טורים אישיים - כללי

החיים למדו אותי שמטרתנו הינה להוציא מן הכוח אל הפועל את החוכמה שקבלנו

מדוע לא פתח ניר, בעלי, חשבון פייסבוק עסקי שיקדם את העסק? והאם אנחנו יודעים לעשות את ההפרדה בין ברכה לבין קללה?

אבא שמח בנו בכל דבר קטן שאנו עושים: בכל פעם שאנו נוטלים ידינו בבוקר, בכל פעם שאנו נותנים צדקה, בכל פעם שאנו עוזרים לזקן, בכל פעם שאנו מטפלים בילדינו בסבלנות ובשמחה

אני יודעת שאני לא מבינה כלום. אז איזו טרוניה תוכל לעמוד בפני מי שכל מעשיו אך צדק ואמת?

בסופו של יום, כל אדם אמור ללכת לישון עם עצמו לפני הכל, ועל כן כדאי לו מאוד לדאוג לשלוות הנפש הפנימית שלו, עוד בטרם הוא מנסה לטפל בבעיות של סובביו

אין מציאות טובה יותר מאשר המציאות שבחרת בשבילי! תודה שברגע זה אין לי זיווג עדיין! תודה שברגע זה ממש אין לי בעל ומשפחה משלי

סיפורה של עליזה ריינס, שכמעט נשכח מלב, הוא עדות מצוינת לכוחה של לשון הרע להרוס את חייהם של אנשים, ולצורך המוסרי שלא להיכנע לפיתוי של קבלת לשון הרע

הנטייה שלנו כבשר ודם היא לדקדק יותר בכל דבר שהוא מחוץ לד' אמותנו, הן בהתנהגות, הן בעבודת המידות והן בעשיית חסד עם אנשים חיצוניים, ועוד. בבית אנו לא תמיד מקפידים על יחס הולם ומכבד

קל להיתפס לקיצורי דרך ולהימנע מלקיחת אחריות. אך האם אפשר להגיע כך לאושר?

אם היה משה רבנו נכנס לארץ ישראל ובונה את בית המקדש, לא היה הקב"ה מחריבו

במקום לבכות ולהתלונן על הנהגתו של הבורא יתברך, זה הזמן הכי טוב לעשות עבודה אמיתית, ולהכין את השטח לקראת הדבר האמיתי

מיליוני אנשים מוכנים להישבע שנלסון מנדלה מת בכלא, שמיקי מאוס לובש שלייקס, ושבארצות הברית יש 51 מדינות. האם הסיבה נעוצה ביקומים מקבילים שבהם אנחנו חיים, או שמא יש הסבר פחות מסעיר לתופעה?

איננו רוצים לקבל עוד בשורה מרה, כדי להבין כמה יקרים הם החיים, אלא להקדים תרופה למכה, ולראות את היופי שבכל רגע של קיום מוגש

רבנית הידברות, חגית אמאייב, בראיון אישי מרתק מלב אל לב ברדיו ירושלים לתוכניתם של דנה ומשה ורון, על חייה כיועצת לאלפי משפחות בעולם ההורות והאישות, ועל סיפור חייה האישי, שהביא אותה לתהליך המדהים הזה

מי ראוי להנהיג את העם? רק אנשי אמת ישרים, הם הראויים להנהיג את עם ישראל

ליד אימא אני תמיד שמחה, תמיד מחייכת. שום דבר לא כואב לי. הכל בסדר, הרווקות מהממת. ליד אימא אני תמיד שרה, רוקדת ומקפצת

כשכואב לאדם בגוף או בנפש, הוא נאלץ לבחון ולברר את משמעות המצב בו הוא נתון: האם טוב לי בחיי או רע? האם אני במקום בו אני רוצה להיות או שאני לא בכיוון? ובכלל, במה בדיוק אני משקיע את מירב האנרגיות שלי?

בפוסט שפרסם בפייסבוק סיפר פריצקי, חבר 'שינוי' לשעבר, שהוא נמנע מלאכול בבתי עסק שיש להם תעודת כשרות. האם יש סיכוי לקמפיין ישראלי גורף בעד הדרת כשרות?

האם אני בוחרת לוותר על חיי ולהתייאש מהם, או שאני לוקחת החלטה אמיצה להצליח?

החופשה הגדולה רק מעצימה, מנפחת ומטיחה בפנינו את כל אותן בעיות שעדיין לא השכלנו לפתור

מי שמחזיק עצמו לעניות והוא מרוצה ממה שיש לו, ואוחז עצמו שהוא שמח תמיד, אזי הוא יפה תמיד כי הכל יפה ונאה אצלו ושמח לו מאד מכל מה שיש לו

אם איננו מרגישים את להט האהבה לבורא יתברך, משמע אנו עוד רחוקים מתכלית העבודה

בתי הקטנה והאהובה, אני יודע שחוסר הוודאות קשה לך, שאת לא מבינה למה אני עושה לך את זה, למה את צריכה לחוש כאב או צער, למה צריך להיות חוסר אם אני כ"כ אוהב

"לא פשוט להיות פשוט", אך זוהי גם כל מטרת שליחותנו בעולם. אין השקעה משתלמת ומבורכת מזו בעולם

כל אחד רוצה לדעת לאן פניו מועדות, עד שלעיתים מתעורר בו דחף חזק לקצר תהליכים

הטור של אורטל קפטן: "לא תארתי לעצמי שבכותרת קטנה ופשוטה טמונה סכנה כל כך גדולה"

בעיני מתנגדי ה'הדתה' אותה הם מדמיינים לראות בכל מקום, הורה אחד יכול לכפות את דעתו על כל שאר הורי הגן, כל עוד הוא מחזיק בדעה הנכונה. הבעיה העיקרית של המיעוט האנטי דתי בישראל הוא סירובו להכיר בכך שהוא מיעוט, או בעובדה שבדמוקרטיה – המיעוט איננו קובע

היום אני חושבת לעצמי שלולא שורת הליקויים החמורים הללו, לא הייתי מגיעה לתובנה שמלווה אותי עד היום כמורה. אולי בדיעבד היה שווה שכר הלימוד הזה. הוא היה כואב, נכון, אבל הפך אותי למורה טובה יותר

יאיר לפיד רוצה להכריז על זרם חדש ביהדות: הזרם הישראלי החילוני. את הטיעונים שלו הוא מבסס על שלל טעויות היסטוריות מביכות שבסופן הוא מודה בעצמו: יהדותו של הישראלי החילוני תלויה לחלוטין בתנאים סביבתיים משתנים

מה עם קיום מצוות, תפילות, צניעות, שבת? אנחנו מקבלים על עצמנו לקיים מצוות יקרות מפז וחשובות לאין שיעור, ובכל זאת, אומר רבי נחמן מברסלב – עיקר התשובה הוא לשתוק למול ביזיון