בתוך מגילת אסתר עתיקה: הסיפור מאחורי תעלומת התעודה

לפני כחמישים שנה הגיעה אל הספרייה הלאומית בירושלים מגילת אסתר ישנה, משארית הפליטה באירופה, שנאספה מאתרי השוד של הנאצים לספרים עתיקים. והנה, בתוך המגילה מצא הספרן דניאל ליפסון "תעודת כבוד" לילדה יהודייה מאמסטרדם. שם הילדה: פסיה בלומיסט, ובתעודה נכתב בין השאר: "בעד חריצותה בלימודיה ויתרונה על שאר בני גילה". מה עלה בגורלה של פסיה בלומיסט במהלך השואה? האם שרדה? תשובה על כך הגיעה רק אחרי שנים, כאשר יצא ספר חדש לאור.

ב-9 באפריל 1945 יצאה ממחנה הריכוז הנודע לשמצה, ברגן בלזן, רכבת ובה כ-2,400–2,500 אסירים יהודים. היעד הרשמי שנקבע במסמכים היה טרזינשטט. בפועל, תנאי הקריסה של גרמניה הנאצית בשבועות האחרונים של המלחמה מנעו תנועה סדירה. הרכבת, השלישית מתוך שלושה טרנספורטים שיצאו מברגן בלזן באותם ימים, לא הגיעה ליעדה. היא נעצרה לבסוף סמוך לטרוביץ, וגורלה לא תועד ולא נזכר. שנים לאחר מכן, כאשר יצא ספר זיכרונות של אחת הנוסעות, התפרסם סיפור זה, כטרגדיה אחת בצד רבות אחרות באותם ימים של סיום המלחמה. לימים התפרסם הסיפור בשם "הרכבת האבודה".

רוב הנוסעים היו יהודים מהולנד, שהועברו קודם לכן דרך וסטרבורק. בחודשים שקדמו לפינוי שררו בברגן בלזן רעב כבד, צפיפות קיצונית ומגפות טיפוס. תמותה יומית גבוהה נרשמה במחנה, ומערכות המים והבריאות קרסו.

הקרונות היו קרונות משא, חלקם פתוחים. לא הוקצו מנות מזון סדורות. המסע נמשך כשבועיים, ולעיתים עמדו הקרונות ימים ללא תנועה. מסילות הופצצו, גשרים נהרסו והחזיתות נעו במהירות.

ב-17 באפריל חצתה הרכבת את ברלין ההרוסה. לאחר מכן שונה המסלול מספר פעמים, בלי שום סדר ותוכנית, סתם לפי פקודות שננבחו ממפקדים גרמניים מקומיים, שלא ידעו לאן הם חותרים בטרטור היהודים על סף מוות. לקראת סוף המסע נטשו השומרים הגרמנים את הקרונות. ב-23 באפריל נעצרה הרכבת ליד טרוביץ. יחידות של הצבא האדום נכנסו לאזור בימים שלאחר מכן ושחררו את הניצולים.

במהלך המסע מתו כ-200 נוסעים. בימים שלאחר השחרור מתו עוד כ-300. מספר הניצולים הכולל הוערך בכ-1,800-1,900.

ברשימות הנוסעים מופיע שמה של פסיה בלומיסט, בת 72 בעת המסע. היא נמנתה עם קבוצת יהודי הולנד שהוגדרו כבעלי אזרחות זרה או מיועדים להחלפה, ולכן הועברו לברגן בלזן במקום למחנות השמדה מוקדמים יותר. הסיפור האישי שלה מייצג את דמותו של המסע המטורף הזה, שהתרחש למעשה אחרי תבוסת גרמניה במלחמה.

בכל קרון נדחסו עשרות אנשים ללא תנאים סניטריים. קשישים לא יכלו לרדת מן הקרונות בעת עצירות קצרות לחיפוש מזון. מצבם הבריאותי של רבים מהם היה ירוד עוד קודם. פסיה בלומיסט נפטרה במהלך המסע, ככל הנראה בשבוע השני לנסיעה. גופתה הורדה באחת העצירות ונקברה לצד המסילה בקבר מאולתר, כפי שנעשה עם עשרות אחרים. שמה מופיע כיום במאגרי הנצחה של נספי המסע ובאתר הזיכרון בטרוביץ.

מי שסיפרה את סיפורה של פסיה היא קרובת משפחתה, פראוטיה בלומיסט, אף היא יהודייה מהולנד. פראוטיה שרדה את המסע ואת ימי השחרור הקשים שלאחריו. לאחר המלחמה תיעדה את קורותיה ואת מסע הרכבת בכתיבה אישית שפורסמה שנים מאוחר יותר כספר זיכרונות.

הספר מתאר את חיי הקהילה בהולנד לפני המלחמה (פראוטיה היתה חלבנית בקהילה היהודים של אמסטרדם, ומדי בוקר מכרה "חלב ישראל" לבני הקהילה), את הגירוש דרך וסטרבורק, את תקופת ברגן בלזן ואת העלייה לרכבת באפריל 1945. בפרקים העוסקים במסע מתוארים ימי העמידה הממושכים על המסילה, חציית ברלין תחת הפגזות וההתמודדות היומיומית עם מחסור במים ומזון.

פראוטיה מתארת את חלוקת הלחם המועט בין נוסעי הקרון, את הניסיון לשמור על סדר פנימי בתוך הצפיפות ואת מראות הקבורה לצד המסילה. היא מזכירה גם את קרובתה פסיה בלומיסט, ומתארת את מותה במהלך המסע. עדותה מספקת פרטים כרונולוגיים על עצירות הרכבת ועל מועד הגעת הכוחות הסובייטיים לאזור טרוביץ.

ספרה הצטרף לעדויות נוספות שנאספו לאחר המלחמה ושימש מקור משלים לרשימות הגרמניות שאותרו בהמשך, וגם לתיעוד הסובייטי מן השחרור. באמצעות כל אלו שוחזר סדר האירועים, וגם אירוע "הרכבת האבודה" תועד, לצד כל הידע שיש לנו על אירועי השואה הנוראה. בתוך כל המספרים הלא נתפסים של הנרצחים, לכל אחד יש סיפור. גם לפסיה בלומיסט, שבילדותה "הצטיינה בחריצותה ויתרונה", והופקרה למות ברכבת האבודה בהיותה קשישה בת 72.

סיפורה של פסיה הוכמן בתוך מגילת אסתר עתיקה, כאשר היא, למרבה הצער, נספתה באסון של המן המודרני, שרצה "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים". אך "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", משפחתה וצאצאיה השתקמו, והם זוכרים אותה. כך אנו מצפים לרווח והצלה מול המן העוד יותר מודרני, מבקשי נפשינו בזמן הזה, וסומכים על ההבטחה "והיא שעמדה לאבותינו ולנו".