טורים אישיים - כללי

למה יש יותר קומוניסטים מרפובליקנים בפקולטות אמריקאיות, ואיך זה קשור לפרופסורים ישראלים אנטי-ציוניים ולהתנגדות לתכניות לימודים נפרדות לציבור החרדי?

כשעבדתי במשרד לאזרחים ותיקים, הייתי אמונה על פניות הציבור בלשכת השר. אני זוכרת את א' - קשיש, ניצול שואה, שהיה מתקשר כמעט כל יום ללשכה, כל פעם בתואנה שונה

בכל לילה, שנייה לפני שאני נרדמת, אני עוצמת עיניים ואומרת: "אבא, תודה על המשפחה, על הבריאות, על הילד, על כל מה שעברתי, תודה על הפרנסה, על החברים, על השמחה אבל יותר מהכל – תודה, אבא, על התשובה"

"חיה רבקה, זכרונך לברכה. עד אתמול עוד היית כאן, אתנו, בעולם הזה". טור פרידה מדמם

בפרשת השבוע אנחנו לומדים על הקרבת הקורבנות: הפיכת הבהמה, הבהמיות – לריח ניחוח להשם. מהי הקרבת הקורבנות של חיינו? ואיך מציאות חיים מייגעת וחדגונית – יכולה להפוך לסיפור אחר לגמרי?

בוודאי שמעת על המחקר המפורסם, שגילה כי טיפות מים שאמרו מילות גנאי על ידן, נהפכו לצורות מכוערות – ואילו טיפות מים שבירכו אותם, התגלו במיקרוסקופ, כפרחים סימטריים ויפהפיים. אבל איך העובדה המדעית הזו סייעה לנשים רבות לבנות מחדש את בתיהן, ולשקם את היחסים בתוך המשפחה?

צופים שמרשים לעצמם ולילדים שלהם להתמכר לתכנית שמעודדת רוע, לא יכולים להתלונן עכשיו שערוץ 2 מאפשר אלימות

"אם יורשה לי, אביב, אחרי אינספור מסרים שקיבלתי ממך, היום זאת אני, הקטנה, שרוצה להעביר לך מסר. לתחושתי אביב, ונראה שלתחושתם של עוד רבים אחרים – אכזבת בחיפוש אחר האמת". אפרת כהן, ילדת אור ירח לשעבר, סוגרת חשבון עם אחד מגיבורי הנעורים שלה, אביב גפן

קשה להאמין, אבל יכול להיות שבעוד שנה ישראל תתגעגע מאד לברק אובמה

למה אני מעכבת משימות לרגע האחרון? מדוע ימי שישי מוצפים במטלות, שיכולתי לעשות בימים אחרים? טור לפרשת כי תשא, שנפתח בלידה שהסתיימה עם קבלה לא צפויה

אם קשה לך ואת עוצרת את הנתינה, גם ענני הברכה של חייך עצורים, ומסרבים להוריד את השפע האושר והעושר שאת מצפה להם. טור נשי לפרשת ויקהל

שמעון כהן ושותפיו התמודדו בתחרות האפליקציות של בנק הפועלים. הם אמנם לא זכו בתחרות, אבל יצאו לפחות עם כמה תובנות יהודיות מעניינות ומפתיעות

כנער, תורגלתי לקום מוקדם בבוקר ולנסוע לחוף הים הקרוב, לעמוד בפקקים, לחפש חניה בתל אביב העמוסה, להתלונן שהחניונים עושקים אותנו במחיר, להתמלא בחול ולמלא גם את האוטו, להיתקע שוב בפקקים, ועד שמגיעים הביתה כבר נגמרת השבת – וחוזר חלילה. ואז הבנתי: מצטער, זו לא מנוחה

בימים אלה, כשהרפורמים עולים לכותרות, כדאי לחזור אחורה ולהיזכר באסון שהמיטה על עם ישראל התנועה הרפורמית

"הנה הדבר שבו אני מוצא נחמה: הכל בידיים של אלוקים, הכל". מתי נשמע תשובות כאלה מפוליטיקאים ישראלים?

