טורים אישיים - כללי

מידת הגאווה היא המידה שהכי קשה לשבור ולשנות. בעבר הייתי בטוחה שהשגתי הכל בכוחות עצמי. עם התשובה, הבנתי שהכל מתנות מהבורא

עלינו לזכור שלנסות לתקן את העולם, כמו גם את הבעל והילדים, זה פשוט בלתי אפשרי. עובדה שכל הניסיונות עולים בתוהו... העניין הגדול ביותר הוא שבכל אדם יש הפוטנציאל והכוח להיות המגדלור במקום בו הוא נמצא להפוך לקברניט של הספינה

אהבתו של הבורא היא נצחית ואינסופית. במה הוא מבטא את חיבתו העזה?

האם אנחנו, ההורים של היום, יודעים שחינוך ילדים זו עבודה קשה, או שאנחנו מצפים מהם להתחנך "אינסטנט"? בואו נלמד מהמנהיג הראשון איך להנהיג נכון את ילדינו

אנחנו אומרים בכל יום "שהכל נהיה בדברו". לא חלק נהיה בדברו, אלא הכל. הקב"ה הוא זה שכותב את ה"תסריט" של חיינו, והוא יודע הכי טוב מה נכון בשבילנו

אנשים רבים מתקשים להבין איך אני מצליחה להסתדר בלי טלפון חכם. כשאני מביטה סביבי, אני בעיקר רואה סיבות להמשיך להסתדר בלעדיו

אוריין-יסכה שבת גדלה ברמת השרון, אבל התוודעה לרב אדלשטיין זצ"ל מקרוב רק בסוף שנות העשרים שלה. בטור פרידה מיוחד היא מספרת על דלתו הפתוחה לרווחה תמיד, והברכות שחילק כל חייו

במציאות הרוחנית, הכוללת את עולם הרגש דרכו אנו חווים את המציאות, העבודה היא לבחור בין טוב לרע, בכל שלב ושלב. או נכון יותר יהיה לומר – לבחור בטוב בכל רגע מחדש, משום שהרע פשוט מופיע ומשתלט גם ללא כל הזמנה מוקדמת

"צריך לנצל כל רגע, אחרת זה ממש בזבוז זמן!" – כך חשבתי תמיד על בילויים ועל מסיבות. היום אני חושבת כך על מצוות ועל אמונה. כי בשבילם, ורק בשבילם, הגעתי לעולם

עם הכניסה לחודש השמח בשנה, כמה סיבות להתרגל לשמחה באופן קבוע

תלוש המשכורת החודשי שלך הופך בבת אחת לטופס בחינה. מהו המבחן שעליך לעמוד בו בהצלחה?

מתפללנו כל כך, קיווינו למשהו שיהיה טוב בשבילנו, אבל בסוף קבלנו משהו... קצת אחר. לא בדיוק מה שדמיינו. האם התפילה שלנו לא התקבלה? או שקבלנו בדיוק את מה שהיינו צריכים לקבל?

ועדת ביטון הוקמה כדי לגבש המלצות ללימודי מורשת יהדות ספרד והמזרח בבתי הספר הממלכתיים. התוצאה: הילדים שלכם ילמדו על יהדות ספרדית 'פתוחה', ישמעו דברי הגנה על הקראים, ויכירו את הבבא סאלי בתור 'עוד דמות אחת' ברשימה ארוכה של אנשי שם יוצאי מרוקו

הקב"ה הטביע בתורה הקדושה את הכלל: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך", אולם בדורנו התהפכו היוצרות וכמו נוצר כלל חדש: "כבד את בנך ואת בתך, למען לא יקצרון ימיך"

צרות ותלאות העולם מוסיפות בעקביות כאב ושיברון לב. מה יגרום לשברים הללו להתאחד מחדש?

הקב"ה יודע בדיוק מה היא טובתנו. אם אנחנו מתפללים על משהו מסוים, יתכן שהקב"ה ישמע לתפילתנו וייתן את בקשתנו – אך היא לא תהיה טובה עבורנו... לכן צריך להתפלל מעומק הלב, שהקב"ה ישלח לנו בדיוק את הדברים הטובים לנו, ושייתן לנו את הכח לקבל הכל באהבה

הנפש דומה לכוס שאליה אנו מבקשים למזוג משקה. היא מסוגלת להכיל עד גבול מסוים. אם ננסה להמשיך למזוג לתוך כוס מלאה - המיותר יתחיל להישפך לצדדים ולגלוש לכל עבר

דווקא מתוך החורבן והקושי הגדול, צומחת הישועה הגדולה ביותר לה את יכולה לצפות, והיא מגיעה כהרף עין

כשמגיע מצב בו כל האפשרויות מוצו ואת נותרת חסרת מעש מול ההתמודדות שבפניך, מהו הדבר העוצמתי שעליך לבצע?

מה שאנחנו רואים שקורה זה לא באמת מה שקורה פה וזו לא הדרך באמת לטפל בו ולכן הוא ממשיך וממשיך. השורש שלו הוא עתיק יומין, עוד מימי אברהם יצחק וישמעאל, והוא נמשך עד אחרית הימים. איך מתייחסים אליו? איך פותרים אותו? שיעור מפי הרב יובל הכהן אשרוב

מכתב פרידה שכתבה אחת מחברותיה של המחנכת ברוריה פונפדר ז"ל: "איך נפסע בעקבותייך, ואת תמיד הלכת בין צללים, ורק שובל של ריח ניחוח סביבותייך, גילה טפח מרוב פעלים"

לפעמים ההמתנה היא מורטת עצבים, לפעמים היא רווית געגועים. באילו דרכים היא תגיע לסיומה הנחשק?

היצר גורם לאדם לחפש את האושר במקומות אחרים. מהיכן זה נובע, ואיך מונעים את זה?

פלאי הטכנולוגיה מפתיעים בכל יום מחדש, אבל טרם הצליחו להמציא חצאית במידה 48 שכשלובשים אותה היא נראית במידה 44

האמנם צריך תמיד להקשיב לקול הפנימי? הוא עמוק, והוא אמיתי, אבל מאיזה מקור הוא מגיע? מיהו זה ששולח את הקול הפנימי הזה?

לא משנה תוארו של העומד מולך, שנות הלימוד שצבר, חכמתו או רמת האיי קיו שלו. כשאתה זקוק למישהו, אתה זקוק לו במאת האחוזים

בעולמינו, רב הנסתר על הגלוי. מה שמתחולל לנגד עיניך הוא לא ההסבר הנכון למציאות. היכן מתחבאת האמת? מאמר נשי לפרשת וארא

דווקא בזמנים בהם נדמה שהגענו לדרגה הנמוכה ביותר, צריך לזכור שהגאולה ממש מעבר לפינה

"יחד עם הסטירה של המלאך, שכחנו גם למה כל מה שאנחנו עוברים בעולם הזה, הוא לטובתנו. אז בלילה, לפני שאני הולכת לישון, אני מבקשת מהנשמה שתזכיר לי

מה קורה כשאני חולה? אימא היא עיקר הבית. אם בא לנו על ההגדרה הזאת ואם לא - זאת האמת. אנחנו המרכז, הכול יוצא מאיתנו והכול מתרכז אצלנו. הקטנים לבושים בבגדים לא שלהם, הבית הפוך, והשליח של הפיצה מגיע ערב אחרי ערב