טורים אישיים - כללי

לא אחת "אייטם" חדשותי חם המבוסס על וידיאו "נזרק" לפח, בשל אי התאמתו לקריטריונים ההלכתיים והרוחניים. גבי שניידר, כתב החדשות באתר הידברות, מסכם שנה ומוריד את הפח

מה גרם לעידן משולם להקים את ערוץ 'בול פגיעה'? ומהו הסרטון ששינה את חייו? אחרי צפייה של מאות שעות בהרצאות ובתכנים שונים, הוא מכתיר את 'הסרטון של שנת תשע"ח'

יצא לך פעם לשמוע משהי אומרת: "אני כל כל מתמסרת לעבודה, אף אחד לא היה עושה מה שאני עושה בצורה כזו יסודית", או: "צברתי כל כך הרבה ניסיון ואני מכירה את המערכת אפילו יותר טוב מהבוס, אי אפשר להסתדר בלעדי!"

"השנה אלך לבית הכנסת, שוב בעלות השחר, לפני הנץ החמה. ואקח איתי גם את בנותיי שגדלו. הדמעות ירדו, והלב יזעק, ומתוך השבר הזה, אתפלל לילדים הנוספים שאני כל כך רוצה". אביגיל מזרחי על תפילת ראש השנה שלה

את הכבוד והערך, את הקיימות הזו שכולנו מחפשים – נקבל בטוב, ברגע שנסכים להיות. תגובה לטורו של דודו כהן, "פייסבוק היא מדינת האנשים המאושרים"

"אלינור איילה הסבירה לי באישיותה המיוחדת והחכמה עד כמה החיים יקרים, וצריך לנצל מהם כל רגע. להעריך כל פירור של מצוה, חסד, מילה טובה, הארת פנים ואמונה". טור אישי לסיכום שנה, בעקבות מתנדבת בשבע ברכות שנכנסה ללבבות

יומולדת הוא סתם מספר וסתם יום אם לא עשית משהו אחרת, טוב יותר, מהמספר הקודם שחגגת. אם לא התקדמת

מה הופך אותי לאמא "שווה"? מהו אותו הדבר שייתן לי את ההרגשה שאני אמא שווה, ומהו הדבר שהילד שלי חושב שעושה אותי  ל"אמא שווה"?

"שמעתי את ה' מדבר איתי והבנתי למה יש היום כל כך הרבה רווקים ורווקות, ולמה אולי דווקא הטובים שבינינו"

איך הבת הפכה בורקס לפיצה, ואיך גרמתי לבת השניה לאכול סלמון בסעודת שבת? על פנינים של יצירתיות שאפשר ללמוד לפתח

כמו ב"מסלול" הליכה ביום בהיר, בו נהננים משמים חפים מכל ענן ומהרקפות שלצד הדרך, והצעידה במעלה ההר היא החויה בעצמה - כך במסלול החיים. אמא, הימים עוברים, אמא! בואי גם תהני בהם ותחווי אותם

בזמן של קושי, כאשר יש צרות, יש כאב וסבל ברובד הפיסי, זה הזמן להתמקד בהתרחבות הנשמה, ולחשוב כיצד הנשמה שלי יכולה לצמוח ולגדול מתוך ניסיון זה?

החופש הגדול לא מתחיל להיגמר, והילדים ואתם משוועים לקצת שגרה? קבלו 4 טיפים מנצחים לשמירה על המשך השפיות

טור מיוחד לאימהות בחופשה הגדולה, עם 5 טיפים מנצחים ממנחת ההורים פסי דבלינגר

קחי לך את "החופש הגדול" כפרויקט, והתייחסי לתפקיד שלך בו ברצינות. זה לא סתם פרויקט בעבודה המתומחר לפי שקל לדקה, מדובר בחלק מכובד של מילוי התכלית שלנו כאמהות, ובוודאי על ההשפעה שלנו על הילדים לכל החיים       

השבוע התעוררנו למשמע הדבר המצמרר, מרעיד כל נפש. אחת מאבני הכותל נטשה את עמדתה ונחתה על הקרקע בקול רעש גדול. האם הרעש העצום הזה בא לעורר אצלנו שאלות? מדוע זה קרה? היש מקרה בעולם?

