השואה

לילדים, שחיו בפחד תמידי, הוא היה מגדלור. הוא שר עמם "אני מאמין" בלחש, סיפר על משה רבנו שהוביל את העם לחירות, והבטיח שיום אחד האור יחזור. מסירותו לא הייתה רק פיזית – הוא שמר על נפשם, נתן להם תחושת משפחה בתוך ההרס

הגרמנים היו בטוחים שהיא פרו נאצית, בעקבות קשריה עם חתניה, אך כאשר קצין נאצי ביקר בביתה ושאל מה הוא יכול לעשות למענה, תשובתה הייתה "להסתלק עם חייליך מן המדינה"

בכנר הצליח לשמור על קור רוח בשעה ששוחח עם הקצין, שישב מולו ושיחק עם אקדחו. אך לפתע זינק בכנר על רגליו, והתחיל לצעוק על הקצין. אם אתה חושב שאני מסתיר יהודים, אנא מצא אותם! היכן הם? מתחת לשולחן שלי?

המפקד קם ממקומו בזעם, הצמיד את פניו לפניה וצרח בטירוף במלוא גרונו: "את מבקשת ממני למסור לידך את היהודים המלוכלכים הללו?! הסתלקי מכאן מיד, לפני שאחטוף את דרכונך השוויצרי ואכלא גם אותך יחד עמם!"

הלורד מוין אמר לו בבוטות: "מה אעשה במיליון יהודים? היכן אשים אותם?". בעקבות המעצר והחקירות, ברנד לא חזר אל אייכמן בזמן, והעסקה, שיכלה להציל מיליון יהודים, לא יצאה אל הפועל

בליל ה-13 באפריל 1946 הכניס דיסטל חבר נוסף מאנשי הקבוצה אל תוך המאפייה. הם ערבו את הרעל בדבק, ובמשך שעות רבות עבדו ברציפות, והספיקו למרוח את הרעל על גבי 3000 כיכרות לחם שהיו מיועדות לאספקה למחנה השבויים

גנגל הבין שסיכוייה של גרמניה לנצח במלחמה אפסו, והוא החליט שלא להילחם על העיר. הוא לא יכול היה להיכנע בפני הכוחות האמריקאים, מפני שבעיר הייתה יחידה של אנשי ה"ואפן אס אס", אותם אנשי אס אס שהצטרפו לוורמאכט ונלחמו בטירוף עד למותם, והם היו יורים למוות בכל מי ששקל כניעה

הוא הבין כי הגרמנים רוצים פשוט לחסל, להשמיד, להרוג ולאבד, ואין כוח שיעצור אותם. כולם מפחדים מהם. ואז החליט להצטרף למחתרת. הוא השיג מצלמה קטנה ומיוחדת, במושגים של אותם ימים, והחל לצלם את מעשי הגרמנים

באומץ בלתי רגיל היא נסעה לפריז, ונכנסה לתוך מפקדת הגסטאפו כדי להעביר מסר לקצין נאצי ששיתף איתם פעולה. היא היתה צריכה לגייס את כל האומץ שקיים ביקום, כדי להסתנן כיהודייה עם תעודה מזויפת ללב המעוז הנאצי

ברשות המורדים היה מקלע אחד, כמה עשרות אקדחים, בקבוקי תבערה ובקבוקי חומצה. הגרמנים נכנסו לתוך הגטו בטנקים ובמכונות יריה, ולמורדים לא היה באמת סיכוי ריאלי, אבל הם החליטו כי לא ילכו כצאן לטבח

ניצולת השואה חנה רוזברוך נאלצה לשמש כליצנית במחנה ממיידנק, אך בכתה בליבה בכל פעם שנאלצה לשמח ולבדר את החיילים הגרמניים. בסרט מיוחד שהופק על ידי עיתון גרמני, היא מגוללת את סיפורה

