נקם בנאצי שחיסל את משפחתו: סיפורו של טוביה פרידמן

אונטרשארפיהרר קונראד בוכמאייר השתולל. הוא הודיע בבוקר כי 6000 יהודים בדיוק, שוכני גטו ראדום שבפולין, יעלו על הרכבת, ואילו בפועל, אנשי המשטרה היהודית הצליחו להשיג רק 5,997! חוצפה יהודית שכזו! בוכמאייר הסתובב בין גדרות התיל והכה בשוטו על ימין ועל שמאל אנשים, נשים, וטף. חייליו ירו ובזזו, הטילו אימה וזוועה. הנשמע כדבר הזה? גרמני מצווה והיהודי לא מקיים?

הדבר היה בשנת תש"ב. הגרמנים היו בעיצומו של מבצע חיסול יהודי ראדום. ששת אלפים היהודים הכמעט אחרונים הועלו על רכבת בקר בת 60 קרונות, מאה בקרון. בסיומה של האקציה נותרו ארבע מאות גופות של יהודים ברחבי הגטו. קבוצה מיוחדת של יהודים קברה אותם, ולאחר מכן נורתה בעצמה. לכל המאורעות האלו היו עדים אנשים שמצאו מחבואים בעליות ובמרתפים. אחד מהעדים האלו היה טוביה פרידמן בן ה-19. אונטרשארפיהרר קונראד בוכמאייר המרושע לא יכול היה להעלות בדעתו שארבע שנים לאחר מכן, טוביה פרידמן ידלוק אחריו ברחובות וינה ויסגיר אותו לרשויות. בזכות עדותו של פרידמן, נכלא אותו רשע לשארית חייו.

אך בוכמאייר לא היה לבד. יחד איתו, לפניו ואחריו, איתר טוביה פרידמן למעלה מאלף פושעים נאצים, מהם כמה וכמה שהיו אחראים על רצח בני משפחתו ועירו בראדום. ריכרד שייגל, קצין אס אס שהיה אחראי על השילוחים מראדום לטרבלינקה, נעצר על ידי בנות הברית, אך שוחרר מחוסר הוכחות. הוא עסק בענייני אדמיניסטרציה, לדבריו, ומי יכול להוכיח אחרת? לא חלפו חודשיים, וטוביה פרידמן הופיע במקום. הוא איתר וזיהה את הפושע, השיג עדים שראו אותו דוחס יהודים לקרונות בקר תוך כדי התעללות סאדיסטית ורצח, וגם שייגל סיים את חייו העלובים מאחורי סורג ובריח.

עם הכיבוש הנאצי ב-1939 נלקח טוביה פרידמן בן ה-16 לעבודות כפיה אכזריות בצ'שאנוב, שם נאלץ לחפור שוחות נגד טנקים בידיים. הוא הצליח לברוח משם לשכונת הולדתו בעיר ראדום, שעד מהרה הפכה לגטו ראדום. הוריו נפטרו מרעב וממחלות בגטו. שם פגש לראשונה את הנאצי ריכארד שייגל. זה הבטיח ליהודים חילופי שבויים עם הבריטיים, ובתואנה זו העלה 60 יהודים על אוטובוס, כביכול לחילופי שבויים. הוא הסיע אותם לכיוון בית הקברות, כדי לירות בהם שם להנאתו. ברגע האחרון קצין אחר מילט את טוביה פרידמן ואת אחותו בלה מהמסע האחרון של אותם יהודים.

באוקטובר 1943 נשלחו פרידמן ואחותו למחנה שקולנה. עם התקרבותה של תבוסת הגרמנים נראה היה כי הם עומדים לחסל את המחנה, לכן ברח פרידמן יחד עם כמה אסירים דרך תעלת הביוב, והסתתר בבית הקברות משך מספר שבועות. בסופו של דבר נאלצו לצאת מבית הקברות כדי לחפש אוכל, ונתפסו על ידי הגרמנים. בנס  מיוחד הגרמנים לא חשבו שהם יהודים, או אז היו מחסלים אותם במקום. הם נתפסו כפרטיזנים, והוחלט להוציאם להורג בבוקר. אך פרידמן לא חיכה לבוקר. במהלך הלילה התנפל על השומר והרגו, ויצא שוב לחופשי, והפעם עד סוף המלחמה.

עם סיום המלחמה התייצב במשטרת ראדום והתנדב לאתר פושעים נאציים. מאותו רגע הוא פתח במרדף שאותו סיים רק בשנת תשע"א, עם פטירתו בשיבה טובה. לאחר שאיתר את פושעי ראדום, בוכמייאר ושייגל, התפנה לחפש את ראש האס אס ומפקד המשטרה בראדום, הרברט בטכר, ואת סגנו אוברשטורמבאנפיהרר וילהלם בלום. הוא איתר את השניים בנוימינסטר שבאנגליה, ובעקבות פעילותו הנמרצת נתלו שני הפושעים בעיר ביצוע הפשע, ראדום.

בראשית שנות ה-50 הפסיקו בנות הברית לשתף פעולה עם רדיפת הנאצים. הם הסתפקו במה שהיה, ולא רצו לעורר דובים מרבצם. פרידמן לא היה מסוגל לשאת זאת. הוא ידע כי ישנם עוד אלפי פושעים נאצים בחיים, והוא עבר לצד הקומוניסטי, שם עדיין העמידו לדין פושעי מלחמה. בהמשך עלה לישראל והיה שותף פעיל ביד ושם, אך בהמשך פרש. הוא לא הסכים להסתפק בעדויות, הוא דרש צדק ונקמה. אך כאן נתקל במכשול משמעותי: כסף. לא היתה לו תמיכה ולו של לירה אחת. לא היו לו אמצעים לנסוע לחו"ל, לשלם לחוקרים פרטיים, לשלם עבור מידע או כל פעולה נדרשת אחרת. הוא החליט לפרוש מהמקצוע בצער רב. קודם לכן הלך להיפגש עם הרבי מחב"ד. הרבי ציווה אותו: "אסור לך לפרוש, אתה חייב את זה לעם ישראל, ובקשר לכסף: עצתי לך שתכתוב ספר המתאר את פעולותיך, ותמכור אותו בכל מקום שאתה מוסר הרצאה". עצתו של הרבי הצליחה מעל למשוער, ובזכות מכירת הספרים המשיכה פעילותו עוד ארבעים שנה קדימה. עוד מאות רבות של פושעים נאצים הועמדו לדין בזכות פעילותו.

הוא הקים מרכזים בינלאומיים לאיתור פושעים נאציים ולתביעות נזיקין נגד גרמניה ומשתפי הפעולה איתה. הוא גילה את קצה החוט הראשון לאיתורו של המגה-פושע וארכי-טרוריסט אדולף אייכמן, אחרי שהצליח למצוא את כתובתה של אישה שהיתה ידידתו של אייכמן בעיר לינץ שבאוסטריה. במשך 15 שנה אסף חומר רב על אייכמן, שסייע בסוף בלכידתו ובהעמדתו לדין, עד לתלייתו בישראל בתש"כ.