זוגיות ושלום בית

לאחר הנישואין, הגבר מרגיש שנמצאה האבדה וזהו, הוא לא צריך לחפשה עוד, ואילו האישה צריכה להרגיש את החיפוש הזה, כי הוא מרגיש אחד איתה, אבל היא מרגישה בטבעה נפרדת ממנו

אל תצהירו, ואל תשאפו. זה לא טוב, לא לכם, ולא לאגו שלכם. הצהרות מחפות על אגו פצוע שמסרב להתבוננות עצמית, אבל לא באמת מתקנות אותו

נחום למד שרגשות הם פסולת מציקה, והשתמש בהגנה היעילה ביותר מפני פגיעות רגשית – אטימות. הוא נעל את הלב שלו וזרק את המפתח רחוק רחוק, כדי לא לפגוש את מה שמתחולל בפנים – ולא להיפגע

"התענוג שלך צריך להיות מזה שהקב"ה מאמין כל כך בקיום שלך, ונותן בך את האמון שתבחר, ומעצם מימוש הבחירה ייווצר לך תענוג ומשמעות לכל הקשר הזוגי והמשפחתי"

עצם הברור וההבנה לצורך ולפחד שעומד מאחורי הדפוס שיצרנו – יש בו אלמנט מיוחד ועוצמתי מאד של הכלה. הרב אריה אטינגר מסביר

"אתה לקחת את כל האנרגיות האלה שטעונות אצלך, ושרק מחכות להשתחרר ממך החוצה, ואז אתה פשוט  שופך אותם עליה כמו פצצה. זה כמו לקחת ג'ריקן ולרוקן אותו לתוך כוס קטנה, שלא יכולה להכיל כל כך הרבה… ואז, כשאתה שומע שהכוס לא באמת יכולה להכיל את כל הכוחות שלך, אתה נשבר"

טיול אקסטרים או קפה במרפסת? מה אתם חושבים שיעשה לה טוב יותר?

"יכולת ההכלה של הגבורה היא היכולת לעמוד בפני טלטלות, מניפולציות, ערעור ביטחון עצמי ועוד, ולהתעקש על הצרכים שלך בתוקף. יכולת ההכלה הזו, היא בעצם עיבוי של החומות של הגבולות שאת מייצרת"

כאשר מצוי חיסרון או דבר שלילי באדם עצמו, הוא סולח לעצמו ודן את עצמו לכף זכות, כי הוא מעריך את עצמו, ומנסה אף לשכנע את עצמו שעוד יתגבר על חסרונו הזמני

"לנקות את עצמי?! מה, עדיין לא ברור מי אשם כאן במצב שהקשר הגיע אליו? זה שקוף כל כך, אין מישהו שרואה את הקשר שלנו ולא חושב ככה"

מה גורם לנו לשחזר את הדפוסים של עצמנו, ולחזור שוב ושוב לאותם מקומות שפוגעים בנו?

יהונתן איננו מסוגל לספק את הצרכים הללו עבור עצמו, הוא איננו קשוב ומחובר לרצונותיו, ואז בהכרח הוא הופך להיות תלותי וחרד. כי איזה אדם יוכל למלא את הצרכים שלך, אם אתה לא עושה זאת? הרב אריה אטינגר מסביר

"ממש כואב לי לשמוע שזה היה מאינטרסים. אני מרגישה מנוצלת וגם מנצלת, וזה לא הגיוני, כי אני ממש הרגשתי שזו אהבה"

בחלקן אלו הפתעות נעימות, אך ברובן הגדול הן הפתעות מפחידות, מלחיצות, מתסכלות, הגורמות להרגשת חוסר אונים, חוסר יציבות, חוסר ביטחון, ולעיתים אף לייאוש. אז מה עושים?

איך יוצרים אווירה נעימה בבית ונמנעים מוויכוחים? קודם כל, מפנימים את הידיעה שזווית הראיה שלנו מוגבלת, שהשיפוט שלנו סובייקטיבי לחלוטין

לפעמים הדרך לפתרון בעיות בזוגיות עוברת בסך הכל דרך מציאת השאלה הנכונה. לומדים לשאול

"האגו לא אפשר לך להודות בזה ששלומי נותן לך משמעות, ואז נאלצת להשתמש בכל מיני דרכים עוקפות כדי להראות לו את הצורך שלך בשייכות אליו"

"אני" אינה מילת קסם – היא גישה, גישה שמדברת עלי ועל הצורך שלי, גישה שיוצאת מנקודת הנחה שלבן או בת הזוג יש אינטרס לעזור לי ולתמוך בי, ושאני פשוט צריך להביע את עצמי

תלמדו מהטעות שלי, ואל תיצמדו יותר מידי לחינוך האדם השני כיצד הוא צריך לפרוק את רגשותיו. פשוט תקשיבו לו

לא חלוקה שרירותית של תפקידים באופן שווה יוצרת תחושת הוגנות, אלא התמיכה הרגשית, הערכת הבעל והאישה, התקשורת ביניהם, הם אלו שקובעים את איכות הזוגיות

"כשבן אדם מבין את הבעיה שלו, זה כבר חצי פתרון. אבל יאיר מסרב להבין את הבעיה, ואז אני מרגישה בודדה במערכה. אני צריכה לבוא אליך כדי שאתה תסביר לו את הבעיות שלו"

"כשהסיטואציות חוזרות, אתם חוזרים בדיוק על אותן הטעויות. פה אנחנו לא נכנסים לתוך הסיטואציות ומנסים לפתור אותן". אז למה אנחנו פה?

הרב מרדכי חזיזה מציג עצות חכמות, שיסייעו לנו ביצירת אוירה טובה בבית וזוגיות של תקשורת בונה ובריאה

ההבדל בהרגשה בין הסיטואציה שבה חוויתי אשמה לבין הסיטואציה שבה לא חוויתי אשמה היה הבדל של שמים וארץ. אז איך נמנעים מאשמה מיותרת? הרב אריה אטינגר מסביר

היופי שבזוגיות הוא בכך ששני בני הזוג משלימים זה את זה. כדי להשלים זה את זו אין צורך להיות זהים, אלא להיות שונים וללמוד לקבל את השונות הזו

אין פה נתינה אמיתית ממקום של חירות ובחירה, אלא "הילקחות". אליעזר נלקח בעל כורחו לתפקיד של המרגיע והמרסן. הוא עושה זאת מתוך לחץ, לא לחץ מצד שושנה, אלא לחץ פנימי שבא מתוכו

מה גורם ליחסים של תלות בתוך מערכת זוגית, ואיך כל אחד מבני הזוג מזין את היחסים הללו? הרב אריה אטינגר מסביר

"הציפיות שלך מהקשר הן ציפיות טובות, מחברות, הן באות מצד האמת של איך קשר צריך להיבנות. אבל בגלל שיכולת ההכלה שלך של הקשר נמוכה כל כך, את מורידה את הציפיות"

כשאנו מפעילות כוח על הבעל, הוא חש בסכנה. הוא חש מאוים. מישהו רוצה לקחת ממנו את יכולת הבחירה שלו! את העצמיות שלו!