רופא יהודי, ניצול שואה ואמן משמר את זכרונות השואה על ידי יצירה בחומרים שונים. "האב והבת נספו, אך הבן שרד והשיב את הצמות"

ישי לפידות, במסע אל מחנה ההשמדה אושוויץ, משחזר דברים מצמררים שאמר לו יהודי שורד שואה. צפו

בעקבות זעקת "שמע ישראל" של הרב הרצוג, זהותם היהודית של הילדים נחשפה והם ניצלו מאובדן נשמתם במעמקי המנזרים באירופה

ב-2 ביולי 1942 ריכזו הנאצים את כל היהודים כדי לרצחם במשאיות גז. הם פקדו על משה יפה לשכנע אותם להתאסף. הוא היה אמור להקריא מן הדף סיפורים על "שילוח למזרח" ולומר שמי שיתנהג יפה יזכה ליחס יפה, וכו'. במקום זאת הוא התריע באזני היהודים: "משאיות הגז כבר כאן, הרוצחים הארורים רוצים להרוג אותכם, נוסו על נפשכם"

היהודים הובלו חסרי ישע בין שורות של אנשי ס"ס ושומרים אוקראיניים האוחזים בנשק אוטומטי ובכלבי תקיפה. כל פעולה הכי קטנה הסתיימה בתגובה אכזרית ובלתי אפשרית

"אמנם אני שבר כלי, לקחו את ההורים שלי ואת המשפחה שלי, אני מיוסר כולי, אני רעב עד מוות, אבל התחושה שלי היא שאני מנצח את השטן בבית שלו, וזה כל כך משמח אותי, ולכן אני פשוט מחייך"

מכתב של ילד יהודי בשם דוד שפילמן נכתב בגטו לודז' ב-1940 ומוען לילד יהודי בארץ ישראל. הוא נמצא לאחרונה במרתף בפולין. בין היתר הוא כתב: "לומדים לדבר עברית וגם לכתוב. וגם לומדים לשיר בעברית. מחר חג החנוכה"

תוך כדי מהומת הקרבות ולחץ הכיבוש הנאצי, הגה ויטורי עמנואל רעיון: להמציא מחלה. וכך, בשיתוף פעולה עם חבר איטלקי, התחיל הרופא הצעיר למלא דוחות, לשמור דגימות, לתעד אשפוזים, הכל סביב מחלה מומצאת שלא היתה ולא נבראה, אותה הוא כינה "סינדרום K"

עם כניסת הנאצים להולנד, הם הציבו בגרמניה חייל וורמאכט בשם הנס גיאורג קאלאמייר. קאלאמייר זה לא היה צדיק גדול, ובכל אופן ההשגחה העליונה שתלה בראשו רעיון להציל את הקהילה הספרדית של אמסטרדם

ניצול השואה מיכאל בר-און מספר על החיים הקשים בתקופת השואה ועל המסע שעבר עד שהגיע לארץ ישראל: "מגיהינום לגן עדן". צפו

מי שכונה "הסבא של קיבוץ חולית" נרצח בטבח עם מטפלו. נכדיו מספרים בראיון כי הם רוצים שיזכרו אותו "בזכות החיים שהכניס לכל מקום"

"לא נראה לי שיש עוד אומה אחת בעולם שכל כך אובססיבית עם נושא הזיכרון", אומר הרב גולדוויכט, "למה אנחנו כל כך אובססיביים ב"לזכור" כל הזמן?" צפו בהסבר המרתק

כאבו העמוק של המורה, ניצול השואה, מנע ממנו למלא את התחייבויותיו לתלמידים. הוא ניגש לרבי מלובביץ' על מנת ליטול עצה, וזו התשובה שקיבל. צפו

כל בני המשפחה הובלו על ידי קציני S.S. אל תוך בית הכנסת שבגטו, והאב לוחש לבתו בת ה-6: "'מאמלע זיסל... נוסי על נפשך... המשיכי את השושלת!". עידו קפטן על סבתו שורדת השואה