ת'אמת? רציתי לבכות. הדמעות כבר ביצבצו בעיניים, וניגבתי אותן במהירות. מה יגיד בעלי, החתן הצעיר, שמחכה שאצא עם כיסוי הראש החדש? אי שם, בנפש שלי, הייתה זעקה אילמת. עוד לא התרגלתי לדמות הססגונית שניצבה מולי במראה. האם זו אני? שאלתי ולא קיבלתי תשובה

"הדרי, אני מסתכלת בתמונה שלך, ומצטמררת מכמה שאת דומה לאבא ולאמא שלך, פרח שנקטע בדמי ימיו... המשפחה שלנו עדיין לא יודעת איך לחיות בלעדייך. לא בטוח שהיא אי פעם תדע. לא, לא לומדים את השיעור הזה בשום צורה קודם לרגע ההוא, שהשכול דופק פתאום על הדלת שלך..." – אפרת כהן נפרדת מהדר כהן, בת משפחה שנרצחה אמש בפיגוע בשער שכם

"פרשנים על החברה החרדית וצפונות העתיד עבורה ילכו ויבואו. החברה החרדית, במובנה כחברה של תורה, תישאר". מעיין כפיר בטור תגובה לתיאוריות של אבישי בן חיים אודות עתידו ומצבו של הציבור החרדי

הרב יצחק יוסף הצהיר שחינוך מעורב לבנים ובנות אינו אפשרי. למה, בעצם, אי אפשר לחנך יחד בנים ובנות? ואיך ייתכן שהחינוך הנפרד, שנחשב פעם דבר מיושן, חוזר לאופנה במקומות רבים בעולם המערבי?

הסיפור המרגש על הערבייה המוסלמית שרצתה להתחתן עם יהודי ישראלי לא רק שלא קרה, הוא אפילו לא היה עלילה דמיונית. עם העובדה הזו, משום מה, לאבירי הליברליות אין שום בעיה

האהבה שהורעפה אתמול על אורי לופוליאנסקי היא בסך הכל ניסיון לומר תודה על המהפכה שחולל האיש שהקים את 'יד שרה', ארגון שלפעמים אנחנו לוקחים כמובן מאליו

לפי השיר הנפוץ והמקומם, המושר רבות עד היום בטקסים שונים, לא קרה לנו נס, ולא מצאנו פך שמן. הקמת המדינה – כך מנגנים באוזנינו מידי שנה – הייתה מעשה של כוחינו ועוצם ידינו. לא זכינו באור מן ההפקר, וגם לא בחסד האלוקים

יאיר לפיד החליט שהדרך לראשות הממשלה עוברת בהפעלת קסמו האישי על הציבור החרדי – אבל מבלי לשנות את עמדותיו במילימטר. מה עומד מאחורי ההתנהלות החדשה שלו?

האם באמת כל כך חמור להחזיק אייפון, עד כמה הוא משפיע עלינו, והאם טלפונים כשרים הם לא לחלשי אופי? אפרת כהן בטור שישאיר אתכם עם נקודה למחשבה

התקשורת נוטה לחלק את האסלאם ל"רדיקלי" ו"מתון", אבל זו טעות: יש רק אסלאם אחד, קוראן אחד והלכה אחת, ואף אחד – לא המוסלמים המתונים, ולא המוסלמים הקיצונים – לא יכול להגיד שחטפו לו את האסלאם. טור דעה

עיריית תל אביב מגלה אזלת יד מול המסתננים בדרום העיר, אבל בהחלט יודעת לפעול בנחישות מול הדתיים בצפון

"הבטתי בה ולא האמנתי. ביד אחת היא אחזה בצרור בגדים, ביד השנייה היא החזיקה מספריים. לאט לאט, סלילים של בד התחילו למלא את הרצפה. 'היא קורעת אותם', אמרתי לעצמי. 'היא באמת קורעת אותם'" – מרים בן דוד חוזרת אחורה בזמן, ונזכרת ברגע ההוא שבו גזרה את הבגדים הלא צנועים שלה

בעוד שנה יתחלף האדם היושב בבית הלבן. האם הנשיא הבא יהיה ידידותי יותר לישראל? לא בטוח בכלל

"אני? מקווה? את יודעת כמה נשים טבלו שם קודם? זה יותר גרוע מבריכה!", הפטירה לעומתי אחותי הגדולה. ואני התפללתי עליה, בדמעות, במשך שבועות, שה' יפתח לה את הלב רק לנסות. ומה קרה בסוף? לא תאמינו...

נעמה הנקין הי"ד נגעה בחייהם של אנשים רבים כל כך – אולי בגלל השיעורים שאפשר וצריך ללמוד ממנה