את באמת רוצה להשיג משהו? מה את מוכנה לעשות בשביל זה? לא מה אחרים צריכים לעשות. מה את יכולה לעשות

נפילתה הנדירה והתרסקותה של אחת מאבני הכותל זעזעה רבים. האם יש קשר בין הנפילה לבין אירועים כואבים שאירעו לאחרונה בעם ישראל? אבנר שאקי מעלה את התהיות הכואבות ואת המסקנות

גו'זף אוברטון, סוציולוג אמריקאי, הגדיר מודל שמאפשר להשחיל רעיונות לשיח הציבורי ולהפוך את מה שהיה מאז ומעולם בגדר טאבו – ללגיטימי, נורמלי וחוקי לחלוטין. לפי המודל שלו, אפשר להכשיר כל דבר, לא משנה כמה הוא מנוגד להגיון, באמצעים הנכונים

"אני לא באמת יודעת מה אומרים על אדם שהיה כל כולו למען אחרים, כל כולו נתינה ואהבה וחיוך אחד גדול עם גומות, שמאיר כל חדר שהוא נכנס אליו. שהופך כל חלל למלא". טור פרידה כאוב 

שאלה תמימה על ספסל בגינה, גרמה למחשבה לנקר במוחי עד שמצאתי לה תשובה: "מה הם, בעצם, החיים שלי?" טור שכולנו נזדהה עמו

למה אי אפשר ללמוד קורס קצרצר, וללכת לטפל? למה חייבים סטאז', ואיך זה שנותנים תעודה מקצועיות לאנשים חסרי הכשרה?

מצמרר איך דור שכולו עסוק בלקחת ופחות בלקבל, שוכח לעצור לתת הצצה פנימה בתוך המירוץ הזה שנקרא "עולם הפוך ראיתי"

מיהם ה"שומרים" שלנו, ועל מה בדיוק השומרים? איך מזהים אותם ואיך מתגברים עליהם?

החורבן, הגלות והצרות נבעו ממה שהרגישו הרגשה דמיונית מהבורא ואמרו "בשנאת ה' אותנו". תחושה זו יצרה בעם שלם בכייה של חינם של לילה שלם! בכיה המבוססת על דמיון ופירוש שלילי של הבורא

"הילדים שלי לא מובנים מאליהם, לא רק משום שכל תינוק שנולד לכל אחת זה נס בפני עצמו, אלא משום שעברתי דרך ארוכה וכואבת עד לרגע בו החלטתי להיות אמא", דבורי וקשטוק בטור מעצים על הבת הרביעית שנוספה למשפחתה והתובנות שבדרך

נכון, פעם באמת לא היה ככה, והפריצות לא "קרצה" מכל עבר, אז נדרשנו פחות לעמוד על המשמר. ומה, רק כשזה דופק בדלת ליבך – מתעוררים?

בין המצרים – החלק שלך בבית המקדש השלישי. זה הזמן לתקן את שנאת החינם, ולקרב אלינו את הגאולה השלמה

מי שלא מתעלם לעולם – הוא תת המודע שלנו. הוא זוכר. ושומר. ואוגר. ובבוא העת זה יחזור אלינו כמו בומרנג, וזה יצוף, ולא ייפלט אל החוף

מה שהכי חמור הוא שאותם קנאים למרחב הציבורי, בעצם אומרים לנו בצורה נורא פשוטה – המרחב הציבורי שייך לכולם, בתנאי שאתם מתנהגים כמונו, ומקיימים אירועים פרוצים כמונו. אם אתם רוצים לשמור על הצניעות (הנשים עצמן מעוניינות בכך!) – אין לכך מקום