אחיו של טיטוס: סיפורו האפל של הקיסר שרדף אחרי זבובים

ישנם רשעים ונבלים שההיסטוריה זוכרת לנצח, כדוגמתם של בלעם בתקופת התורה, או היטלר בתקופתנו, וישנם כאלו, שהם כל כך מעוררים דחיה, עד שההיסטוריה מעדיפה לשכוח אותם. אחד מאלה היה דומיטיאנוס קיסר רומא. שמו כמעט שלא מוזכר, אך ממעט המקורות שנותרו ניתן להרכיב את דמותו המסוכסכת.

דומיטיאנוס היה בנו של אספסינוס, ולכן אחיו של טיטוס, מחריב בית המקדש. דומיטיאנוס היה שותף פעיל בדיכוי המרד ביהודה ועמד בראש גדוד משלו, אלא שאפילו טיטוס לא סבל אותו, ולכן שמו כמעט שלא הוזכר במקורות. למעשה הוא בילה כמה שנים טובות ביהודה, וטבח יהודים במסגרת תפקידו.

כאשר חלה טיטוס את חוליו המפורסם, שממנו מת בגיל צעיר, ציווה דומיטיאנוס לסגרו בחדר כדי שימות כבר, בידעו כי הוא הקיסר הבא, ובהביעו את סלידתו מאחיו. בצעירותו נהג כתמהוני: סיפרו עליו כי היה רודף אחרי זבובים בחדרי הארמון כדי ללכוד אותם, ועוד התנהגויות מוזרות. אך כשעלה לשלטון – עלו גם שיגעונותיו לשלטון. הוא אהב מאד את המשחקים האכזריים שבהם בני אדם נלחמים בחיות טורפות, בנה עוד ועוד אצטדיונים, והחליט כי גם נשים תילחמנה בחיות טורפות. לא בטוח שהוא התייעץ עם ארגוני הנשים על החלטה מרושעת זו...

הוא המשיך לגבות מהיהודים את המס המרושע שהמציא אביו. במסגרת זו היו גובים מהיהודים את הסכום של "מחצית השקל" שאותו היה נותן כל יהודי מדי שנה לבית המקדש, עבור מקדש יופיטר הרומאי, המס נגבה באכזריות רבה, והיסטוריון אחד מתאר כיצד ראה את גובי המס משפילים ברחוב העיר יהודי בן תשעים שנה כדי לאלץ אותו לשלם את המס.

הסיפור בגמרא על אונקלוס "בר אחתיה דטיטוס" שהתגייר, והקיסר שלח אחריו שליחים, מתאר את דומיטיאנוס, שהיה גם הוא, כמובן, דודו של אונקלוס, שניסה להניא אותו מלהתגייר. לפי המשוער, אונקלוס זה הוא קלמנס המוזכר בספרי ההיסטוריה, שבסופו של דבר הוצא להורג על ידי דומיטיאנוס עקב התקרבותו ליהדות.

הוצאתו להורג של אחיינו עוררה פחד בלב האוכלוסייה הרומאית, שכן זהו מעשה של טירוף, להרוג את שאר בשרו בגלל התקרבותו לדת אחרת ותו לא, בלי שום חטא ומרידה כנגד המלכות. יחד איתו הוציא להורג דומיטיאנוס עוד רומאים רבים שנטו ליהדות, וכן שנים עשר קונסולים ממקורביו, סתם כך ליתר ביטחון. הוא הפך לפרנואיד, והתקין בארמונו קיר ענק שכולו מראות, כדי שיוכל לראות אם באים מאחוריו כדי לתקוף אותו.

אנטוניוס סטרנינוס, נציב גרמניה, החליט למרוד בדומיטיאנוס ולמנות את עצמו לקיסר. לשם כך סיכם עם המנהיג ההוני המקומי, כי למחרת בבוקר יחצו שני החילות את נהר הריין הקפוא, וישתפו פעולה ביניהם. אך בדיוק למחרת בבוקר, עם התכוננות הכוחות לחצות על גבי הנהר, הפשיר הנהר בקול רעם גדול מחמת שמש האביב, ותכנית המרד נקטעה. בינתיים היא התגלתה לקיסר, שכמובן הוציא להורג כל מי שהיה נראה בעיניו קשור. אך סוף גנב לתליה: בסופו של דבר הצליחו שריו של דומיטיאנוס, יחד עם אשתו, להתגבר עליו ולהמיתו בחדר משכבו. רומא נפטרה מהקיסר המטורף שמת ערירי, ובכך הסתיימה השושלת הפלבאית אליה השתייכו אספסינוס וטיטוס, מחריבי המקדש.