ניסה למנוע את הגירוש: סיפור חייו המרתק של דון יצחק אברבנאל

בין דפי ההיסטוריה של העם היהודי, ישנן דמויות שדוממות על הנייר אך זועקות בכאב ובכבוד. אחת מהן היא ללא ספק דון יצחק אברבנאל – מדינאי, הוגה דעות, פרשן תנ"ך, ובעיקר – יהודי שלא היה מוכן לעמוד מנגד בשעת מבחן נוראה.

בשנת 1492 הונחת על יהודי ספרד גזר הדין האכזרי ביותר: צו הגירוש. המלכים הקתוליים, פרננדו ואיזבלה, חתמו על צו שמורה ליהודים לעזוב את הממלכה תוך שלושה חודשים – או להמיר את דתם. מאחורי המהלך עמד תומאס דה טורקמודה, האינקוויזיטור הכללי, שראה ביהדות איום מתמיד על טוהר האמונה הנוצרית.

דון יצחק אברבנאל לא היה אדם מן השורה. הוא שירת כשר אוצר תחת שלטון פרננדו ואיזבלה, וזכה לאמון המלך והמלכה. הוא היה דמות נערצת לא רק בקרב יהודי ספרד אלא גם בחצר השלטון. אבל ברגע שהגיעו אליו שמועות על הצו המתקרב – הוא לא ניסה להיאחז במעמדו האישי, אלא שם את כל כובד משקלו למען אחיו.

לפי המקורות, אברבנאל ביקש להתקבל לפגישה דחופה עם המלך. הוא פנה אל לבם של פרננדו ואיזבלה בנאום נרגש: לא רק בשם ההיגיון הכלכלי – יהודי ספרד היו מעמודי התווך של הכלכלה, המדע והרפואה – אלא גם בשם ההגינות והצדק. הוא הציע למלך סכום עתק, של 30,000 דוקטים של זהב – סכום שיכול היה לקנות לו חנינה לכל עמו. באותה תקופה זה היה סכום עצום, שהשתווה להכנסות השנתיות של הממלכה.

לפי מסורת רווחת, באותו רגע דרמטי – כאשר המלך והמלכה כבר נטו להשתכנע – פרץ תומאס דה טורקמודה אל החדר, בידו צלב גדול, שאותו הטיל לרגלי המלכים, והוא זועק: "כמו שיהודה איש קריות מכר את אדוננו בעבור שלושים מטבעות כסף, כך תעשו גם אתם!". דבריו עשו את שלהם. הקנאות גברה על ההיגיון, וההחלטה נחתמה: הגירוש יצא לפועל.

לאחר שנכשל במאמציו, לא בחר אברבנאל להמיר את דתו או להישאר יהודי בסתר. הוא קם, ארז את משפחתו ורכושו – ויצא לגלות יחד עם אחיו לגורל. המעשה הזה, של שר אוצר מהחשובים באירופה, שוויתר על מעמדו למען עמו, הפך אותו לדמות מופת. לא רק חכם – אלא גם נאמן, מסור ואציל רוח.

הוא לא חדל ממאבקו גם לאחר הגירוש. בגלותו בנאפולי, ולאחר מכן בוונציה, המשיך לכתוב, לפרש את התנ"ך ולעודד את היהודים שלא לשקוע בייאוש. אברבנאל האמין כי גירוש ספרד אינו אלא שלב שמקרב את הגאולה, ושאל ליהודים להתייאש אלא להתחזק ביהדותם ביתר שאת, כי הגאולה קרובה לבוא.

את דון יצחק אברבנאל כולנו מכירים. הוא תמיד מהווה דוגמא למעמד הרם שאליו הגיעו היהודים בספרד של לפני הגירוש. אך האם שמעתם על אברהם שניור קורנל? ובכן, אברהם שניור קורנל היה אחד מהיהודים רמי המעלה ביותר בספרד טרם הגירוש. הוא היה גובה המיסים של המלך במדינת קסטיליה. בין שאר תפקידיו הרמים כיהן כשר האוצר של המלך פרננדו – בדיוק כמו דון יצחק אברבנאל. אומרים שהוא אפילו היה ה"שדכן" ששידך בין פרננדו לאיזבלה. כשהגיעה גזירת הגרוש, אברהם שניור קורנל ניסה למנוע את הגזירה יחד עם דון יצחק אברבנאל. אף הוא הציע כופר עצום בשביל למנוע את גזירת הגירוש. אך ביום הגירוש לא הופיעה משפחתו של קורנל בנמל בשביל לעזוב את ספרד. במקום זה בחר שניור קורנל להתנצר.

שני האישים הללו, דון יצחק אברבנאל ואברהם שניור קורנל, מהווים את הדוגמא לגורלה של יהדות ספרד. אחד הפך את עצמו לענק רוח, והמשיך להפיץ את חכמתם של יהודי ספרד עד דורנו אנו, ואחד, באותו צומת של החלטות בדיוק, נכשל במבחן ההיסטוריה ונמחה מספר הזיכרון של העם היהודי. שני אלו מהווים תזכורת גם לדורנו אנו. יכולים להיות שני אנשים, שלכאורה שניהם אותו דבר, אך מספיקה החלטה אחת חשובה, שתקבע לדורות מי יהיה שייך לספר ההיסטוריה היהודית, ומי ימחה ממנו.