מה עושים כשהוא מנסה לסחוט ממך חיוך - והלב שלך עדיין פגוע?

יכול להיות שאת מאלו שלבסוף נשברות וצוחקות, ויכול להיות שלא. אם את מהנשים שאכן כך, וזה מתסכל אותך, מיד תביני למה את מגיבה כך, ואיך את יוצאת מזה בכבוד.

רבתם, ועכשיו מבעבעת בתוכך לבה רותחת. הלב שלך ננעל באוטומט, ואת שומרת על זכות השתיקה. האווירה מתוחה, מצב הרוח צנח לתחתית, והמוח נתקע לך בשחזור הסערה שעברה ביניכם ובמילה שתייגת אותו – "אטום!". תערובת מוזרה של עצבנות ושתיקה סהרורית מלווה אותך לאורך כל היום, וגם זה שתייגת כ"אטום" נראה מאופק, שומר מרחק. ברוגז? ברוגז! לעולם? לעולם! כך זה מרגיש כרגע. שולם! שולם? אף פעם! לא מסוגלת לעבור כך לסדר היום כאילו כלום לא קרה. 

אבל אז... הוא מנסה. כשהאווירה נחווית לו עדיין מסוכנת, הוא מגשש בעלטה את השטח. מציץ לעברך, שולח מבט בולש, וכשנראה לו שאולי את כבר מפשירה, הוא פולט לעברך "מה קורה?", מלווה בחיוך כזה מרוח, כאילו באמת כלום לא קרה. כשנתקל בקיר חתום (את מהדקת שפתיים, נושכת לשון), לבו צונח. אבל רק לרגע, והוא מחליט לא לוותר. "נו, יאללה, די, שרונה תני חיוך" (נקרא לך "שרונה" רק כדי להדגים). כשהוא קולט שאת עדיין נעולה, הוא שולח לעברך פרצוף מצחיק (כזה שקשה שלא להתפרץ ממנו בצחוק). אבל "שרונה" לא עושה עכשיו "צחוקים", את לא מוכנה למחוק את הכאב שלך בצחוק! ובכל זאת בפנים משהו בך מתערער, ועוד רגע את נשברת ומעלה חיוך.

לא מסוגלת לעבור כך לסדר היום כאילו כלום לא קרה

הוא לוקח נשימה עמוקה, לא מוותר בקלות ומתעקש בכל מחיר לסחוט ממך חיוך. אחד מספיק לו. רק אחד קטן ודי! רוצה להבין למה? מעוניינת לדעת מה בעצם מפעיל אותו? מבטיחה לחזור אליך ולכאב שלך.

כשמנסים להבין מה עובר עליו ומה מניע אותו, מגלים משהו מעניין על דפוסי ההתנהלות שלו מול רגשות מורכבים. קודם כל, הוא נורא מבוהל מהם. כשאת מנסה להביע כאב או כעס, הוא בכלל לא שומע "כואב לי", הוא שומע "נכשלת! אתה פוגעני!". רגש האשם והרגשת הדחייה מציפים אותו ומאיימים עליו. הוא מיומן ב"פתרון בעיות", וחייב לפתור את בעיית העימות הזוגי שנחתה עליו. ההומור אינו זלזול או ביטול של מה שאת מרגישה, אלא כלי לוויסות עצמי, והניסיונות להצחיק ולבדר אותך נועדו להוריד את המתח ביניכם, ולוודא שאת עדיין אוהבת ונמצאת שם בשבילו. התערער לו הביטחון בקשר, הוא מוצף ומבוהל, ו"הצחוקים" זו הדרך שלו לחזור מהר לשגרה. 

ועכשיו קחי נשימה. מזהירה אותך: זה עלול להרגיז: זו גם הדרך שלו להימנע מלקיחת אחריות על הפגיעה בך. מבחינתו, אם צחקת – סימן שהכול עבר, ואפשר להמשיך כרגיל ללא צורך בהתנצלות או בשינוי. לפתוח שיחה עמוקה על הכאב שלך נתפס אצלו כ"חיטוט בפצע" והתחלת המריבה מחדש. הוא פשוט מנסה, על ידי ההומור, לפתוח את לבך דרך "הדלת האחורית" כדי להתחמק מהמפגש החזיתי עם הכאב שלך, ולברוח משיחה פתוחה וישירה. מבחינתו הוא עשה כאן מחווה של קרבה, שבר את הקרח והציל את המצב.

הזהרתי אותך שזה עלול להרגיז... מבחינתך הוא מתעלם ממך, ובכלל לא מנסה לשקם את הקשר. מקומם, הא?

