האם אנחנו מחפשים את הטוב ביותר האפשרי, או משפרים את מה שטוב מספיק?

סוף סוף הילדים נרדמו, אחרי מלחמת התשה לא פשוטה. היא ישבה על הספה, מניחה רגליה על ההדום. לוקחת שתי נשימות עמוקות ומשחזרת בסיפוק את כל מה שהספיקה: עבודה מסיבית, שהות ממושכת על הילדים בצהריים ששילבה משחק, שיעורי בית ואפילו יצירה, וכמובן השכבות – החלק הכי קשה ביום, לכל הדעות. ועכשיו, אפילו הסלון כבר מסודר והכלים שטופים בכיור.

אבל לצד הסיפוק מהעשייה, היא מרגישה מותשת, כמהה. משתוקקת למישהו שיראה, שיגיד מילה טובה, שיקדיש לה, אחרי יום שבו עסקה רק בלתת. העיניים מבקשות בלי מילים.

הוא נכנס לסלון אחרי שנח קצת בחדר, מניח את הטלפון על השולחן, מוריד גרביים כהרגלו וזורק בטבעיות על הרצפה (כמה פעמים כבר הערתי על זה?!), ופותח משהו לקרוא.

"ציפיות זה רק לכריות", היא מסננת לעצמה בשקט. הציפייה מתחלפת בבעבוע של כעס שהולך ועולה. "אחרי שנחת כל היום, סוף סוף יש לך זמן לנוח", היא פולטת בעוקצנות. אופס. היא לא התכוונה, אבל מילים כבר נאמרו ואי אפשר לקחתן בחזרה. הוא נאנח. לא מגיב. תוקע את העיניים חזק יותר במילים הצפופות, משל יש בהן סוגיה כבדת משקל.

משהו מעקצץ לה בעיניים. מחשבה עולה בה: 'אולי טעיתי? לא לזה התכוונתי! למה מיהרתי להתחתן בלי להפעיל שיקול דעת? ועכשיו אני תקועה עם הבחירה שלי....'.

הבלבול אוכל אותה. אבל אז, אחרי שממלא את כל כולה, נפתח פתאום חריץ. מנגינת החופה שליוותה אותם מתנגנת לה באוזניים. היא נזכרת בתחושת הביטחון שליוותה אותה, בתפילה להקים יחד בית לדורות. מאין הגיע הספק פתאום? התנערה קלות.

"אולי נצא לסיבוב? עבדתי קשה מאוד היום, אשמח לדבר איתך קצת. אבקש מהשכנה שתכנס לשמור על הילדים", היא אומרת ברוך. נחושה לעשות מעשה, להסתלק מן הספק. הוא מרים את העיניים מהספר, מחייך חיוך רחב. קם לחפש את המעיל.

*

התהייה "אולי טעיתי" נפוצה ביותר. הרי היינו צעירים, לא יכולנו לחזות את העתיד, ובכל זאת, ההחלטה הנחושה "זה זה, וזהו זה" (להוציא מקרי קצה שבהם יש להתייעץ עם מומחים) תעזור לנו להשקיע בחיבור ולא בהיפך. הקב"ה הוא מזווג הזיווגים, והעובדה שעמדתם תחת החופה כדת משה וישראל, נותנת תוקף לכך שנועדתם זה לזו משמיים.

אחרי שברור לנו שהוא בן זוגנו ולא אחר, נוכל להיות פנויים יותר להשקיע בקירוב הלבבות.

הפסיכולוג בארי שוורץ (Barry Schwartz) פיתח את תיאוריית פרדוקס הבחירה. הוא ביקר את התפיסה המערבית שמקדשת חופש בחירה מלא, וטען שעודף אפשרויות מוביל לאכזבה, חרדה וירידה באושר. הוא טען שאנשים שמחפשים כל הזמן את "הטוב ביותר האפשרי", סובלים יותר מאכזבה ועומס רגשי, בהשוואה לאלו שמסתפקים ב"טוב מספיק". אחד הציטוטים המפורסמים שלו הוא: "הידיעה שעשית בחירה שלא תוכל לבטל מאפשרת לך להשקיע את האנרגיה שלך בשיפור מערכת היחסים שיש לך, במקום לפקפק בה כל הזמן".

הרובד האמוני עוזר לנו לסמוך על הבחירה שעשינו ולהבין שהיא מן השמיים. חז"ל במסכת סוטה (דף ב' עמוד א') אומרים: "ארבעים יום קודם יצירת הוולד, בת קול יוצאת ואומרת, בת פלוני לפלוני". מדוע לא מגלים לו מי המיועדת לו? כדי שיתייגע וימצא ואז ידע להעריך ולשמור, ולא ימהר לשבור בזמן משבר. ברובד החיצוני אנו שונים אולם בפנימיות אנו מהות אחת, נשמה אחת שמחולקת לשני גופים.

מתוך ספרה החדש של מורן קורס, "שניים אוחזין". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס