מרגש: שתי קוביות שוקולד שהחיו שתי נפשות בשואה

פרנסין כריסטוף שרדה את השואה בצרפת הכבושה, במסלולי בריחה ובמחנות ריכוז. היא אחת מסופרות השואה שתיעדו את אימי המלחמה עבור היהודים בכלל ויהודי צרפת בפרט, אבל שמה התפרסם דווקא בגלל שתי קוביות שוקולד.

כריסטוף נולדה בפריז באוגוסט 1933. אביה, רובר, היה שבוי מלחמה צרפתי בידי הגרמנים. פרנסין ואמה יצאו למסע בריחה מצרפת הכבושה בידי הגרמנים. ביולי 1942 נעצרו האם והבת בעת שניסו לחצות את קו ההפרדה בצרפת. מכאן התחיל מסלול ארוך של מעצרים, העברה בין מחנות, רעב, צפיפות והשפלה, עד שהגיעו בסופו של דבר לברגן בלזן. פרנסין הייתה אז ילדה. השנים הללו עיצבו את חייה, ולאחר המלחמה היא נעשתה לסופרת ולעדה מרכזית של זיכרון השואה בצרפת.

אמה של פרנסין הצליחה לשמור במחנה שני שברי שוקולד קטנים, נדירים מאוד במציאות של רעב קיצוני. היא אמרה לבתה שאיננה נותנת לה אותם מיד, אלא שומרת אותם ליום בו תראה שהיא באמת זקוקה להם. ריבוע שוקולד במחנה ריכוז הוא חתיכת חיים, מאגר קלוריות וגם זיכרון של עולם רגיל, מקור כוח גופני ונפשי גם יחד. בתוך עולם, בו נמדד כל פירור לחם, שני ריבועים כאלה היו רכוש של ממש.

באחד הימים הגיעה לצריף של פרנסין ואמה אסירה בשם הלן סלמון, שהייתה בהיריון מתקדם. ברגן בלזן לא היה מקום שאפשר ללדת בו. הוא לא התאים לחיים בשום מובן בסיסי. נשים רעבו, סבלו מקור, חיו בצפיפות ובזוהמה, כשאימת המוות מרחפת בכל פינה. כאשר התקרב רגע הלידה, היה ברור לסובבות את האישה כי אין לה הכוח הגופני המינימלי הנדרש להתמודד עם מה שמצפה לה. אמה של פרנסין פנתה אל בתה וביקשה ממנה לוותר על השוקולד השמור, כדי להעבירו ליולדת. הילדה הבינה מיד את משמעות הבקשה. זה היה כל מה שנשמר עבורה לעת מצוקה, והמצוקה כבר הייתה כאן. היא הסכימה. השוקולד נמסר להלן היולדת. היא לעסה אותו בפיה, ושמרה קצת כדי לתת בפיו של הרך הנולד. ואכן, ברגע שהגיחה התינוקת לאוויר העולם, תחבה אמה לפיה פירור קטן של שוקולד, אנרגיה וקלוריות שלא היו לאם עצמה לתת מתוך גופה.

הילדה נולדה. במחנה, שבו בכי של תינוק עלול היה להיות סכנה, נוצר מצב חריג ביותר: לפי העדויות, התינוקת כמעט שלא השמיעה קול במשך חודשים. פרנסין כריסטוף סיפרה לימים שכאשר שוחרר המחנה, ורק אז, התחילה התינוקת להשמיע בכי רגיל, כאילו המתינה עד שיסתלק האיום.

אחרי המלחמה שבה פרנסין עם אמה לצרפת, התאחדה עם אביה ובנתה את חייה מחדש. היא פרסמה ספרי זיכרונות, הרצתה בבתי ספר ונעשתה לאחת הדמויות המוכרות בצרפת בעדות על ברגן בלזן. היא סיפרה את מעשה השוקולד פעמים רבות, ומעשה זה הפך לסמל בזיכרון של יהדות צרפת אודות השואה.

עשרות שנים לאחר המלחמה, באחת מהרצאותיה, ניגשה אליה אישה וסיפרה לה שהיא התינוקת שנולדה אז בברגן בלזן, בתה של הלן סלמון. אותה בת כבר נעשתה רופאה מיילדת בעצמה!

פרנסין כריסטוף נפטרה בשנת 2025, לאחר עשרות שנים של עדות, כתיבה וזיכרון. מכל מה שסיפרה על ילדותה, דווקא סיפור השוקולד מוסיף להוות סמל לסיפור חייה ולמסירות נפש יהודית בכלל.