טורים אישיים - כללי

"אנחנו מסתכלים על הילדים שלנו, שלמענם אנחנו מוותרים על כל כך הרבה. מוותרים על שעות שינה, על מרבית חיי החברה שלנו, על הוצאות עבור עצמנו, ובקיצור – מקדישים את כל כולנו למענם, ומקווים שבבוא היום הם יידעו להעריך ולומר תודה. אך האם אנחנו באמת עושים את כל אלה לגבי ההורים שלנו?" – מיטל בוארון בטור חותך על כיבוד הורים

המודל לתסריט הוא בכלל שלנו, לקוח מהתורה הקדושה. נאמנות? תלמדו עליה הכי טוב מסיפור יעקב ורחל

כשנפשך מזגזגת בין פה לשם. בין אסור למותר. וקווי היסוד מטושטשים. מה תעשי כדי לצייר אותם מחדש?

"הייתה לה אימא מבוגרת, שהיא הייתה מאוד קשורה אליה. פתאום האימא קיבלה שבץ ובמשך ארבע שנים שכבה כמו צמח. לא מגיבה. לא מתעוררת. לא כלום. אחר כך היא חטפה זיהום ומתה. היא לא יכלה להתאושש, זה סתר את כל התפיסות שלה. היא סבלה ואפילו לא פתחה את העיניים בחיוך אחד מאיר של סוף, וזהו. נעלמה. מה זה? למה היא לא יכלה למות יפה?" – חיה הרצברג בטור על מה שנראה לנו טוב, ועל טוב אמתי

בעודך שולחת את כוחותייך, לחזית יומך. להילחם בקרבות פנים וחוץ. אלו כלים תבזזי לשימושך?

לימודי הליבה של החרדים שוב עולים לכותרות, וזו הזדמנות טובה לבדוק את האמת מאחורי הטיעונים המוכרים: האם באמת כל כך חשוב להשקיע בלימודי חול בגיל הילדות? ומה הקשר בין תעודת בגרות ומסלול תעסוקתי משתלם?

"זוגיות היא לא מגרש חיצוני. זוגיות היא החיים בעצמם והיא בתוכם והם בתוכה, בלי יכולת לעשות הפרדה. אין אישה שהטוב שלה נפרד ממצב הזוגיות שלה. לעולם לא יכול להיות רגש חיובי אמיתי ועמוק בתוך הלב לאישה, שלא מחוברת לבעלה באמת. אם אני לא בהתקדמות ובהתקרבות עם בן הזוג, אני לא אהיה מאושרת בשום מקום" – חיה הרצברג בטור שיעזור לכם להעמיק את הזוגיות שלכם, לתהומות שלא הכרתם

"כל כך הרבה פעמים אנחנו מרגישים כמו ילדים קטנים ואבודים. כל אחד שחי כאן בעולם, אם הוא לא זוכר את החוויה שבה הוא הרגיש ילד קטן ביער עם חיות טורפות ומצוקה היסטרית, סימן שהוא מדחיק מאוד יפה את הרגשות שלו. ומי שלא, בוודאי יודע שבחיים של כל אחד מאיתנו יש מקומות שנראים חסרי מוצא. לגמרי" – חיה הרצברג בטור מיוחד על התקופות שבהן אנחנו הולכים לאיבוד. או לפחות כך נדמה לנו...

"כשהרופאים בבית החולים ניתחו את סיפור ההצלה שלה, הם אמרו שאם הדימום היה נמשך עוד עשרים שניות היא הייתה הולכת לעולמה. כשסיפרה לי על כך קיבלתי צמרמורת. אמרתי לה: 'וואי! יהודית! מה זה עשרים שניות? זה כלום!'. היא הסתכלה עליי במבט יציב ואמרה לי: "מה זאת אומרת מה זה עשרים שניות? הייתי על היד של השם" – חיה הרצברג בטור מיוחד על געגועים וסיפור של השגחה פרטית מופלאה

איזה סוג תשובה עשית, פחד יצחק או חסד אברהם? אוריין-יסכה רייס בטור על פנחס, קיצוניות - ובעיקר אומץ

משה חיים, מפיק שיעורו השבועי של הרב זמיר כהן (שעבר לאחרונה מרמת אביב לבית הכנסת הגדול בתל אביב) בסיפור מעניין ומרגש שהגיע אליו

סופר 'מקור הברכה' בצפת. כולם, כולל אני, מחכים בתור עמוס לעייפה, ומתבוננים בריכוז בקופאית הזריזה ומאירת העיניים, שלא שכחה גם לצרף חיוך לעומת הלקוחות המזיעים. לפתע נעצרה העבודה, ותשומת לבה של הקופאית הופנתה לשתי ילדות קטנות, שבקול דק ושקט שאלו: "יש לכם אולי כוס מים?"

