים עבור האורוות החדשות, קיבל אותו ההגמון באדיבות מוגזמת, עד שהתחיל לחשוד. אחרי סיום העסקה, פנה אליו ההגמון ואמר: "זלמן, אתה יודע שרק עליך אני סומך בענייני הסוסים, ואני גם יודע שהרווח שלך לא גדול. אני שם לב שאתה בקושי מתפרנס מזה. יש לך שבעה ילדים, אלוקים יברך אותך. אני רוצה להציע לך עסקה: אני יודע שאתם, היהודים, מניחים בכניסה לבית את הקמע הקדוש, 'מזוזה' אתם קוראים לו, והוא שומר עליכם מכל רע, ובאמת מי כמוני יודע על כל המזימות והרעיונות שמעלים נגדכם, שמתבטלות בדרך בלתי מובנת. שמעתי על הגמון אחד שהניח מזוזה יהודית בפתחו, ואף אחד לא הצליח לפרוץ למבצרו. אין לי ספק שהמזוזה הזו באמת עובדת. עכשיו כל מה שאני מבקש ממך, הוא שתשיג לי מזוזה כזו, לשים בשער של הטירה החדשה, אל תדאג, היא תהיה מוסתרת, אבל היא תשמור עלי גם משם. יש מתיחות רבה עם הברון ליכטנשטיין, אני צריך שמירה מיוחדת. אם רק תשיג לי את המזוזה הזו, לא תדע יותר מחסור כל החיים שלך. אבל אם תתחכם עלי, כמו שהיהודים רגילים, המצב שלך יהיה לא טוב".

זלמן יצא את הטירה בשמחה, וכבר חישב איזו מזוזה יקנה עבור ההגמון, ואיך יסתדרו לו החיים מעתה ואילך, אך כשהגיע לביתו, שאלה אותו אשתו שאלה פשוטה: "האם מותר למכור מזוזה לגוי?". "למה לא, בעצם?", שאל זלמן. "כמו שאסור לעשות לו ברית מילה, כמו שאסור לו לשמור שבת, לא יודעת, אתה חייב לשאול גדול בתורה, מה שלצערנו אין באזור שלנו".

זלמן, שחש כי חלומו התנפץ, מצא שליח שרוכב לכיוון מגנצא, היא מיינץ שעל נהר הריין, עיר ואם בישראל. הוא שיגר איתו מכתב דחוף לדודו, רבי יעקב מולין, המהרי"ל, גדול פוסקי אשכנז. מהרי"ל כתב תשובה ארוכה לאחיינו רבי זלמן, אך כיוון שהשליח מיהר מאד, לא היה לו פנאי למסור את התשובה, ומסר לו רק את ההוראה בקיצור: אסור.

וכך כותב מהרי"ל בשו"ת שלו סימן קכ"ג: "שאירי [=קרוב משפחתי] החכם רבי זלמן זאלצפורקב שאל ממני הוראה אם רשאי למסור מזוזה לגוי כי ההגמון שלו ביקשו מאד למסור לו אחת ואמר לקבוע אותה במבצר שלו, ואמר להיטיב לו בשביל כך כל ימיו. והיה מתיירא אם לא ימסור לו ח"ו תצא לו חורבה מהמושל. ואמר מהר"י סג"ל שהסביר לו כמה ראיות שאסור למסור מזוזה לגוי והיה מצטער על שהציר היה נחוץ לדרכו ולא היה לו פנאי להניחני אותו להעתיק אלי התשובה".

סיבות האיסור, לפי מה שכותב מהרי"ל, הן החשש שהגוי יזלזל במזוזה, שהיא קדושה, שהרי קבעו חכמים שקונים ספרים תפילין ומזוזות מידי הנכרים, כדי שלא יזלזלו בהן. ואם תאמר שאותו הגוי להוט אחריה כדי שתגן עליו, הרי אחרי זמן הוא ימות – ומי אמר שבנו גם כן יכבד את המזוזה?

סיבה נוספת: כאשר יש ביד גוי תשמיש קדושה יהודי, הוא יכול להציג את עצמו כיהודי, למשל לתלות את המזוזה על פתח של בית, וכך יטעו יהודים ויסמכו עליו, ואולי אפילו יאכלו מבישוליו.

אך האם מדובר במקום סכנה? שהרי ההגמון איים על זלמן?

על כך כותב מהרי"ל: "יש לדחות הגוי... דלדידן קדישא טובא ולדידהו לא מהני כלל... [=לנו היא קדושה, ולהם לא תועיל כלל] ובשביל שאנו נזכרים על זה יחוד השי"ת ועול מלכות שמים ועול מצות בכניסה וביציאה, אותו זכות מצילנו ושומרנו, ולדידהו, אדרבה הוה להו למזכרת עון, שהם עושים הפכו כפי אמונתנו. ומבצר של האחד שניצול, מקרה היה. וקבלה בידינו שלא יבא שום שנאה ליהודי שמחזיק אמונתו ואינו נוטה ממנה כלל נגד השרים וחן ימצא בעיניהן על כך ומחזיקים אותנו כאמתיים".

כך מלמד אותנו מהרי"ל מן הניסיון היהודי עתיק היומין, כי אף על פי שבמבט ראשון נראה שלשמוע בקול הגוי ולעשות רצונו זו דרך בטוחה יותר, האמת היא להיפך, כאשר הגוי רואה שהיהודי איתן באמונתו, הוא מחזיק אותו כאמיתי, סומך עליו גם בענייני עסקים ומונע פגיעה בו. אם הגוי יראה שזלמן מזלזל באמונתו ובהלכה שלו, ערכו וחינו רק ירדו. וכך כותב מהרי"ל שקבלה בידו!

בזמננו מצוי הדבר כאשר אדם מחזיק דירה להשכרה, בחו"ל או אפילו בארץ, ובפתחה, כמובן, מזוזה. האם כאשר הוא משכיר לגוי, עליו להוריד את המזוזה כדי שלא ייחשב כיהודי? בקלות ניתן לדמיין דברים בלתי רצויים, אפילו קשר שמתפתח בין בני זוג על סמך המזוזה בפתח – "אם יש לו מזוזה, בוודאי הוא יהודי".  לכן באופן עקרוני מורים הפוסקים כי יש להסיר את המזוזה כל זמן שמתגורר גוי בבית.