התערער לו הביטחון בקשר, הוא מוצף ומבוהל, ו"הצחוקים" זו הדרך שלו לחזור מהר לשגרה

הבטחתי שנחזור אליך ואל כאבך:

את עומדת מולו, פגועה, מתוסכלת ונאבקת עם עצמך שלא לחייך, והוא, כבר תיארנו, נחוש בדעתו להעלות על פניך חיוך. חיוכון, אחד קטנטון. הוא מקפץ מולך, עושה תנועות מצחיקות, שולף את המילים והתיאורים הכי מצחיקים, "נו, שרונה תחייכי אלי", ולמרות כל מאמציך להישאר חתומה, זה קורה! נפלט לך חיוך קצרצר רפלקסיבי, שמאשר לו שנמחקה הפגיעה. זהו זה! הוא הצליח לסחוט ממך חיוך, מבחינתו אפשר לנשום לרווחה. יש לו תעודת הכשר על כך שהוא "בסדר", אפשר להמשיך הלאה. ואת? וואו. עוד יותר כועסת, ועכשיו גם על עצמך. "איזו טיפשה אני שחייכתי. אוף, למה אני כזו פתייה? הרי שום דבר לא באמת נפתר, והפגיעה שלי עדיין מבעבעת בפנים".

מבינה את התסכול שלך, יקרה. מכירה עוד כמה מתוסכלות כמוך, וקוראת לדפוס הזה "תסמונת שרונה - צחוקים". המלכודת שבה הלב שלך עוד פגוע, והגוף בוגד בך ומעלה חיוך, מה שמשאיר אותך מוצפת ורחוקה עוד יותר.

אז בואי נעשה קצת סדר.

קודם כל, חשוב שתסירי אשמה עצמית. מריבות ופגיעות גורמות לגופינו לחוש דריכות, ולהגיב בכעס ובמגננה שמדללים מאיתנו המון אנרגיה. זה מתיש וגורם למתח רב במערכת העצבים שלנו. הצחוק הוא ביטוי למתח הנפשי הזה שפורץ החוצה, כי הגוף לא יכול להחזיק יותר את הכיווץ. תנסי לסלוח לעצמך. מותר לך לצחוק, זה לא אומר שמה שפגע בך נעלם.

דבר נוסף שחשוב שתביני: יש לכולנו כמיהה פנימית לקשר, ואנו מעדיפים קרבה ושלום על פני מחלוקת. הומור הוא בהחלט הזמנה ופתח לקרבה, והרי זה מה שאת הכי רוצה – אהבה ואחווה. אז כשהוא מזמין לשלום, זה אנושי שאת נענית לו. כשנפלט לך החיוך, תוכלי להמשיך לחייך ולומר לו: "אני שמחה שאפשר לצחוק, אבל זה לא אומר שהנושא נסגר או שהפסיק לכאוב לי".

אני פשוט צריכה כמה דקות של הקשבה

לאחר שיירגעו הרוחות לגמרי, ותרגישי שאת יכולה ליזום שיחה קצרה (בלי האנרגיה של העוינות), אמרי לו: "אני יודעת שהניסיון להצחיק אותי מגיע ממקום טוב, אבל חשוב לי שתדע שכדי שהפגיעה שחוויתי באמת תעבור והלב שלי יפתח בחזרה, אני לא צריכה שתקליל את האווירה, אני פשוט צריכה כמה דקות של הקשבה, שבהן תגיד לי שאתה מבין מה פגע בי". חשוב שהמילים הללו ייאמרו מתוך שקט פנימי ועוצמה רכה, ולא מתוך כעס או ניסיון להוציא ממנו הודאה באשמה, וכך הוא יהיה פתוח לקלוט את המסר ולא יתגונן ויברח.

אז בפעם הבאה שהוא ינסה לסחוט ממך חיוך ברגע טעון, תזכרי: את לא צריכה להתאפק או להתקיף, את יכולה לאשר לעצמך ולתת מקום למה שאת מרגישה. זה לגיטימי לגמרי, ומותר לך לשתף בחוויות הפנימיות שלך. להסביר את הצרכים שלך, ולהבהיר למה את זקוקה ממנו כשנפגעת. זו הזמנה אמיתית לחיבור ולקרבה. מותר ללב שלך לרצות ולבקש שיקשיבו לו.

מיטל מדי היא מאמנת תודעתית, מדריכת הורים, ויועצת זוגית במחלקת חש"ן בהידברות.