"לכולנו יש שפע של אוצרות, והאוצרות הללו נמצאים אצלנו, בתוכנו, אבל הרבה פעמים ובהרבה תחומים, המסע אל תוך עצמנו עובר דרך כל מיני מצבים ומקומות חיצוניים ומהם הוא שב אלינו. תפסיקו להיעלם ולשקוע. גלו את עצמכם, את העוצמה שלכם, את הייחודיות שלכם"

כאשר העדר, רואה בך מנהיגה. את נדרשת, ומחפשת את הגישה הראויה. היכן היא, וכיצד מיישמים אותה? הפרשה הנשית לפרשת פנחס

שאיפתך, להשכנת השכינה בביתך, נתקלת בנחש החמדה. מיהו? ואיך תמוססי אותו? כי לא נחש ביעקב

"רבי נחמן מברסלב אומר בהרבה מאוד מקומות שתכלית העלייה - ירידה. כל אדם שנתקל במילים האלה בפעם הראשונה חושב זה משפט בלי היגיון, אבל לא. זאת לא טעות. תכלית העלייה היא באמת הירידה" – חיה הרצברג בטור מאלף שישנה לכם את ההסתכלות על ניסיונות וקשיים מהקצה אל הקצה

"שנים רבות חלפו עליי בכאב ממש גדול שאפילו לא ידעתי להגדיר. הרגשתי שמשהו לא בסדר, אבל לא הבנתי מה לא בסדר, לא הבנתי מה הבעיה שלי. כל הזמן אמרתי לעצמי: "אסור להתלונן. יש אנשים עם בעיות ממש קשות. ולך הכל כל כך טוב, אז מה לא בסדר?", לא ידעתי להגיד. הרגשתי שבאיזה מקום יש איזו מסיבה ואותי לא הזמינו. באיזה מקום קורה משהו אמתי ואני לא מרגישה שאני מספיק שם. הרגשתי כאב שלא ידעתי לתת לו מילים" – חיה הרצברג בטור מיוחד על כאבים וגאולה

הרב דוויד שווארץ לימד אותי את השיעור אולי החשוב בחיי, עד שהסתלק בי׳ תמוז תשע״ג - רק חודשים ספורים לפני שבכורי נולד, ומאז נושא את שמו. הוא לימד אותי על לב טהור וזך, חף מיומרות העולם הזה. לימד אותי על אהבת-חינם. בזכותו חיי השתנו. לנצח

ההתקפות על התבטאויות של הרבצ"ר, התבטאויות אלמנטריות באוזני כל יהודי שומר הלכה, רק מוכיחות את המציאות בה אנחנו חיים: בעיני 'הציבור הנאור', לרב יש לגיטימציה רק אם הוא לא חושב ומתבטא כמו רב

תקשורת בין אישית טובה, יכולה לשדרג אותך. איך תעשי את זה נכון?

תמיד אהבתי את השם שלי, על אף הצורך להסביר אותו שוב ושוב לאחרים. אז למה, החל משבת האחרונה, קוראים לי אוריין יסכה?

כהעסיסיות נפרצת והמקלדת חוגגת, אוריין רייס במחשבות והרהורים בעקבות אסתי ויינשטיין

תולעת הקנאה, מכרסמת נתחים נתחים מתוכך. מתי היא מגיעה אליך, ואיך תצליחי לעמוד מולה?

בפוסט מיוחד בפייסבוק תוקף אבישי בן חיים את האופן בו סיקרה התקשורת את הפרשה וחותם: "השבוע נעשה עוול בישראל"

כשטרגדיה מכה אנשים שאיננו מכירים, אין לנו שום זכות לטעון שאנחנו מבינים מה קרה כאן. לכל משפחה יש חיים סודיים משלה, חיים שלאנשים מבחוץ – אין עליהם שום מושג

הידעתם? יש תיעוד ותיוק לכל שקר שלכם, והוא עתיד להיחשף

כשהמרגלים שלך נכנסים לפעולה, הכל משתנה. מה באמת כוחם, ואיך הם משפיעים על תוצאות מעשייך?

הסיפור כביכול הסתיים בהפי-אנד, אבל אני עדיין מתפללת על גלעד שליט. יש משהו נוסף שעדיין לא קרה

תחושת החסר שלנו נובעת מתוך דפוס הקיים כמעט בכל אדם – הוא בטוח שמגיע לו. אנחנו בטוחים שמגיע לנו הכל - בריאות, כסף, אוכל, ילדים, זיווג, בית וכו'. אבל האמת היא, שלא מגיע לנו כלום

אחרי שתחזקה בלוג פופולרי, ותיק ואהוב באתר mako, עוברת אוריין רייס לאתר הידברות עם טור שבועי חדש - "מבעד לצמתך". והפעם: "נדמה לי שהתבלבלת. אני אבדתך, לא להפך"