המלאכית משוויץ ביקשה 12 יהודים מהמפקד הנאצי - ומה שקרה אחר כך הדהים את כולם

צלצולו הרועם של הטלפון הרעיש ברחבי החדר. בעלת הבית ניגשה להרים את הטלפון. בצידו השני של הקו היה אחד מהאנשים שלה במשטרת הגבולות. "משטרת הגבולות תפסה קבוצה של 12 פליטים יהודיים שניסו להבריח את הגבול לשוויץ", הוא דיווח לה, והמשיך: "הם כבר נמסרו חזרה לידי הגסטפו, אין לנו מה לעשות, אף אחד לא מוכן להתעסק עם אנשי הגסטפו".

הייתה זו רעכה שטרנבוך, המלאך משוויץ.

מרגע שהנאצים עלו לשלטון, הייתה רעכה שטרנבוך בין היחידים שהבינו את גודל הסכנה, והיא החלה לפעול ללא לאות למען הצלת יהודי גרמניה, ובהמשך גם יהודי אוסטריה, על ידי העברתם לשוויץ בדרכים חוקיות ושאינן חוקיות.

ללא פחד וללא לאות היא הפעילה רשת של מבריחים ומשתפי פעולה במשטרת שוויץ, שבאמצעותה הצליחה להבריח אלפי יהודים לשוויץ.

עבור חלק מן הפליטים היא הצליחה לארגן מסמכי שהייה ואשרות מעבר. אחרים שהוו בשוויץ במחנות עבודה, אך לפחות לא נשלחו חזרה לידי הנאצים.

גם במקרה נואש זה, רעכה לא היססה אפילו לא רגע. היא טרקה את שפופרת הטלפון במהירות, לבשה את המעיל שלה ויצאה מביתה במהירות אל עבר הגבול.

בסמטה חשוכה המתין לה המודיע שלה. הוא מסר לה את פרטי המקרה, וניסה לשכנע אותה שוב: אין מה לעשות עבורם, את מסכנת את חייך לשווא. אך מילותיו הושחתו לחינם, רעכה כבר הייתה בדרך אל הגבול. המודיע אף ניסה לירות באוויר כדי להניא אותה ממעשה ההתאבדות שלה, אך היא אפילו לא הסתובבה לעברו, והמשיכה בנחישות אל עבר הגבול.

רעכה צעדה בחושך, בשטח ההפקר שבין שתי המדינות, כאשר לפתע הואר השטח כולו באור פנסים עז, ונשמעה הקריאה: "עצור".

עד מהרה הקיפה אותה קבוצת חיילים גרמניים. "מי את, ומה מעשייך בשטח זה?", הם תבעו לדעת. היא השיבה להם ברוגע: "אני אזרחית שוויצרית, ואני מעוניינת להיפגש עם המפקד שלכם".

החיילים ליוו אותה תחת שמירה הדוקה, והובילו אותה אל עבר בית קטן ששכן סמוך לנקודת הגבול.

בתוך הבית ישב בחדרו המפקד הגרמני, כשלידו רבץ כלב תקיפה עז מבט ומפחיד למראה. "מה רצונך?", נבח המפקד בקול צורמני.

"שמעתי שנמצאת בידכם קבוצה של 12 פליטים", השיבה רעכה. "אני אזרחית שוויצרית, ואני האחראית באופן אישי על קבוצה זו. אבקש שתעבירו אותם לידי, ואני אטפל בהם".

המפקד קם ממקומו בזעם, הצמיד את פניו לפניה וצרח בטירוף במלוא גרונו: "את מבקשת ממני למסור לידך את היהודים המלוכלכים הללו?! הסתלקי מכאן מיד, לפני שאחטוף את דרכונך השוויצרי ואכלא גם אותך יחד עמם!". ברוב זעמו, המפקד כמעט נחנק באמצע הדיבור. הכלב שרבץ לידו, התחיל גם הוא לקשקש בזנבו בהנאה, כשהוא רק מחכה לרגע שיירמזו לו להתנפל על הטרף ולזכות בארוחה נאה.

אך רעכה לא התבלבלה, וחזרה שוב על דבריה ברוגע ובתקיפות: "אני אזרחית שוויצרית, ואני אחראית על קבוצת הפליטים באופן אישי. אני מבקשת שתמסרו אותם לידי כרגע".

המפקד הגרמני התיישב בחזרה על כסאו.

המצב, היה נראה אבוד לגמרי. אם היהודייה הזו תצליח לצאת מכאן בחיים בלי להיהרג יחד עם קבוצת הפליטים שלה - הרי שזה יהיה נס גמור, חשבו לעצמם החיילים שעמדו מאחוריה.

אך לפתע אירע הבלתי יאמן. המפקד חשב מעט, ולבסוף הפטיר: "קחי את היהודונים שלך, והסתלקי מכאן במהירות לפני שאתחרט".

מה גרם לגרמני לשנות את דעתו באופן פתאומי כל כך? אף אחד אינו יכול לדעת!

אך כנראה מסירות הנפש של רעכה, שהייתה מוכנה למסור את נפשה בשביל הסיכוי להציל עוד כמה יהודים מציפורני הנאצים, עשתה את שלה, והצליחה לפעול שינוי אפילו בלב האבן של הנאצי האכזר.