100 שנה למשפט הקופים: הפרטים המרתקים על המאבק שהסעיר את אמריקה

אווירת קרנבל היתה בעיירה דייטון שבמדינת טנסי האמריקאית. אלפי בני אדם מילאו את שבילי העיירה, דוכני לימונדה הוצבו בפארקים, קופים מאולפים הופיעו בכיכרות, מאות עיתונאים צבאו סביב הקהל, פלאשים הבזיקו. אך עיני הכל היו נשואות לא אל הפארק המרכזי, לא אל האגם שמחוץ לעיירה, אלא אל בית המשפט. משפט מיוחד במינו התנהל שם, אצל השופט רולסטון.

השנה היא 1925, לפני מאה שנים בדיוק, והנתבע הוא ג'ון סקופס, מורה בבית הספר המקומי. האשמה: סקופס לימד את תלמידיו כי האדם הגיע מן הקוף, בעוד החוק של מדינת טנסי אוסר על מורים ללמד את תיאוריית האבולוציה. סקופס נעצר עקב העברה על החוק, ושוחרר בערבות על ידי עיתונאי מפורסם. הכל המתינו לתחילת המשפט המרתק.

מתוך צוות התביעה בלט ויליאם ברייאן, שהיה מועמד של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב, ומזכיר המדינה בממשלו של הנשיא וילסון, וגם עורך דין. בצוות ההגנה בלט קלרנס דרו, שהיה אתאיסט חד לשון מפורסם. מלבד השופט, נכחו כמקובל בארה"ב גם שנים עשר מושבעים, שחורצים את הדין בסופו של דבר, אשם או זכאי.

צוות ההגנה השתדל לעשות קרקס מהחוק ומהאמונה בכלל. הם חקרו את ויליאם ברייאן חקירת שתי וערב בנושאים דתיים. כך למשל שאל דרו: האם אתה מאמין שיונה נבלע על ידי דג? ברייאן השיב שכן, כי כך מסופר בכתבי הקודש, ואז שאל דרו: ואם היה מסופר בכתבי הקודש שהדג בלע את יונה, היית מאמין גם לזה? ברייאן טען כי בכתבי הקודש אין דברי שטות ולכן השאלה לא במקום, אבל, כידוע, ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות, ומטרתם היתה ליצור את הרושם שמדובר בקנאים דתיים שאינם יודעים מימינם ומשמאלם.

שאלה נוספת שהעלה דרו: כיצד יתכן שיהושע בן נון עצר את סיבוב כדור הארץ, הרי עצירה פתאומית שלו היתה גורמת לקטסטרופה עצומה? ברייאן השיב שמעולם לא חשב על השאלה, וכך שוב יצא המאמין מגוחך. האמת היא שהשאלה אינה קשה כלל: העצירה יכולה להיות הדרגתית, ולא חייבת להיות בבת אחת, העיקר הוא שלא תתרחש שקיעת השמש.

השופט רולסטון קבע כי כל הוויכוח האמוני בין דרו לברייאן לא רלוונטי למשפט. יש לעצור אותו וגם למחוק אותו מן הפרוטוקול. כל עוד החוק של מדינת טנסי קובע כי אין ללמד אבולוציה – הרי סקופס עבר על החוק, ועליו להיענש. טענת ההגנה אינה יכולה להעמיד למשפט את כתבי הקודש.

שמונה ימים נמשך המשפט המתוקשר, ובסופו פסקו המושבעים פה אחד: סקופס אשם, עבר על החוק, וייקנס במאה דולר (שווה ערך ל-1700 דולר בימינו).

צוות ההגנה האתאיסטי לא ויתר, והגיש ערעור לבית המשפט העליון, בטענות בסגנון ליברלי, כגון: החוק האוסר על הוראת אבולוציה נוגד את החוקה הקובעת כי "יש להוקיר את הספרות והמדע", וכך הלאה. בית המשפט העליון האמריקאי לא קיבל את הטענות האלו, ובכל  אופן פטר את סקופס מן הקנס, מסיבה טכנית: גובה הקנס נקבע על ידי השופט, בניגוד לנוהל של מדינת טנסי, שלפיו המושבעים צריכים לקבוע את הקנס. ביטול הקנס אפשר קביעה חוזרת של הקנס, אך השופטים המליצו להניח לנושא, שכן סקופס כבר פוטר ממשרתו, וחבל להפוך את בית המשפט לקרקס פעם נוספת.

הזירה המשפטית נסגרה, אך הזירה העיתונאית נפתחה... עיתונים רבים התערבו בנושא, השתלחו בצדדים הרחוקים מהשקפת עולמם, קריקטורות מפורסמות מאד צוירו בעקבות האירועים וחילוקי הדעות הציבוריים, ואפילו סרט בשם "משפט הקופים" הופק בהמשך. עד היום מהווה משפט זה אבן דרך בתולדות הוויכוח בין האמונה לבין הכפירה, ודנים בו ובמשמעותו.

בניין בית המשפט הישן של טנסי הפך לאתר הנצחה היסטורי המוגן בחוק, ובחזיתו מוצב שלט:

"כאן, בין התאריכים 10 ל-21 ביולי 1925, נשפט ג'ון תומאס סקופס, מורה בתיכון בבית ספר מחוזי, על כך שלימד כי האדם התפתח ממין ירוד יותר של בעלי חיים, בניגוד לחוק מדינה שעבר באותה עת. ויליאם ג'נינגס ברייאן סייע לתביעה; קלרנס דרו, ארתור גארפילד הייס ודאדלי פילד מלון היו בצד ההגנה. סקופס הורשע".